שאלה:
מה מברכים על קובנה, והאם צריך להפריש חלה על קובנה?
תודה רבה.
תשובה :
מאפה ‘הקובנה’ הוא מאכל תימני, ואין אחידות גמורה בדרך הכנתו. אולם בדרך כלל הקובנה נעשה מבצק עם כמות גדולה במיוחד של מרגרינה או שמן ונאפה בסיר סגור המרוח מכל צדדיו בשמן או מרגרינה, וכך נאפה הבצק ומתבשל מהאדים של השמן.
הואיל וכך דנו הפוסקים האם דינו כבישול או אפיה, ובשו”ע המקוצר להגר”י רצאבי שליט”א בסימן ל”ד כתב שמנהגם לברך על ‘קובנה’ בורא מיני מזונות, כך גם העלה להלכה בשו”ת עולת יצחק חלק א’ חלק או”ח סי’ ל”ז, כי היות והסיר סגור והקובנה מתבשל באדים נקרא הדבר בישול וברכתו מזונות.
אכן, יש כיום כאלו הנוהגים מטעמי בריאות או מטעמים אחרים, להפחית את כמות השמן או המרגרינה באופן שלא ניכר בבצק טעם השמן, וגם נוהגים לאפות את הקובנה בתנור בתבנית אפיה פתוחה.
ואותם הנוהגים כן, עליהם לברך המוציא ולברך ברכת המזון, הואיל וצורת אפיה כזו היא כאפיית פת רגילה שלא בקדירה, וכל זמן שלא מורגש טעם המרגרינה או השמן, דינו כפת.
גם בנוגע להפרשת חלה על בצק קובנה, יש להפריש חלה ללא ברכה, במידה ומכינים בצק מקילו ומאתים גרם ומעלה.
הואיל ובצק הקובנה נאפה בסיר המרוח בחמאה ו/או שמן מכל צדדיו, נחשב כטיגון ו”מעשה קדירה”, שנחלקו בו הפוסקים, על כן יש להפריש חלה בלא לברך על הפרשת חלה.
אכן במידה ואופים את הקובנה בתנור בתבנית פתוחה שאין בה שמן עמוק דינו כפת ויש להפריש עליו חלה בברכה, כאשר כמות הבצק יותר מקילו מאתים.
בתיאבון
הרב דוד אוחיון
מקורות ונימוקים:
קובנה שניכר בו טעם השמן או שנאפה בסיר סגור ברכתו מזונות
ישנם שני סיבות מדוע ברכת הקובנה מזונות, הראשון הוא משום שנילוש הוא בשמן רב או במרגרינה בכמות גבוהה, השני הוא משום שנאפה בקדירה סגורה במכסה כאשר ריבוי אדי השמן והמרגרינה מגדירים את פעולת האפיה כמעשה קדירה וכבישול.
בשולחן ערוך או”ח סימן קס”ח סעיף ו’ כתב, פת הבאה בכיסנין, מברך עליו: בורא מיני מזונות, ולאחריו ברכה אחת מעין שלש.
ובסעיף ז’ הביא השולחן ערוך לג’ הדעות בראשונים מהו הנקרא פת הבאה בכיסנין וכתב שהלכה כדברי כולם, שבכל מצב בו מתקיים דעה אחת מג’ הדעות, מברכים מזונות.
הדעה השניה שהביא השולחן ערוך בפירוש פת הבאה בכיסנין היא, עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה, והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה.
לאור האמור, מאפה הקובנה שנילוש במרגרינה או שמן רב, אם ניכר טעם השמן או החמאה או המרגרינה במאפה, ברכתו מזונות.
גם כאשר לא ניכר טעם השמן בקובנה, הואיל ומאפה הקובנה נאפה בסיר המרוח בשמן רב או מרגרינה, והבצק מתבשל בסיר סגור מהאדים שבסיר הסגור, כתבו הפוסקים לדון דרך אפיה כזו כבישול. והואיל וכך לברך עליו מזונות.
כמו שכתב השו”ע או”ח סימן קס”ח סעיף י”ג, שבצק שנאפה בבישול או טיגון בשמן עמוק ברכתו מזונות מעיקר הדין, אלא שירא שמים יאכל בצק זה בתוך הסעודה או לאחר שבירך המוציא על הלחם.
ז”ל השו”ע: אפילו דבר שבלילתו עבה, אם בשלה או טגנה אין מברך עליה המוציא, אפילו שיש עליה תוריתא דנהמא ואפילו נתחייבה בחלה, דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר שעת אפייה. ויש חולקין ואומרים דכל שתחילת העיסה עבה, אפילו ריככה אח”כ במים ועשאה סופגנין ובשלה במים או טגנה בשמן, מברך עליהם המוציא, וירא שמים יצא ידי שניהם, ולא יאכל אלא ע”י שיברך על לחם אחר תחלה.
ועיין שם שביאר הרמ”א דכל המחלוקת שהביא השו”ע וכתב שירא שמים יצא ידי שניהם, היינו דווקא כאשר יש למאפה לאחר אפיה תואר לחם, אבל אי לית ביה תואר לחם לכו”ע אין מברכין עליהם המוציא ולא ג’ ברכות, דלא מיקרי לחם.
עוד הוסיף הרמ”א דכל האמור בדברי השולחן ערוך היינו דווקא בעיסה שאין בה שמן ודבש וכיוצא בו, אלא שמטוגן בהן, אבל אם נילוש בהן כבר נתבאר דינו אצל פת הבאה בכיסנין.
הואיל וכך נמצא בידינו בנידון השאלה על מאפה קובנה, שבמידה והוא נילוש בשמן רב או מרגרינה, שניכר בו טעם השמן או המרגרינה, ברכתו מזונות.
גם אם לא ניכר בו טעם השמן או המרגרינה, אם נאפה הוא בתוך סיר סגור המרוח בשמן רב או מרגרינה, ברכתו מזונות מעיקר הדין, אלא שראוי להחמיר לאוכלו בתוך הסעודה.
אמנם אם נילוש הוא בשמן מועט שלא ניכר בו טעם השמן, ונאפה בתנור בתבנית פתוחה ברכתו המוציא.
הפרשת חלה על בצק הקובנה
נאמר בתורה [במדבר פרק ט”ו פסוק י”ט] “והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה’. מכאן למדה הגמרא בפסחים ל”ז: כי חיוב חלה אינו אלא בעיסה הראויה לבוא לידי ‘לחם’, דהיינו עיסה העומדת לאפייה בתנור, כפי שנאמר בתורה “ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד”.
כך גם מבואר בירושלמי [חלה פ”א ה”ג], שעיסה שנתבשלה באילפס שיש בו משקה, כגון שטוגנה בשמן או בושלה במים, אינה קרויה לחם ופטורה מן החלה. כך פסק גם השולחן ערוך להלכה יו”ד סימן שכ”ט סעיף א’, שאין חיוב חלה אלא בלחם לפיכך הסופגנין והדובשנין והאיסקריטים שהם מטוגנים בדבש פטורים מחלה. הואיל וכך, גם בנידון השאלה על קובנה, הואיל והבצק נאפה בסיר המרוח מכל הצדדים בחמאה ו/או שמן נחשב הדבר כטיגון, על כך העיסה פטורה מחלה.
אולם דעת ר”ת בתוס’ בפסחים שם, שלא פטרה התורה טיגון בשמן אלא כאשר לש עיסה רכה, אך הלש אבל הלש עיסה עבה כעיסת הלחם, הרי התחייבה בחלה בזמן הלישה ושוב אינה נפטרת בשעת הטיגון. לפיכך לדברי ר”ת הסופגניות של חנוכה חייבות בחלה הואיל ועיסתן עבה בשעת הלישה.
מאידך גיסא, דעת הר”ש על המשניות בחלה פרק א’ משנה ה’, שאם כוונת הלש בעת הלישה הייתה לטגן את העיסה במשקה, לא התחייבה העיסה בחלה בעת לישתה, ככל שאחר כך באמת טיגן אותה בשמן עמוק ולא אפה אותה בתנור. לפיכך לדבריו הסופגניות פטורות מחלה הואיל ולש מתחילה את כל העיסה ע”מ לטגנה בשמן עמוק.
מאחר ונחלקו הראשונים בדבר, כתב הש”ך שם ס”ק ד’ שיש לחוש לדעת ר”ת ולהפריש חלה ללא ברכה, כן העלה להלכה הראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף באוצר דינים לאשה ולבת עמוד תרצ”ב.
