שלום וברכה לשואל היקר רבי נ.ס. הי”ו,
לגבי ביאור לימוד תורה “בהתחזקות”, הכוונה היא כמו שכתבתם “בהתמדה” כמה שיוכל יותר, ובכלל ההתמדה היא גם “השקיעות”, וכמו שכתבתם ההתמדה לא סותרת רוגע נפשי ושמחה למרות ההתמדה הגדולה.
ואין ספק שאברכי ברכת אברהם הם בגדר נוטלי שכר כולם, מפני שעוסקים בתורה בהתמדה עצומה ובשקיעות לא מצויה, כפי שעינינו ועיני כל רואות, וכפי שמעידים כל האברכים החדשים שנכנסים לברכת אברהם שבאו מתוך מקומות אחרים, שממש מתפעלים על ההתמדה והשקיעות שאין דומה לה.
ולגבי אם גם ל”מחזיק” בידי הלומדים, אם הם בכלל “נוטלים שכר כולם”, הנה תחילה וראש יש לדעת דלפום קושטא לשון המאמר שהזכרתם (והוא בירושלמי ברכות פ”ט ה”ה, ובילקוט שמעוני רמז תתע”ח) אינו “והחזק בה” (כפי שמוזכר בעלון מחמת טעות סופר כנראה) אלא “והתחזק בה”, כלומר להרבות בלימוד התורה. (ומדרש שמואל פרשה א’ סי’ א’ הגירסא: “ותחזק בה”). ואולם הגאון מוהר”ר יצחק אלחנן ספקטור זלה”ה (גאב”ד קובנה, מחבר באר יצחק ונחל יצחק ועין יצחק) בספרו “עץ פרי” (קונטרס מכולו בענין מעלת החזקת התורה) כתב לבאר דברי הירושלמי הנ”ל והילקוט הנ”ל שהכוונה היא לא רק ללומדים אלא גם למחזיקים (ולא דוקא שיש רפיון באופן לימוד התורה אלא גם אם יש רפיון בהערכה לתורה”, וז”ל: “כוונת הילקוט דאף שרואין שהתורה היא בבזיון אצל הדור בעווה”ר, עם כל זה אל תבוז ותראה להתחזק ולהשתדל בהרמת קרן התורה ולומדיה, ושכר רב הוא יותר מזהב ופז, וכו’, לכן עלינו להתחזק ולחזק ידי לומדי תורה, ולאחוז במסחור של תורה כמו יששכר וזבולון וכו’ ולכן אמרו בילקוט תהלים שהוא לעיל דאם ראית דור שנתרשלו מהתורה עמוד והתחזק בה ואתה נוטל שכר כולם, וכן הוא אומר אל תבוז כי זקנה אמך, דאף שבעווה”ר עסק התורה שפלה מאוד כעת, עם כל זה התחזק בעסק התורה שסופה להתעלות ושכרך רב הוא וכו’.” עכ”ל. והיינו שהבין דשייך מאמר חז”ל הנ”ל שייך גם כלפי ה”זבולון” המחזיק ביד ה”יששכר” בזמנים שהתורה איננה מוערכת מספיק (דגם עתה, מחמת אורך הגלות ותוקף הקליפות, שרבו כמו רבו “תינוקות שנשבו”, רבים מן הגבירים מוכנים לתרום סכומים גדולים עבור אוניברסיטאות ושאר ירקות ולא פרוטה מפרוטה עבור כוללים וישיבות, אם כי באופן כללי אכשורי דרא ביחס לדור הקודם תלי”ת). אם כי הרב הנז’ לא כתב להדיא ממש שה”זבולון” נוטל שכר כולם.
[ובאמת שבדורינו זה דור עקבתא שמשיחא, ישנה חשיבות מיוחדת להחזקת תורה, דהרי מבואר בזוה”ק דעיקר הצלחת הס”מ, ומקור גלות אדום, היא חולשת מצוות החזקת תלמידי חכמים, ולכן בדורנו דור התיקון שאנחנו מקווים ומצפים בעהי”ת לצאת מגלות אדום, הרי שאלו שמחזיקים את התורה אין קץ לשכרם כיון שעל ידם נעשה התיקון השלם הנצרך לאפשר את הגאולה בב”א. וכך נאמר בזוהר פרשת וישלח דף קע”א ע”א: “ת”ח כמה עקימו וחכימו אתחכם בהוא ליליא ההוא דרכיב נחש לקבליה דיעקב דהא איהו הוה ידע דכתיב (שם כ”ז) הקול קול יעקב והידים ידי עשו ואי פסיק קלא דיעקב כדין והידים ידי עשו בגין כך אסתכל לכל סטרין לאבאשא ליה ליעקב ולאפסקא קליה וחמא ליה תקיף בכלא, דרועין מסטרא דא ומסטרא דא דאינון תקפין גופא דאתתקף בינייהו וחמא תוקפא דאורייתא ואתתקף בכלא כדין וירא כי לא יכול לו, מה עבד מיד ויגע בכף ירכו דאתחכם לקבליה אמר כיון דאתברו סמכין דאורייתא מיד אורייתא לא אתתקף וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון הקול קול יעקב והידים ידי עשו, (שם) והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך, ובדא אתחכם לקבליה דיעקב דהא בגין דיתבר חילא דאורייתא אזיל ואתתקף עשו, וכד חמא דלא יכיל לה לאורייתא, כדין חליש תוקפא דאינון דסמכין לה וכד לא ישתכח מאן דסמיך לאורייתא כדין לא יהא קול קול יעקב ויהון ידים ידי עשו.” ע”כ. וע”ע בספרי הקטן יפרח כשושנה פרק א’ ענף ה’. ולפ”ז נראה לומר בס”ד דעקבתא דמשיחא מסתבר דמחזיק התורה נחשב כנוטל גם שכר הדורות הבאות, מפני שמחזיק התורה הוא היסוד לבנין כולו עפ”י הזוהר הנ”ל, ועל ידו יתאפשר לכל הדורות הבאות לעסוק בתורה מחמת שזוכים לצאת מן הגלות, דהרי אמרו חז”ל בחגיגה דף ה’ ע”ב דכיון שגלו ישראל אין לך ביטול תורה גדול מזה (ואכמ”ל), וממילא י”ל דנחשב כנוטל שכר הבאים אחריו כדרך שאמרו חז”ל בברכות דף מ”ז ע”ב אמר ריב”ל לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו, קבל עליו שכר כולם. שכר כולם סלקא דעתך, אלא אימא נותנין לו שכר כנגד כולם” עכ”ל, והיינו שיסודות הבנין יש להם שייכות במעלת כל הבנין כולו ואכמ”ל.
ועכ”פ כל זה מצד עצם ההחזקה ללומדי התורה, כלומר עצם העובדה שמפרנס ללומדי תורה (אפי’ שאינם לומדים בהתמדה) יש בזה משום התחזקות בתורה וממילא בדור שחסר ערך לתורה שייך בזה “נוטל שכר כולם” עפ”י המבואר בירושלמי הנ”ל, וכל שכן בדור עקבתא דמשיחא כמבואר עפ”י הזוה”ק הנ”ל. אלא שבנוסף לזה יש לדון גם מצד ה”שותפות” ללומדי התורה בהתמדה, שע”י התמדתם הם מקיימים “עמוד והתחזקה בה”, וא”כ כיון שהתורם הוא שותף שלהם הדעת נוטה דגם הוא יש לו שייכות לאותה בחינת של התחזקות (וממילא בחינת נוטל שכר כולם).
ולגבי “עין לא ראתה וגו'”, אתם תכוונים כמובן למימרא בחז”ל בברכות דף ל”ד ע”ב: “אבל תלמידי חכמים עצמן – עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו”, וממירא זו נאמר לכל הדורות ולאו דוקא לדור שחסר בערך התורה, כך שזה שייך גם אם לא נוטל שכר כולם.
