שאלה:
שלום הרב
רציתי לשאול, אני מבין שנח ובניו היו למעשה אומות שלמות, לא אנשים יחידים. האם אני צודק.
תשובה:
הנך צודק שמנוח ובניו יצאו אומות שלמות, כפי שמופיע בתורה בפרשת נוח, שמצאצאיו של נוח יצאו שבעים אומות.
אלא שבתחילה נולדו בניו של נוח כאנשים יחידים, ולאחר שנשאו נשים וילדו ילדים נוצרו מבניו ונכדיו של נוח שבעים אומות.
מקורות ונימוקים:
המקור לכך שמבניו של נוח ונכדיו יצאו שבעים אומות, הם הפסוקים שבפרק י’ בספר בראשית, שם מתחילה התורה בפרק י’ פסוק א’ ואומרת: ואלה תולדות בני נוח, שם חם ויפת, ויולדו להם בנים אחר המבול וכו’. שם מפרטת התורה את כל בניו של נוח ואת בניו של כל בן מבניו של נוח. ומסיימת התורה את פרק זה בפסוק ל”ב בלשון זה: אֵ֣לֶּה מִשְׁפְּחֹ֧ת בְּנֵי־נֹ֛חַ לְתוֹלְדֹתָ֖ם בְּגוֹיֵהֶ֑ם וּמֵאֵ֜לֶּה נִפְרְד֧וּ הַגּוֹיִ֛ם בָּאָ֖רֶץ אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל.
וכתב הרשב”ם בפירושו שם פרק י פסוק ט”ו, בפרשה זאת כתובים שבעים בנים מבני נח. מכאן אנו למדים שבעים אומות שהרי כתוב בפרשה מאלה נפרדו.
ובפירושו של רבינו בחיי על התורה בראשית פרק י’ פסוק א’ כתב בזה”ל:
ואלה תולדות בני נח שם חם ויפת. מן הכתוב הזה, עד הפסוק ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, תמצא שבעים איש בדיוק, כולם תולדות של נח. וכתיב בסוף הפרשה: אלה משפחות בני נח לתולדותם בגוייהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול, ומכאן יש ללמוד כי שבעים אומות יש בעולם, וכל אומה ואומה יש לה לשון בפני עצמה, שהרי הכתוב הזה בא ולמד שנתפרדו אחד אחד איש ללשונו, כלומר שקבעו להם כל אחד לשון לעצמו, ולפיכך תמצא תולדות הפרשה הזאת שבעים, כנגד שבעים נפש שירדו אבותינו למצרים, ומזה אמר הכתוב: (דברים לב, ח) “בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם”. באורו: מעת שנפרדו בני אדם בעולם, הוא שכתוב בכאן: ומאלה נפרדו, מאותו העת, יצב גבולות עמים, הש”י הציב בעולם שבעים אומות, למספר בני ישראל, הם יורדי מצרים שהיו שבעים נפש, וע”כ לא אמר “למספר בני יעקב”, כי היה במשמע י”ב שבטים.
עוד הוסיף שם רבינו בחיי שאין המטרה בסיפור כל האומות, אלא בכדי להוציא מהם את הסגולה הנבחרת שהיא עם ישראל שיצא מאברהם וזרעו. ז”ל רבינו בחיי:
ודע כי כל האריכות הזה שהאריך הכתוב בתולדות חם, הכוונה להודיענו כל האומות שיצאו ממנו שזכה בהן אברהם היוצא מבני שם. ומזה האריך הכתוב בתולדות חם ובתולדות שם, להודיע שאין הכונה והבחירה בשבעים אומות ובשאר התולדות כי אם להוציא מהם הסגולה הנבחרת: אברהם וזרעו. וכבר הביאו רבותינו ז”ל משל על הענין הזה, אמרו: (תנחומא וישב א) משל למה הדבר דומה, לאדם שאבדה לו מרגלית בין החול ומביא כברה וכובר כל החול עד שמצא המרגלית כיון שמצא המרגלית משליך את החול. ובא המשל לומר כי כשם שאין הכונה בו בחול שהוא המרובה כי אם במרגלית היחידה, כך אין תכלית הכונה ברבוי העו”ג האלה כי אם בעם הקדש היוצא מהם, הוא זרע אברהם.
