בס”ד
מקורות ונימוקים:
שליחויות המעבירים אוכל על ידי נכרים
א). אע”ג שהשולח בשר או עופות ודגים וכן בכל מוצר שיש חשש תורה בהחלפתו, ביד גוי או ביד מי שמחלל שבת בפרהסיא, צריך ב’ חותמות וכמ”ש השו”ע (יו”ד סי’ קיח ס”א, וסי’ קיט סעי’ ז’), מ”מ נראה דאם לא היו ב’ חותמות בבשר, יש להתיר ומכמה טעמי כמו שאבאר בס”ד.
כתב הרשב”א (תוה”ק ב”ד ש”ב כז:) וז”ל: המניח נכרי בביתו ויש שם בשר וכיוצא בזה מן הדברים שיש לחוש לחילופיהן אפילו משום איסורי תורה, אם אינו נהנה בחליפין מותר בכל ענין דלא חיישינן שמא החליף להכשיל כיון שאין לו הנאה בדבר, והוב”ד בב”י (יו”ד סי’ קיח), ובשו”ע (סעיף י’). וע”ע בהגה’ שערי דורא (סימן לב) בשם מהר”ח אור זרוע, שהשולח לחברו חתיכות בשר על ידי גוי ובא אצל חברו ורואה שהיא שמנה כהראשונה ששלח, מותר, כיון שהגוי אין לו ריוח במה שמחליף. והב”ד הב”ח (יו”ד סי’ סג).
והנה בנד”ד רוב ככל פעמים אין הנאה לגוי בחליפין, כגון, אדם שהזמין מנת שווארמה במסעדה ושלחוה על ידי גוי ללא סימן, מה יש לחוש שמא הנכרי התאווה למנה זו ויאכלה, או ימכרנה לאחר ביותר ממון, וילך לקנות בחנות אחרת שאינה כשרה ויתן ליהודי המזמין. הנה גם אם שווארמה במקומות לא כשרים זולה יותר, אין לחשב רק את עלות המנה, אלא גם את עלות הנסיעה למקום שאיננו כשר, וגם יש לחשב את הטירחא והזמן לנסוע למקום שאינו כשר, שכל זה צריך להיות בכלל נהנה בחליפין. ועוד, יש לחשב בכלל נהנה בחליפין, מה שמחשב דלמא ייתפס כגנב בשביל פרוטות מועטות. וא”כ לא מסתבר שיהיה כמעט היום מציאות של נהנה בחליפין.
ב). ועוד, דכתב הרשב”א בתשובה ח”א (סי’ קז) ראובן שלקח בשר במקולין ומסרו לשלוחו גוי בלא חותם להוליכו לביתו והודיעו שהוא מפליג ואין לו בו טביעות העין. מי דיינינן ליה כמוסר יינו לחמרין ופועלין שאם הודיען שהוא מפליג אסור? והשיב, שורת הדין נראה לי שהוא מותר. וכל שרוב טבחים ומקולין של בשר הם של ישראל פשיטא דהיינו בשר הנמצא ביד גוי שהוא מותר, דבנמצא הלך הרוב. והב”ד מרן בב”י (יו”ד סי’ סג). וכיון שכן, בימינו שרוב הקצבים ורוב חנויות לממכר בשר בארץ הקודש מוכרים בשר ודגים כשרים, (אע”ג שאינם “מהדרין”), הולכים אחר הרוב בענין זה.
ג). ועוד, דבתורת הבית (הקצר שם כט. ארוך כט:) שם המשיך וכתב, דאפילו ברוב גוים יש להתיר שכל ששלח את הגוי דרך רשות הרבים, אין לחוש להחלפה לפי שהוא ירא שמא יראנו אחד מהעוברים ויתפס עליו כגנב, והביא ראיה לדבר, יעו”ש. ובתשובה ח”א (סימן תשסא) כתב, דהא דשרינן דוקא בדיעבד אבל לכתחילה אין משלחין ביד גוי בלא חותם אפילו במקום ששכונת ישראל היא בעיר אחת בפני עצמה שהיא מיוחדת ואין דרך הרבים מפסיקתה אפילו הכי אין משלחין לכתחילה, עכ”ל. והב”ד הב”י (סי’ קיח) וכתב, שאע”ג שה”ר יונה באגרת התשובה (אות לט) חלק עליו, מכל מקום כדאי הוא הרשב”א לסמוך עליו בדיעבד וכל שכן שמביא ראיה לדבריו. וכן פסק בשו”ע (סי’ קיח סעיף ז’), דאם שלח על ידי עובד כוכבים בלא חותם, אם אותו מקום הוא מעבר לרבים, מותר שהוא ירא שמא יראנו אחד מהעובדים ויתפס עליו כגנב. ומיהו לכתחילה לא ישלח על ידי עובדי כוכבים.
וכתב הט”ז (סק”י) דהיתרו של הרשב”א היינו אפילו במקום דלא שכיחי רבים מישראל אלא עכו”ם, מ”מ מסתפי זה העכו”ם, שמא יראוהו עכו”ם ויגידו לישראל. וכן כתב הפרי חדש (סי’ קיח אות כד) והביא ראיה לדבר מהשו”ע (סי’ קכט סעי’ ד’). ולפי”ז אע”ג שלכתחילה לא ישלח מטעם זה, מ”מ בצירוף שאר טעמים יש להתיר אע”פ שאין בו ב’ חותמות, ועכ”פ אם שלח אין לאסור המאכל.
אלא דבנד”ד יש להסתפק קצת באופן שהגוי מבצע את המשלוחים על ידי רכב ולא ע”י אופנוע, דיש לומר דהוי כרשות היחיד מטעם דחוששים שמא יבצע את ההחלפה בתוך הרכב ולא יראוהו. אולם גבי ייחוד מצינו דברכב לא הוי ייחוד, משום שחוששים שרואים אותם אנשים העוברים ברשות הרבים, וכן העלו האחרונים, ודון מיניה ואוקי האתרין, במכל שכן דהוי דרבנן. ואם ניחוש שמא הביאו מקודם ברכבו בשר שאינו כשר, מנא ידע.
ד). עוד יש לצרף סברת הרמ”א (יו”ד סי’ שב סעיף ב’) במ”ש דאע”ג דאסור לומר לעובד כוכבים לתפור לו בגדים בחוטי קנבוס, אף על פי שפשתן יותר ביוקר, דנקל לתפור בפשתן מבקנבוס, מ”מ אם נותן לו חוטי קנבוס, שרי, ולא חיישינן לאחלופי, מאחר שיש לעמוד על הדבר שחוטי פשתן. וכתב הש”ך (סק”ד) בכוונת הרמ”א, דמאי דלא חיישינן לאחלופי, כיון דהוא אומן לא מרעא אומנתיה מאחר שיש לו לעמוד על הדבר וכן הוא בהרב המגיד ור”ן ורבינו ירוחם ושאר מחברים טעמא דאומן.
ולפי”ז ה”ה בנד”ד שאותם שליחים יראים לנפשם שמא ייתפסו ויפסידו מקום עבודתם ולא מפסדי אומנותייהו. ושוב ראיתי בשו”ת שבט הקהתי ח”ג (סימן רכח) ששאל את מרן הגרש”ז אויערבאך על פתגמא דנא, ואמר לו שמותר לפי שירא שיפטרו אותו.
ה). ובמסעדות וחנויות לממכר אוכל מוכן ומבושל קיל טפי, לפי שפעמים רבות המזמין מכיר בטביעות עין את סגנון המאכלים וטעמם של המקום ממנו ביצע את ההזמנה, וכמ”ש השו”ע (יו”ד סי’ סג סעיף א’) שאם מכיר את הבשר בטביעות עין, אין בו חשש חילוף. ועי’ בשו”ת אבני ישפה ח”ב (סי’ נט) בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל, וע”ע לאחי הרה”ג רבי אליהו שליט”א בספרו הכשרות למעשה (מהדו”ב עמ’ קפו הע’ ה’) שכתב בשם הגר”מ מאזוז שליט”א שאם מכיר בטביעות עין את המאכלים על ידי טיבולם סגי בהכי. (ולא בעינן טב”ע של ת”ח).
ולפיכך בנד”ד ירא הגוי להחליף שמא ייתפס כגנב. ואפילו אם המזמין אינו מכיר את המאכלים לפי שלא הזמין שם מעולם, מ”מ חושש הגוי השליח שמא הלוקח מכיר את המאכלים וייתפס.
ה). ועוד, שפעמים רבות הלוקח שואל בטלפון כמה זמן ייקח עד הגעת המשלוח לביתו, ואם הלה יתעכב להחליף, ייתפס כגנב. ובפרט שאמרו לי שפעמים רבות ניתן לעקוב אחרי המשלוחן היכן נמצא בכל עת, דבכהאי גוונא פשיטא דיש להתיר ללא כל חשש ואפילו אינו ארוז כלל ואינו חתום.
