מקורות ונימוקים:
האיסור לעבוד עבודה זרה לגוי וליהודי
ידוע לכל כי עבודה זרה הוא אסור על פי התורה, ואיסור עבודה זרה הוא האיסור החמור ביותר שבתורה, אשר נאמר בהר סיני בעשרת הדיברות, בדברה השניה שבעשרת הדיברות “לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני”. גם העונש על עוון זה הוא החמור ביותר והוא מיתת סקילה בידי בית דין. והוא אחד משלשת העבירות החמורות עליהם נאמר יהרג ואל עבור, כלומר שחייב האדם למסור את נפשו למיתה ואל יעבור עבירה חמורה זאת של עבודה זרה.
יתר על כן בגמרא בסנהדרין דף נ”ו. מבואר שאף בני נוח נצטוו באיסור עבודה זרה, וברמב”ם בהלכות מלכים פרק ט’ הלכה ב’ מבואר כי גוי שעבד עבודה זרה חייב מיתה.
האם הנצרות היא עבודה זרה
השאלה העומדת לפנינו היא, האם הנצרות מוגדרת כעבודה זרה או לא?
והנה ידוע כי מיסודות האמונה שבדת הנצרות היא השיתוף, המכונה אצלם השילוש “הקדוש” שהיא האמונה כי אותו האיש יש”ו, הוא כביכול התגלמות הקל, ומהשכינה התעברה אמו. כמו כן ידוע שישנם כאלו המשתחווים לסמל השתי וערב.
אמונות אלו הכריעו את הכף אצל רוב הפוסקים כי הנצרות היא דת שיש בה עבודה זרה ממש, על כן האמונה ביסודות אלו שבדת הנצרות היא עבודה זרה של ממש, האסור באיסור החמור ביותר שבתורה.
כן כתבו כבר הראשונים הקדמונים דוגמת הרס”ג והרמב”ם.
להלן דברי הרמב”ם הברורים בעניין זה בהלכות עבודה זרה פרק ט’ הלכה ד’: ”הנוצריים עובדי עבודה זרה הן, ויום ראשון יום אידם הוא”.
בתוספת ביאור כתב הרמב”ם בפירוש המשניות למסכת עבודה זרה פרק א’ משנה ג’ בזה”ל: “ודע שזו האומה הנוצרית הטוענים טענת המשיח לכל שינויי כיתותיהם, כולם עובדי עבודה זרה”.
כך לכאורה גם הייתה הגירסא בגמרא בעבודה זרה דף ו’. ודף ז’: לפני מחיקת הצנזורה, “והנוצרי לעולם אסור”.
זאת בשונה מהתייחסות הרמב”ם לדת האיסלאם, שלגביה כתב הרמב”ם בתשובתו בזה”ל: אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומלבם, והם מייחדים לאל יתעלה ייחוד כראוי, עכ”ל.
למרות שיש מקום גדול להקל בנוצרים בני זמנינו שרובם אינו עובדים עבודה זרה אלא מסורת אבותם בידיהם, כפי שכבר כתב התוס’ במסכת עבודה זרה דף ב’. ד”ה אסור, שאף כאשר נותנים מעות לגלחים ולכומרים אינו ממש לשם עבודת כוכבים אלא לצורך הנאתם.
מכל מקום המתנצר מקבל על עצמו את אמונת הנוצרים, ואמונתם היא בוודאי כפירה ועבודה זרה, כאמור.
לפיכך אין ספק שליהודי אסור להתנצר ולקבל על עצמו את אמונת הנוצרים, והוא איסור עבודה זרה שהוא האיסור החמור ביותר הקיים בתורה.
אולם לעניין גוי שאינו יהודי האם מותר לו להתנצר יש מקום לדון בכך, הואיל ועיקר אמונת הנצרות היא אמונה בשיתוף, ויש מקום לדון האם גם בני נוח אסורים בשיתוף, או שמא בני נוח לא נאסרו אלא על עבודה זרה של ממש, ולא נאסרו על השיתוף.
ובנידון זה נחלקו הראשונים, לדעת רבנו תם בני נח לא הוזהרו על עבודת הקל בשיתוף, ולכן הגוי איננו אסור באמונת השילוש. כן כתב גם המאירי בספרו בית הבחירה להמאירי לגבי הנצרות, שאיננה נחשבת לעבודה זרה, אלא לאומה הגדורה בדרכי הדתות, שאין יינה יין נסך מן התורה.
ואכן מצאנו גויים רבים כבר מזמן המקרא, שהיו מאמינים בשיתוף, כגון האמור במלכים ב’ פרק י”ז פסוק מ”א, שמלך אשור שלמנאסר, הביא תושבים לשומרון, שהיו עובדים עבודה זרה ומאמינים בה’. כפי שאמר לשון הפסוק: ”וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת ה’ וְאֶת פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹובְדִים…”
ועיין בזה בש”ך יו”ד סימן קנ”א וברמ”א באו”ח סימן קנ”ו, שכתבו שבזמן הזה יש להקל להשתתף עם הנכרים, כי עבודתם היא ע”י שיתוף, ובן נוח איננו מצווה על השיתוף, וכ”כ בשו”ת חו”י סימן קפ”ה.
אולם מאידך עיין בזה בשו”ת מנחת אלעזר חלק א’ סימן נ”ג שהביא לדברי החולקים, שו”ת שער אפרים תשובה כ”ד, ושו”ת מעיל צדקה סי’ כ”ב, הסוברים כי גם בן נוח מצווה ומוזהר על השיתוף כיון שאמונת הבורא ית’ הוא מז’ מצות שלו ע”כ מצוה להאמין באחדות הבורא ית’ כמו ישראל בזה. וסיים דבריו שאין להקל כדברי הש”ך.
ליהודים אסור להאמין בשיתוף
אולם בנוגע ליהודים, הדבר מוסכם כי האמונה בשיתוף זוהי כפירה כאמור לעיל, ועיין בגמרא בסנהדרין ס”ג. אמר רשב”י כל המשתף שם שמים ודבר אחר, נעקר מן העולם, שנאמר בלתי לה’ לבדו.
מה מוגדר לשיתוף
ועיין במהרש”א בחידושיו שם, ובספר עולת תמיד לאו”ח סימן קנ”ו, מדבריהם עולה, כי המאמין בשני כוחות המנהיגים את העולם השווים בגדלותן, הוא עבודה זרה של ממש.
המאמין בכוח הבורא ככוח עליון ובכוח נוסף הנמוך ממנו המנהיג גם הוא בלתי להיות תלוי בכוח העליון. זהו שיתוף הנחשב לכפירה כלפי היהודיים, ולחלק מן הפוסקים גם לגויים.
אולם אמונה בבורא העולם ככוח עליון בלתי מוגבל המאציל כוחות לגורמים נמוכים אחרים, אין זה שיתוף, כפי שכתב המהרש”א שם.
לפיכך למעשה אין ספק כי ליהודי אסור להתנצר, והוא איסור עבודה זרה החמור ביותר בכל התורה, והעובר על כך חייב מיתה.
בנוגע למי שאיננו יהודי נחלקו הפוסקים האם אסור הוא גם באמונת הנצרות שהיא אמונה בשיתוף. לכן הואיל והדבר לא יצא מכלל מחלוקת, אין ספק שאין לאף אדם להכניס את עצמו למקום מחלוקת זו, ואף הגוי אין לו להתנצר ולקבל על עצמו את אמונתם הטפילה של הנצרות.
