מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך או”ח סימן קס”ד סעיף א’, נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום, אפילו שלא בשעת הדחק, ובלבד שלא יסיח דעתו מהם ולא יטנפם. ואם מים מצויים לו, טוב שיחזור ויטול ידיו, אבל לא יברך.
מבואר בדברי השו”ע כי ניתן להתנות מראש בשעת נטילת הידיים לתפילה שנוטל גם לסעודה, ואם עשה כך וכמובן הקפיד על כל מה שנדרש בשביל נטילת ידים לסעודה, אינו צריך ליטול ידיו שנית לסעודה.
מקור הדבר הוא דברי רב בגמרא בחולין ק”ו: אמר רב נוטל אדם את שתי ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום כולו, ע”כ.
אולם כפי שכתב כבר השו”ע אין לעשות כך לכתחילה במקום שהמים מצויים.
נוסף לכך, הרי נחלקו הפוסקים האם יש לעשות כן רק בשעת הדחק או גם שלא בשעת הדחק, ולמרות שדעת השולחן ערוך שיש לעשות כן גם שלא בשעת הדחק, אין דבר זה יוצא מכלל מחלוקת, וכיום שהמים מצויים כל כך, אין סיבה לעשות כך.
חשוב לציין שלמרות שקיימ”ל תיכף לנטילת ידיים סעודה, כפי שמבואר בדברי הגמרא בברכות נ”ב:, כבר הקשה כן הר”ר יונה בברכות מ”א: וכתב לתרץ בזה”ל, וי”ל דהתם שלא התנה בנטילה שחרית ונתחייב ליטול בשעת אכילה בזה אמרו תכף לנטילה סעודה, דמאחר שנטל ידיו לאכול מיד שלא יסיח דעתו בנתיים, אבל בזה שאינו מחויב ליטול בשעת אכילה שהרי שמר אותן מהבוקר והתנה עליהן לא אמרו תיכף לנטילה סעודה ע”כ.
ועיין עוד בדברי הנחלת צבי אורח חיים סימן קסד ס”ק א, שהביא לדברי הר”ר יונה, שהקשה גם מדין מי שנטל ידים לסעודה קודם הקידוש בליל שבת.
האמור עד כאן הוא לעניין הצורך בנטילה נוספת קודם הסעודה, אולם לעניין הברכה אם צריך לברך על נטילה זו, מבואר בדברי השולחן ערוך כי כאשר שמר ידיו שלא יטנפו ולא הסיח דעתו מהם, אינו צריך לברך שנית.
אכן מאחר והידיים עסקניות הן, ובזמננו קשה לאדם שלא יסיח דעתו מהם, וכמעט תמיד יש להסתפק שמא הסיח דעתו משמירת ידיו, ונגע במקומות המכוסים וכדו’. לפיכך מומלץ שמתחילה בשעת הנטילה לתפילה לא יכוון שיועיל לסעודה, וקודם לנטילת ידיים לסעודה יגע במקומות המכוסים או בנעליו, ולאחר מכן יטול ידיו בברכה.
כפי שכתב המשנה ברורה בביאור הלכה סימן תע”ה סעיף א’ בביאור הלכה ד”ה יטול בזה”ל: וכתוב בשיבולי הלקט כיון שתלוי הטעם בהיסח הדעת אם ברור לו ששימר ידיו היטב ולא נגע בכתבי הקודש או בשאר דברים המטמאין הידים א”צ לחזור וליטול ידיו שהרי ידיו טהורות מנטילה הראשונה ואם נטל אין לו לברך שמא יהיה ברכה לבטלה עכ”ל וכעין זה כתב המ”א בשם המרדכי ואף דלדינא לדידן בודאי צריך לחזור וליטול ידיו וכדלעיל בסימן קנ”ח ס”ז ובפרט כשלא כוון מתחלה לאכילה עכ”פ אין לו לברך וכמבואר שם והנכון שבאופן זה יטמא ידיו קודם הנטילה כדי שיוכל לברך, ע”כ.
