מקורות ונימוקים:
מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל בספרו טהרת הבית ח”ב (עמ’ רעח ד”ה אולם) כתב דבדיעבד יש מקום להקל כל זמן בין השמשות והיינו תוך שלש עשרה וחצי דקות לאחר השקיעה, וצריך לשים לב שמדובר בדקות זמניות על כן בימי ניסן ותשרי הזמן הוא כנ”ל, אולם בימי החורף הוא כ12 דקות לאחר השקיעה. וטעמו משום ס”ס, ספק שמא לא ראתה קודם בין השמשות כלום,, ואת”ל שראתה איזו טיפה ונאבדה, שמא בין השמשות הוי יום, ושמא כר”ת. ושכן כתב בשו”ת זכרון יוסף (סימן נח) וסיעתו. וכ”כ להתיר בשו”ת אגרות משה (יו”ד ח”ד סימן יז או’ כו) עד תשע דקות לאחר השקיעה. וכ”כ בספר שימוש חכמים – שכנזי (ח”א עמ’ תנא).
ומ”מ יש לשים היטב לב שהשעון מכוון.
ואע”ג שבשו”ת שבט הלוי ח”י (סי’ קמד) לא הסכים עימו בזה. וכן דעת פוסקי בני אשכנז ראה בספר חוט השני (סי’ קצו ס”א), ובשו”ת קנה בושם ח”ב (סימן עה). מ”מ בשעת הצורך יש להקל ובפרט לאנשים שיש חשש שיכשלו. ומ”מ אין להקל בזה לכתחילה.