מקורות ונימוקים
א). כתב המרדכי (פ”ק דשבת סי’ רלח) צריך להיזהר אם יש שתי מיטות ורגלי האחת נוגעות בחברתה, שלא ישכב הוא באחת ואשתו נדה באחרת, אם לא ישימו הפסק בינתיים. עכ”ל. ודייק המקור חיים (ס”ק לג) מדברי המרדכי, דדוקא אם רגלי המיטות נוגעות, והיינו משום דאז שוכב האיש והאשה פנים נגד פנים ויכולים להסתכל זה בזה ויכולים לבוא לידי הרגל דבר, משא”כ אם ראש המיטה נוגעת ברגלי חברתה וכל שכן ראש המיטה בראש חברתה, שאין יכולים לראות זה פנים של זו, מותר. אלא דמדברי הרמ”א שהשמיט תיבת “רגלי” וכתב, והמטות נוגעות זו בזו, משמע, דבכל ענין שנוגעין זב”ז, אסור, ושכן נוהגים העולם. עכ”ד.
אלא שהפת”ש (ס”ק יא) אחר שהביא דברי המקו”ח, כתב, דמ”ש הרמ”א דאם נוגעות המיטות אסור, היינו במיטות שלהם שלא היו מוקפים בנסרים ואז היה נראה כמיטה אחת, אבל במיטות שלנו העשויים כתיבה ומוקפות בנסרים למעלה, מותר לפי שלא נראה כמיטה אחת.
ולפי דברי הפת”ש יצא לדינא, דבנד”ד שהמיטות מופרדות אחת למעלה ואחת למטה אין קפידא במה שמחוברות בדופן אחד, לפי שכל שלא ניכר כמיטה אחת, אין לחוש להרגל עבירה. ואפילו לפי”ד המקור חיים, נראה שיש להתיר בנד”ד, לפי שאינם ישנים פנים כנגד פנים, וגם למנהג העולם שציין שם שכל שהמיטות נוגעות יש להיזהר בכל ענין, יש לומר דבנד”ד שיש הפסק ורווח אויר גדול בין המיטות וכל אחד ישן במזרון אחר ובמצע אחר ולא יכולים לבוא לידי מגע, אין בזה בית מיחוש הגם שיש מוט המחבר את המיטות, ואין לך בו אלא מה שנהגו, היינו שהמיטה עצמה נוגעת בחברתה, ולא שיש קרש חיצוני המחברם.
ב). אלא דיש לדון מדין נדנוד, שפעמים זזים ומרגישים אחד את השני, ונראה דגם באופן זה יש להקל לבני ספרד, לפמ”ש הב”י דמנהג בני ספרד להקל בנדנוד בספסל, ואע”ג דהתם נמי מרגיש גופה, ודוחק לחלק, בין היכא שמרגיש גופה בישיבה לבין היכא שמרגיש גופה בשכיבה. וכן נראה מדברי החכמת אדם (כלל קטז סעיף ה’) שדימה דין שכיבה לישיבה, ועפי”ז התיר באופן שישנים במיטות המחוברות לקיר, כשם שבספסל המחובר לקיר שרי. ואע”פ שהרב בדי השולחן זצ”ל (עמ’ רעד בביאורים) כתב להסתפק בנד”ד שמא הוי כספסל המתנדנד, ונשאר בצ”ע. אך למנהג בני ספרד אין שום ספק בדבר.
וכן העלה בספר טהרת הבית – ח”ב (עמ’ קנו) להקל אפילו במיטה נפתחת והאחד ישן על גבי המיטה העליונה והשני ישן על המיטה התחתונה, שאע”פ שנוגעות זו בזו, מותר להם לישון כל אחד על מיטתו, לפי שניכרות כשתי מיטות, ושכ”כ להקל בזה בשו”ת ישכיל עבדי ח”ד (קונ”א חיו”ד סי’ ג’), ולפי”ז כ”ש בנד”ד שיש רווח גדול ביניהם שיש להתיר. (אלא שיש להעיר שבנידון הטה”ב, מצוי מאוד שאם לא יהיה די רווח בין המיטות, הכסתות יגעו זב”ז, ולפיכך נראה שיש להרחיק בכה”ג). וכן יוצא מבואר לפמ”ש מרן החיד”א בשיו”ב (סי’ קצה ס”ק טז) דכל שאינם עלולים להגיע על ידי השינה לגעת אחת בשני, יש להתיר. ועל כן אע”פ שבשו”ת קנין תורה ח”ה (סי’ צד) החמיר בנד”ד, וכן החמיר בספר משמרת הטהרה (פ”ח או’ פא) בשם מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, העיקר לבני ספרד להתיר הדבר. (ובטה”ב שם, התיר זאת אף לבני אשכנז). וע”ע בשיעורי שבה”ל (סי’ קצה סעיף ו’ סק”ב) שבמיטות נפרדות וראש מיטה אחד מחברם, ודאי דלהלכה שרי כיון שנפרדות, אלא שמייעצים מדין מיטת חסידות להימנע.
