מקורות ונימוקים:
כתב המגן אברהם סימן רצ”ו ס”ק ד’, נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה ועיין הטעם בשל”ה, ע”כ.
בדברי השל”ה הקדוש בספרו שני לוחות הברית, מסכת שבת, ‘תורה אור’ אות צ”ט, כתב כי טעם הדבר הוא, הואיל והעץ שהאכילה חוה את אדם הראשון היה גפן [כפי המבואר בגמרא בברכות דף מ’.], והיא סחטה ענבים והשקתה אותו, ומשום שרצתה חווה להיבדל מאדם הראשון ע”י היין (שימות בחטאו), לכן אין הנשים שותות ממנו בהבדלה. [ועל ידי החטא ניתן לה דם נידות להבדילה מבעלה].
כעין זה כתב בשו”ת קרית חנה דוד חלק ב’ סימן ל”ז, “מנהג הנשים שאינן טועמות מכוס של ההבדלה, ונראה לומר הטעם משום שאמרו שסחטה חוה ענבים לאדם הראשון ונתנה לו, ובזה היא גרמה להתערב טוב ברע ואנחנו בכח מצוותינו ומעשינו אנו מבדילין בין טוב לרע, ולכך מבדילין על היין לתקן מה שנתעוות ביין של האשה, ומבדילין בין אור לחושך ובין קודש לחול. ומשום שהיא גרמה להתערב, לכך אינה טועמת”.
טעם אחר מצאנו בדברי הגאון צבי פסח פרנק זצ”ל בשו”ת הר צבי ח”א סימן קנ”ה, שם כתב בשם הגאון הרב איסר זלמן מלצר זצ”ל, שנהגו הנשים שלא לטעום מיין ההבדלה, “משום דאנו חוששים שמא הלכה כשיטת האומרים דנשים פטורות מהבדלה, ולשיטה זו עניית האמן שהיא עונה על ברכת האור וההבדלה זה הפסק בין בורא פרי הגפן שיוצאת מפי הבעל לשתייה”, אמנם מעט הסתייג על טעם וזה וכתב: “ויש לעיין קצת בזה דהרי סוף כל סוף היא חייבת להבדיל מספק, וגם חיוב מספק הוי חיוב ותו לא הוי הפסק”.
