מקורות ונימוקים:
המשחק בקוביא פסול לעדות – מדוע
בגמרא בסנהדרין דף כ”ד איתא, המשחק בקוביא פסול לעדות. ובגמרא נחלקו האמוראים בטעם הדבר.
לדעת רמי בר חמא הטעם הוא משום דאסמכתא לא קניא. כלומר הואיל והמשחק מתחייב לשלם רק בגלל שסומך הוא על כך שהוא יזכה, ואינו גומר בדעתו להתחייב אם הוא יפסיד, לפיכך התחייבות זאת אין לה תוקף, וכאשר גובים תשלום מן המפסיד, הדבר נחשב גזל ביד המרוויח.
לדעת רב ששת, הטעם שהמשחק בקוביה פסול לעדות הוא, לפי שאינו עוסק ביישובו של עולם. כלומר איננו עובד על מנת להרוויח את פרנסתו, אלא מהמר ומשחק על הכסף, משום כך איננו יכול להעיד, למרות שהכסף שהרוויח אין בו חשש גזל.
הנפקא מינה בין רמי בר חמא לבין רב ששת היא, באדם שיש לו עסק שמתפרנס בו, שלדעת רמי בר חמא גם בכהאי גוונא הוי גזל ופסול לעדות, ולדעת רב ששת בכהאי גוונא אין נפסל לעדות.
לעניין הלכה במחלוקת אמוראים זו, פסק הרמב”ם פרק ו’ מהלכות גזילה הלכה י’, כדברי רמי בר חמא שיש בדבר גזל. וכתב, המשחקים בקוביא, כגון אלו המשחקים בעצים או בצרורות או בעצמות וכיוצא בזה, ועושים תנאי ביניהם שכל המנצח את חבירו יקח ממנו סכום מסויים, הרי זה גזל מדבריהם. ואף שברצון הבעלים לקח, הואיל ולקח ממון חבירו בחנם דרך שחוק, הרי זה גזלן, ע”כ.
כך פסק גם בשולחן ערוך חושן משפט סימן ל”ד סעיף ט”ז, שהמשחק בקוביה יש לו איסור גזל מדבריהם. וראה עוד בשלחן ערוך אורח חיים (סימן שכב סעיף ו’).
כן פסק גם בשו”ת רב פעלים חלק ב’ חלק יורה דעה סימן ל’. ע”ש. שהמשחק בהימורים כיוצ”ב על כסף, לדעת הרמב”ם והשו”ע יש בכך גזל.
האם ברכישת כרטיסי הגרלה יש חשש אסמכתא
מן האמור היה מקום לומר, שגם הרוכש כרטיס ווינר ומהמר על תוצאה מסוימת במשחקי הספורט, הוי אסמכתא והכסף שמרוויח הינו גזל, ועליו להחזירו.
כן כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ז’ חושן משפט סימן ו’, בזה”ל:
ולפ”ז בנידון דידן לגבי מפעל הפיס שהזוכה מקבל סכום מעות גדול מן המפעל, תמורת הסכום המועט ששילם, והסכום נאסף מכל המשתתפים בפיס, יש בזה משום קוביא ואסור, דהו”ל אסמכתא דלא קניא. והוי גזל מדבריהם.
וכך גם סיים את תשובתו בזה”ל: מסקנא דדינא שהספרדים ועדות המזרח אסור להם להשתתף בקניית כרטיסי מפעל הפיס, וכל שכן כרטיסי ספורט למיניהם שמשחקים בשבת ומחללים שבת בפרהסיא, ונמצא שהוא מסייע ידי עוברי עבירה. ואף לאשכנזים יש לאסור בזה.
אולם בשו”ת ישכיל עבדי חלק יורה דעה סימן ה’ סעיף ג’ כתב לחלק וביאר שרכישת כרטיס הגרלה שונה ממשחקי הימורים ואין בכך משום אסמכתא. דדווקא במשחק בקוביה שהסכום המסויים שעליו שיחקו הוא ממונו הפרטי של המנוצח, הוא אינו מקנה לו בכל לבו, חשוב אסמכתא, שיש בו איסור גזל מדבריהם, משא”כ הגרלת הפייס שאוספים סכומים גדולים מן המשתתפים בהגרלה, אינו ענין של נצחון שלוקח מה ששייך לחברו, אלא ענין של מזל, וכמו שנוהגים להגריל על ס”ת או על מגילה בתיק של כסף וכיו”ב, ובאמת שמעשים בכל יום שעושים הגרלה על ס”ת ואין פוצה פה ומצפצף, וכמ”ש בברכי יוסף (סי’ ער) בקונט’ אחרון, בשם הרב גבעת פינחס, שכל שנמכר דרך כבוד ע”י גורל, ויש הנאה להעלותו בדמים, מותר, ושכן נהגו בכל ערי איטליה, ורבני איטליה עשו מעשה בעצמם וכו’, הרי שאפי’ ס”ת מותר למוכרו בגורל מפני שיש בו הנאה להעלותו בדמים, שבעלי הס”ת מרויחים דמים על ידי המשתתפים בהגרלה, ואין כאן ענין של גזל כמו בדין שחוק בקוביא, ששם המנוצח מפסיד דמים ושייך בו אסמכתא וגזל. עכת”ד.
אולם מרן ביביע אומר פליג עליו, וכתב שאין דומה כרטיס הגרלה בלוטו להגרלה על ספר תורה, הואיל וספר תורה הוא דבר אחר שאינו קשור לכספי רוכשי כרטיסי ההגרלה. בשונה מאלו המשתתפים בהגרלת הלוטו שכספי הזכיה הם הם כספי המשתתפים בהגרלה, ועל זה שייך לומר אסמכתא היא ולא קני, ויש בכך גזל.
אכן למרות שצדקו דברי מרן היביע אומר זצ”ל, שאין לדמות השתתפות בהגרלת הלוטו להשתתפות בהגרלת ספר תורה וכדו’. אכתי לענ”ד אין דומה השתתפות בהגרלת הלוטו למשחק בקוביה שיש בו אסמכתא. הואיל והמשחק בקוביה כל משתתף שם את כספו על דעת שירוויח ואת הכסף הזה עצמו חייב הוא לשלם כאשר האחר מרוויח וזה הוי אסמכתא ויש בכך גזל הואיל ולא התכוון להתחייב לשלם על דעת שיפסיד. משא”כ בהשתתפות בהגרלת הלוטו, כל אחד ואחד רוכש כרטיס ממפעל הפייס ותמורת כרטיס זה שילם את כספו, ואין זה התחייבות לשלם אם יזכה אדם אחר, אלא הוא כבר רכש ושילם את הכסף, ומפעל הפייס עורך הגרלה על הכספים שהחליט להגריל, ומשלם לזוכה כפי גודל הפרס, ומדוע שיהיה כאן חשש אסמכתא.
ובאמת ששמענו מכבוד הראשון לציון הרב הראשי לישראל הגאון הגדול הרב יצחק יוסף שליט”א, כי אף מרן היביע אומר חזר בו, שאין בכך חשש אסמכתא וגזל, אלא איסור סיוע לידי עוברי עבירה והחזקת ידי עוברי עבירה ומשחקים משחקי ספורט בשבת וכדו’, לפיכך כאשר נוכח לראות שאף שמפעל הפייס עושים גם דברים טובים בכספי הרווח, כגון שמסייעים בבניית תלמודי תורה ומקומות קהילתיים וכדו’, חזר בו מאיסורו.
לפיכך כתבתי שבנידון השאלה על מי שרכש כרטיס ווינר וזכה, אין חשש גזל כי אין חשש אסמכתא ברכישת כרטיסי ווינר, כאמור. אלא שיש להקפיד של להמר על משחקים שנעשים בשבת, על מנת שלא להחזיק חלילה ידי עוברי עבירה.
והואיל ובכל מקרה גם אם הימר על משחקים הנעשים בשבת, אין בכך גזל, הרי שהכסף הוא של המרוויח, שהרי מקח שנעשה בצד איסור קיים, כפי המבואר בשו”ע חו”מ סימן ר”ח ובסימן רל”ו. לפיכך על המרוויח להפריש מעשר כספים מכספי הרווח, כפי שמבואר בדברי השולחן ערוך והרמ”א ביורה דעה סימן רמ”ט.
לאיזו מטרה עדיף לתת את מעשר כספים
מעיקר הדין ניתן לתת מעשר כספים לכל מטרת צדקה שהיא, כפי שמבואר בדברי הרמ”א יורה דעה סימן רמ”ט סעיף ב’ שמעשר כספים יש ליתנו לצדקה לעניים.
ואולם ישנה עדיפות ברורה בנתינת מעשר כספים לעמלי תורה, כפי המבואר במדרש תנחומא לפרשת ראה, סימן יח: “עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר, עשר כדי שלא תתחסר / רמז למפרשי ימים העוסקים במסחר, להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה“.
בדברי התנחומא מבואר שעיקר מטרת מעשר כספים עליה נאמר עשר בשביל שתתעשר, היא למטרת נתינתה “לעמלי תורה”. בדקדוק בדברי התנחומא נבחין שלא נאמר למטרת תורה, אלא לעמלי תורה. והיינו למטרת צדקה לתלמידי חכמים העוסקים בתורה.
גם במטרות הצדקה עצמן, העדיפות העליונה היא נתינת צדקה לעמלי תורה. מלבד מעלות אלו, נתינת מעשרות כספים לעמלי תורה מעניקה לנותן גם זכות לימוד תורה.
כמו שכתב השו”ע יו”ד סימן רמ”ו, שכל מי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים, והוסיף הרמ”א וביאר שעל ידי כך יחשב לו כאילו לומד בעצמו.
