שכח מוקצה בחולצה

מקורות וביאורים:

• כתב הרמ”א (סי’ רסו סעיף יב) ומי ששכח כיסו עליו בשבת, אם הוא בביתו יכול לילך עמו לחדר אחר ולנערו שם, ומקורו בדברי מרן הב”י (סי’ שט). אולם כתב הביה”ל (ד”ה יכול) שכל זה דווקא בכיס שיש עליו תורת כלי ולא נעשה בסיס כיון שהניחו בשכחה, אבל דברים המוקצין בגופן כגון מעות ואבנים אסור לילך עמהן למקום אחר אלא זורקן במקומן. וכדבריו פסק הכה”ח (ס”ק נו), ולפי”ז לכאו’ ה”ה בנד”ד.

אלא  דאע”ג דהגר”א (שם) כן הבין את היתרו של הרמ”א משום שהוא בידו יכול להניחו בכל מקום שירצה, ולפי”ז בדברים בדברים המוקצין מחמת גופן, אין להתיר. מ”מ הבית מאיר (שם ס”ג), והנהר שלום (סק”א) והחזו”ע ח”ג (עמ’ קעב), ועוד, הבינו טעם היתרו של הרמ”א, מפני שתחילת הטלטול היה בהיתר היינו מער”ש, ולפי”ז אף בדברים האסורים מחמת גופן יש להתיר. וכן העלה להתיר במקום הפסד בספר מנוחת אהבה ח”א (פי”ג או’ ג’).

• הגר”ז (סי’ רסו סעיף יט) כתב טעם נוסף בהיתר טלטול כיס, והיינו משום דהוי טלטול בגופו, וז”ל: מי ששכח כיסו עליו ונזכר בשבת כשהוא בתוך הבית או בתוך החצר או אפילו בתוך עיר המעורבת יכול לילך עמו עד לתוך חדר מוצנע ושם יתיר חגורו והכיס נופל ואין בזה איסור טלטול מוקצה דכיון שהמוקצה ישנו עליו כבר הרי הוא יכול לנושאו עליו לכל מקום שירצה כמו שיתבאר בסי’ ש”ח (ועוד שזהו טלטול ע”י גופו ולא בידיו ואין בו איסור כלל כמו שיתבאר בסי’ שי”א). עכ”ל.

ולפי”ז אף שהכיס אינו בטל לחולצה אלא חלק ממנה, מ”מ יש להתיר לטלטל המוקצה שבכיס וכן החולצה עד מקום המוצנע כיון דהוי טלטול בגופו, והבין את הרמ”א בטלטול בידו, וכן מדויק היטב במ”ב (סי’ ררסו ס”ק לה) ובביה”ל (שם).ולא דמי למ”ש הרמ”א (סי’ שי) והמ”ב דהתם איירי שלוקח את הבגד בידו, ולא איירי שלבוש בו, ודו”ק.

בברכה רבה

הרב מאיר פנחסי

ירושלים