מקורות ונימוקים:
מעמדה של מי שנולדה לאם שעברה גיור רפורמי
כלל הוא בידינו כי היהדות נקבעת על פי האם, כפי המבואר במשנה פרק עשרה יוחסין, קידושין ס”ו: וכפי שפסק השולחן ערוך להלכה אבן העזר סימן ד’ סעיף ה’, שיהודי שבא על גויה וילדה הוולד כמותה.
לפיכך הואיל ובנידון השאלה גיור אמה של הארוסה הינו גיור רפורמי, עלינו לדון האם גיורה מועיל על פי ההלכה, ובמידה וגיורה איננו תקף, על הארוסה להתגייר על מנת שתוכל להנשא ליהודי.
חשוב לציין שבמידה ועליה להתגייר, צריכה היא לרצות בגיור על מנת לקיים את מצוות ה’ ולא על מנת שיותר לה להינשא ליהודי, אלא שבנידון שלפנינו כיון שהיא הייתה סבורה עד כה שהינה יהודיה, יש יותר מקום להקל ולהאמין לה שהיא מעוניינת להתגייר על מנת להיות יהודיה ולקיים את מצוות ה’.
גיור רפורמי איננו גיור הואיל ואיננו נעשה בפני בית דין
בגמרא במסכות יבמות דף מ”ו: איתא, אמר רבה עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי, דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל א”ל שהי כאן עד למחר ונטבלינך. ש”מ תלת, ש”מ גר צריך שלשה, וש”מ אינו גר עד שימול ויטבול, וש”מ אין מטבילין גר בלילה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גר צריך ג’ משפט כתיב ביה, ע”כ.
מדברי הגמרא למדים אנו כי על מנת ליתן תוקף לגיור יש צורך בשלשה דיינים, שיהיה הגיור בפני בית דין, הואיל ומשפט כתיב ביה.
אולם הקשו הראשונים שהרי בגמרא שם יבמות מ”ה: איתא, ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא, אמר רב אסי מי לא טבלה לנדותה. ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה, אמר ריב”ל מי לא טבל לקריו. מוכח שאין צורך בטבילה בפני שלשה דיינים וביום שהרי טבילת הנדה היא בלילה ושלא בפני ג’ דיינים.
ביישוב שאלה זו נחלקו הראשונים, התוס’ והרא”ש כתבו לבאר דהא דבעינן שלשה היינו לקבלת המצות אבל לא לטבילה ומילה, רק לכתחילה מדרבנן צריך שלשה וביום, דהא דכתיב משפט בגר אינו אלא על קבלת המצוות בלבד שהוא תחילת דין, אולם הטבילה והמילה הינם כגמר דין שאינם צריכים שלשה וביום.
אולם הרי”ף והרמב”ם ס”ל דאף טבילה ומילה צריכים שלשה, אלא שלעניין לפסול את הבן, אין פוסלים את הבן אם האם לא טבלה או אם האב לא מל וטבל, וזהו הא דאיתא שם מ”ה שאין פוסלים את הבן.
לעניין הלכה הביא השו”ע יו”ד סימן רס”ח סעיף ג’, לב’ דעות הראשונים הנ”ל וכתב בזה”ל: כל ענייני הגר, בין להודיעו המצוות לקבלם בין המילה בין הטבילה, צריך שיהיו בג’ הכשרים לדון, וביום מיהו דוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני ב’ או קרובים ובלילה, אפילו לא טבל לשם גרות, אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה, הוי גר ומותר בישראלית, חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה. ולהרי”ף ולהרמב”ם, אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה, מעכב, ואסור בישראלית, אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן, לא פסלינן ליה.
נמצאנו למדים כי לכו”ע קבלת המצוות בפני שלשה דיינים כשרים הוא לעיכובא. הואיל וכך גיור רפורמי אין לו תוקף כלל, הואיל ואינם יכולים להיות בית דין, מאחר שהינם אפיקורסים מחללי שבת עוברי עבירות וכופרים בתורה מן השמים, ובנוסף אף אינם מכירים ובקיאים בהלכות הגיור כלל.
גיור רפורמי אינו גיור הואיל ואין בו קבלת המצוות כהלכתן
עוד תנאי לגיור הוא קבלת המצוות כהלכתן, כפי שמבואר בדברי הגמרא ביבמות מ”ז. תנו רבנן גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם. אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני ומודיעין אותו ענשן של מצות אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו אכלת חלב ענוש כרת חללת שבת ענוש סקילה, וכו’.
‘קיבל’ מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה חוזרים ומלין אותו שניה, נתרפא מטבילין אותו מיד ושני ת”ח עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני ת”ח עומדים לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות.
כן להלכה פסק השולחן ערוך יו”ד סימן רס”ח סעיף ב’ לכל דברי הגמרא הללו, אלא שלא הזכירו הודעת לקט שכחה ופאה ומעשר עני, הואיל ואינם נוהגים כיום.
מבואר שבלא קבלת עול המצוות לא שייך כלל להתגייר, ולצערנו בגיור רפורמי אין דורשים את קבלת עול המצוות כהלכתן, אלא עושים טקס המרת דת, כאילו הדת היהודית היא סמלית וללא חיוב שמירת כל מצוות התורה. אף אם אכן מקבלים על עצמם בגיור רפורמי כמה מצוות, אינם מקבלים את עול כל המצוות כולן, וודאי אינם מקבלים את עול כל המצוות כהלכתן, וכבר התבאר בגמרא בבכורות דף ל’: כי עבד כוכבים שבא להתגייר ולקבל על עצמו את דברי התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, יתירה מזאת אמר ר’ יוסי בר’ יהודה דאפי’ אם אינו רוצה לקבל על עצמו דקדוק אחד מדברי סופרים, אין מקבלים אותו.
דברי הפוסקים בשאלת תוקפו של גיור רפורמי
טרם מצאתי מי שיכתוב ליתן תוקף לגיור רפורמי, וכפי הנראה דין זה פשוט אצל כלל הפוסקים, שאין תוקף כלל לגיור רפורמי, ואף לקולא נוקטים להתיר אשה שנישאה לגוי שעבר גיור רפורמי ללא גט, לרוב פשיטות העניין. לחיזוק העניין אציין בזה לכמה מדברי הפוסקים, וכדלהלן.
בשו”ת אגרות משה יו”ד ח”ב סוף סי’ קכח כתב בזה”ל:
ובדבר האם שלפני איזה שנים נתגיירה אצל רב מהרעפארמער וקאנסערוואטיוון אינו כלום, ומה שאחר כך טבלה לשם גרות בפני אשה אחת וגם שטבלה לנדתה אח”כ לפני אשה אינו כלום דקבלת מצות והטבילה צריך שיהיה לפני ב”ד כשרים. וגם הידיעה שהיא טובלת לנדתה כמובן דאינו ידוע כלל דהא מאחר שהגרות היה בפני רעפארמער שלא הצריך טבילה ולא אמר לה כלל שצריכה לטבול לנדתה לכן אף שהאמת שטבלה אינו כלום דהא חסר לנו ידיעה. ולכן אם האם רוצה באמת להתגייר צריכה לקבל מצות דכל התורה לפני ב”ד כשרים מחדש ולטבול בפניהם, ואם אינה רוצה באמת רק בשביל אישות משום שהאב חזר בתשובה ורוצה שתתגייר או שהיא רוצה להתגייר בשביל בניה אין להפציר עליה כי לכתחלה אין לקבל גיורת כזו אבל אם תתגייר תהיה בדיעבד גיורת ומותרת לישראל.
כן כתב עוד האגרות משה בחלק אבן העזר חלק ג סימן ג’ בזה”ל:
הנה בדבר נכרי אחד שנתגייר אצל רעפארמער ראביי ונשא אצלו יהודית אחת ועתה הלך ממנה אם יש להצריך לה גט ממנו, פשוט לע”ד שאין גרותו כלום והוא עכו”ם כמתחלה ואין קידושיו תופסין כלל, דאף אם עשה מילה וטבילה כדין אינו כלום דהא לא היו ב”ד כשרין ולכל הפחות בקבלת מצות בשעת קבלת מצות מעכב לכו”ע, וכו’. והרעאפארמער כולן פסולין לעדות שהרי הם כופרין בתורה מן השמים שלכן אף שאין עדים בעברם כל מצות התורה הרי השם רעפארם מעיד שהן כופרים. ומפורש ברמב”ם פי”א מעדות ה”י שאף שלא מנו אותם חכמים בכלל פסולי עדות פשיטא שהם פסולין שלא הוצרכו למנות אלא רשעי ישראל אבל אלו המורדין הכופרין פחותין הן מן העכו”ם וכו’.
כן כתב בשו”ת שבט הלוי חלק י’ סימן רכ”ז בזה”ל:
ולא באתי רק בענין הגרות הקלוקל הזה שע”י הרפורמים הרעים, והעידו לפני כבודו שהיו קל שבקלים, ומוחזקים בכך, וכל המעיין ביו”ד סי’ רס”ח בטור ושו”ע יראה שאין כאן גרות כלל, אב”א דאין כאן בי”ד כלל לא על הטבילה ומילה ולא על קבלת מצות, וגם הראשנים שמקילים דיעבד אבל קבלת מצות בשלשה מעכב, עש”ה ובש”ך שם ס”ק ט’, וגם אם נימא כדעת א’ מהראשונים דבגרות די דיעבד בא’ כמ”ד בסנהדרין מה”ת א’ כשר דכ’ בצדק תשפוט עמיתך, כאן אפילו אחד לא הי’ כיון דכולם מוחזקים ברשעים גמורים.
וגם לא הי’ קבלת מצות מעיקרא, דכנראה המתגיירים לא קבלו עליהם וגם התנהגותם אחרי הגרות מוכיחה ע”ז, ועוד דאיתא בבכורות ל’ ע”ב דהמקבל הכל חוץ מדבר אחד לא נקרא קבלה, וא”כ צד קבלת מצות פסול מכמה טעמים, וכבר נזכר כזה באחרונים דכזה אין בו סרך גרות כלל, ע”כ.
כן כתב בשו”ת משנה הלכות חלק י”ב סימן קצ”ג בזה”ל:
ולגבי בן השני שנולד אחר שנתגיירה בגירות הרעפארמער כיון שהיה טבילה קודם שנתעברה א”כ הי’ אפשר לפקפק עליו שיהי’ חלל עכ”פ להחמיר אבל כנראה דאין להחשיב הגירות שלהם כלום כי הם לא מאמינים והגרים שמגיירים נמי אין מקבלין עליהם עול מצות כלל ואין זה אצלם אלא ענין של צערעמאניא בלע”ז בלי התחייבות וקבלה כלל וממילא אין זה בכלל גירות, ולכן גם הבן השני שנתגייר לאחר מכן, ואם לא נתגייר צריך להתגייר והרי הוא ג”כ כגר צדק, ועיין בכורות דף ל’ דבלא קבל אפילו דבר אחד ואפילו רק דרבנן אחד לא הוי גר, ע”כ.
וכן היא הוראות כל הפוסקים, ועיין בספר ילקוט יוסף שובע שמחות לעניין מילה בשבת שכתב בזה”ל: אין למול – אף בימי החול – גרים שנתגיירו בגיור רפורמי, שכל גיור שאין בו קבלת מצוות אינו גיור על פי ההלכה.
הואיל וכך למעשה בנידון השאלה, אין להתיר את מי שנולדה לאם שעברה גיור רפורמי, אלא אם כן תעבור הבת גיור אורתודוקסי כדת וכדין, על מנת לרצות לקיים את מצוות התורה כהלכתן, כאמור.
