מקורות ונימוקים:
דיני צניעות כלפי שמיא – גם בחדר סגור
כתב השולחן ערוך או”ח סימן ב’, לא ילבש חלוקו מיושב, אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום שהוא מכוסה.
אל יאמר: הנני בחדרי חדרים מי רואני, כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו, ג), ע”כ.
ובמשנה ברורה שם ס”ק א’ ביאר, דטעם העניין שלא להתלבש מיושב הוא משום שאז בהכרח יתגלה גופו והאדם צריך להתנהג בצניעות ובושה לפני הקדוש ברוך הוא ואפילו כשהוא לילה ובחדרי חדרים הלא מלא כל הארץ כבודו וכחשיכה וכאורה לפניו יתברך.
ועיין שם שביאר המשנה ברורה, שצניעות שייך כלפי כל מקום בגוף שהדרך הוא שהוא מכוסה בבגדים לעולם.
עוד כתב המשנה ברורה שהזהירות בצניעות זו, איננה שייכת כל זמן שאי אפשר בעניין אחר, או בבית המרחץ שדרך בני האדם ללכת שם עירומים ואי אפשר בעניין אחר לכן אין בזה חוסר צניעות.
מבואר שעל האדם לנהוג בצניעות גם בעת הלבישה וגם אם הוא מתלבש בחדר, אלא”כ אי אפשר בעניין אחר. לכן יש להקפיד שיתלבש האדם בחדר האמבטיה ולא בחדר שבבית, כל זמן שאין בכך צורך להתלבש דווקא בחדר.
צניעות כלפי שמיא – איננו אלא להימנע מגילוי הגוף
אמנם כפי המבואר, אין עניין צניעות שייך אלא להקפיד שלא לגלות את הגוף במקומות שהדרך היא להקפיד שיהיה מכוסה תמיד, לכן ללבוש בגד על בגד תחתון, כגון חולצה על גופיה וכדו’ מותר גם בחדרים שבבית.
כן ראיתי שכתב בשו”ת אז נדברו חלק ו’ סימן מ”א זה לשונו שם: מה ששאלת בחורף שאין הבשר מגולה רק בגדי התחתונים ומקפיד כך לצאת בחוץ, אם צרוך לכסותו. הדבר פשוט שאין צריכין לכסות רק אם הבשר מגולה ולא הבגדים, עכ”ל.
כמו כן כלפי שמיא אין שייך הקפדה להימנע מבגד צמוד באשה וכדו’, כי אין זה אלא צניעות למניעת הרהור לאנשים אחרים, וזה איננו שייך כלפי שמיא. הואיל והצניעות כלפי שמיא היא מדיני כבוד כלפי שמיא ולא מדיני צניעות למניעת הרהור עוון.
צניעות בחדר האמבטיה
בביאור החילוק בין חדר האמבטיה שם מותר להתלבש בגילוי הגוף בשונה מחדר שבבית, ביאר האגרות משה יורה דעה חלק ג’ סימן מ”ז שהוא משום שבבית המרחץ ובית הכיסא אין הזהירות שם מגילוי הגוף בלא צורך בשביל כבוד השכינה שהרי אינם מקומות ששייכים לנתינת כבוד וכדאיתא בקידושין דף ל”ב שאין עומדין מפני ת”ח במרחץ ובית הכסא משום שאינו מקום הידור. וא”כ לא שייך מקומות אלו גם לישב שם בכבוד בשביל השכינה, מאחר דבמקומות אלו לא שייך ענין כבוד כלל.
אמנם גם באמבטיה ובבית הכסא שייך עניין צניעות בעלמא לגבי עצמו, כדאי להרגיל את עצמו בצניעות כפי שכתב האגרות משה שם, לכן כאשר הוא שלא לצורך יש להימנע גם באמבטיה מלשהות ערום סתם.
צניעות כלפי שמיא – איננה חובה אלא מידת חסידות
חשוב לציין שאין עניינים אלו חובה מעיקר הדין, אלא הנהגות טובות ומדת חסידות כפי שכתב בשו”ת אגרות משה הנ”ל, וכפי שכתב להוכיח בשו”ת אז נדברו חלק ו’ סימנים מ’ מ”א, ראיה לכך היא שבגמרא בשבת קי”ח: שהוא מקור דין זה, הובא שר’ יוסי השתבח בזה, אלמא אין זו חובה אלא שבח.
משום כך הרמב”ם לא הביא לדיני צניעות להלכה, אלא הטור ורבינו יונה ועוד ראשונים, כיון שאין זה חובה אלא מעלה ומידת חסידות. וכן בשולחן ערוך הרב כתב לדינים אלו בלשון טוב ליזהר, ואף המשנה ברורה עצמו כתב צריך ליזהר וכו’, כי אין בכך איסור או חובה אלא הנהגה נכונה וטובה ומידה ראויה.
