מקורות ונימוקים:
הנה עיקר איסור הפעלת זרם חשמלי הוא משום מבעיר שחוטי המתכת שבמנורה מתחממים עד שבכחם לשרוף, וגם אש של מתכת נקרא אש ועוברים איסור מה”ת, ועיין “אחיעזר” (ח”ג סי’ ס’ וח”ד סי’ ס”ו) מש”כ שהדבר פשוט שבהדלקת חשמל וכיבויו הוא מבעיר ומכבה.
אמנם במאורר המחובר לחשמל ואין בו חוטי חום כלל, בכה”ג לכאורה אין האיסור בהפעלת הזרם משום מבעיר כיון שאינו אש כלל שהרי אין בחוט חום או אור כלל, ורק יש לחוש משום הגברת כח הזרם שהוא איסור מוליד וכנז’ באחרונים. ולדעת החזו”א או”ח (סי’ נ’ ס”ק ט’) חידש שיש איסור מה”ת מדין מתקן מנא כיון שמעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות, ועיי”ש שכתב שקרוב הדבר בזה שהוי בונה מה”ת. ולפיכך אין לטלטלו וכמ”ש בשו”ת אגרות משה ח”ג (חאו”ח סימן מט) לפי שהוא מחובר לכל החשמל, אע”פ דאין עצם מלאכתן לאיסור מ”מ כיון שהכח מיוצר ע”י דבר איסור (חשמל), חשיב מלאכתו לאיסור.
ובנידון דידן אף שאינו מחובר כעת כלל לחשמל, וכל כוחו הוא מכח השמש וקליטת פוטו חשמליים הקולטים את אור השמש האצור בו מכבר מער”ש, לכאו’ לפי”ד מרן החזון אי”ש יש לחוש לפתיחת וסגירת מעגל חשמלי, שהרי לא גרע מהפעלת מכשירים הפועלים על ידי בטרייה חשמלית, כגון שעון מעורר, והפעלת מכשיר שמיעה וכיוצא בזה, שלא התירו הפוסקים להפעילם בשבת וכן לכבותם משום סגירת מעגל חשמלי ופתיחתו. ועי’ בספר מאורי אש להגרש”ז ח”ב (עמ’ תפד)
וגם לחולקים, יש לאסור לכאו’ משום מוליד שהרי לא גרע מבטרייה הנטענת על ידי חשמל שיש בכך איסור מוליד, ואין הבדל מחמת מה הגיע הכח בתחילה, והכא נמי הכח האצור על ידי אנרגיית השמש מתורגמת להפעלת המכשיר והוי איסור נולד. כלענ”ד.
