מקורות ונימוקים:
שווה האישה לאיש בחיובה לקיום המצוות
בגמרא בב”ק ט”ו. איתא, השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה, וזה פשיטא שכל המצוות אשר האשה מחוייבת בהם, והם רוב מצוות אשר הגבר מחוייב בהם, על האשה לקיימם כפי שעל הגבר לקיימם. כמו כן כל המצוות מדרבנן.
אלא שמצוות עשה שהזמן גרמא אינם חייבות לקיים, כמו כן אינן חייבות לעסוק בתלמוד תורה מעבר ללימוד ההלכות בהם צריכות לנהוג. כפי המבואר בגמרא בקידושין ל”ד.
טעם פטור הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמא
בטעם פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמא, נאמרו כמה פירושים בראשונים ובאחרונים.
האבודרהם כתב בשער ג’ ברכת המצות ומשפטיהם בטעם הדבר בזה”ל: ושהזמן גרמא נשים פטורות כדילפינן במסכת קדושין (לד, א) מתפילין שהוקשו לתלמוד תורה דכתיב ביה (דברים ד, ט) והודעתם לבניך ולא לבנותיך. והטעם שנפטרו הנשים מהמצות עשה שהזמן גרמא לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו. ואם היתה מחוייבת במצות עשה שהזמן גרמא אפשר שבשעת עשיית המצוה יצוה אותה הבעל לעשות מצותו ואם תעשה מצות הבורא ותניח מצותו אוי לה מבעלה ואם תעשה מצותו ותניח מצות הבורא אוי לה מיוצרה לפיכך פטרה הבורא ממצותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה. וגדולה מזו מצאנו שהשם הגדול הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו (שבת קטז, א).
טעם נוסף מצאנו בדברי האגרות משה בתשובה או”ח חלק ד’ סימן מ”ט, יובא בהמשך במלואו, שם כתב שמאחר והעאשה מטפלת בכל ענייני הבית ומגדלת את הילדים לפיכך הקב”ה פטר אותה ממצוות עשה שהזמן גרמא כדי שיוכלו להתפנות לטיפול בבית ובילדים. את לשונו המלא אביא להלן.
טעם נוסף מצאנו בדברי הרש”ר הירש (ויקרא כ”ג פסוק מ”ג) שם כתב לבאר שהטעם שהתורה פטרה נשים ממצוות עשה שהזמן גרמא, הוא מפני שיש לאישה דבקות יתרה ונאמנות של התלהבות לייעודה, והניסיונות המזומנים לה בתחום ייעודה – סכנה מועטת נשקפת לה מהם, משום כך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות המוטלות על האיש, ע”כ. כלומר דווקא מחמת מעלת האשה זקוקה היא לפחות מצוות ותזכורות על מנת להגיע לדבקות בבורא.
דבריו החשובים של הגאון הרב משה פיינשטיין בשו”ת אגרות משה חלק ד’ סימן מ”ט
בעניין התנועה החדשה של נשים השאננות והחשובות בע”ה. י”ח אלול תשל”ו. מע”כ ידידי הרה”ג מוהר”י קעלעמער שליט”א רב בבאסטאן בקהלה חשובה.
הנה בדבר הנשים השאננות והחשובות אשר בענייני הנהגות המדינות בעולם הן גם כן מהלוחמות יחד עם התנועה כזו עם הנשים הלוחמות בזה מכל העמים שבעולם, אבל נשים אלו שהן שומרות תורה רוצות להכניס מלחמתן גם במה שנוגע לכמה דיני התורה ויש מהן אשר מתפללות בטלית וכדומה בעוד דברים, ורוצה שאביע בזה דעתי בעצם הדבר ואיך שיתנהג כתר”ה.
והנה ראשית צריך לדעת כי מעיקרי האמונה הטהורה שלנו שכל התורה בין שבכתב בין שבעל פה ניתנה מהקב”ה בעצמו בהר סיני ע”י משה רבנו ע”ה ואי אפשר לשנות אפילו קוץ אחד לא להקל ולא להחמיר. אך נצטוינו שכשיש צורך לסיג ולגדר היה חיוב על הסנהדרין וחכמי התורה לתקן איזה תקנות לאסור איזה דברים וכן לחייב איזה דברים אך בהודעה מרבנן שהוא לתקנה ולסיג, ומזמן שנתפזרנו בכל הארצות לית לנו כח זה אלא שיש לחכמים לתקן כל מקום ומקום איזה תקנה רק למקומם ורק לזמן קצר. וממילא זה שהתורה פטרה ממ”ע =ממצות עשה= שהזמן גרמה הוא מן התורה וגם רבנן לא חייבום כי לא ראו בזה שום צורך לחייבן ואדרבה משמע שהצורך הוא לפוטרן דוקא מהטעמים שפטרתן תורה, ולבד טעמי התורה שלא ידוע לסתם אינשי אף לא לת”ח גדולים ואנו מחוייבין להאמין שאיכא טעמים גדולים לקב”ה נותן התורה איכא גם טעמים גלוים לכל, כי סתם נשים בעולם אינם עשירות ועליהן מוטל גידול הילדים והילדות שהיא מלאכה היותר חשובה להשי”ת ולהתורה, וכן ברא השי”ת בטבע כל מין ומין דמבע”ח =דמבעלי חיים= שהנקבות יגדלו את הולדות ואף את מין האדם לא הוציא מן הכלל בזה שגם טבע הנשים מסוגל יותר לגידול הילדים שמצד זה הקל עליהן שלא לחייבן בלמוד התורה, ובמ”ע שהזמ”ג =ובמצות עשה שהזמן גרמה=, שלכן אף אם ישתנה סדור החיים בעולם גם לכל הנשים ולעשירות בכל הזמנים ואף כשאפשר למסור הגידול לאיזה אינשי ונשי כבמדינתנו לא נשתנה דין התורה ואף לא דין דרבנן, ולא תועיל שום מלחמה כי אין שום כח לשנות אפילו בהסכם כל העולם כולו שום דבר, והנשים שמתעקשות ורוצות ללחום ולשנות הן בחשיבות כופרות בתורה, עיין ברמב”ם פ”ג מתשובה ה”ח דשלשה הן הנקראין כופרין בתורה האומר אף על תיבה אחת שמשה אמרו מפי עצמו, והכופר בפירושה שהוא תורה שבעל פה, והאומר שהוחלף דבר אחד כל אחד משלשה אלו כופר בתורה ודינם שאין להם חלק לעוה”ב, ואף שלשון הרמב”ם הוא האומר שהבורא החליף מצוה זו, פשוט שהוא לרבותא דאף דאומר שהבורא החליף מצוה זו וכ”ש כשאומר שהרשות ביד האינשי להחליף, שג”כ הרי אומר בזה שאין התורה נצחית וכל הטעם הוא שהרי מכחיש כמה כתובים המורים שהתורה נצחית כדכתב הכ”מ.
איברא דאיכא רשות לכל אשה לקיים אף המצות שלא חייבתן תורה ויש להם מצוה ושכר על קיום מצות אלו וגם לשיטת התוס’ רשאות גם לברך על המצות וכמנהגנו שמקיימות מצות שופר ולולב וגם מברכות שא”כ גם על ציצית שייך לאשה שתרצה ללבוש בגד שיהיה בצורה אחרת מבגדי אנשים אבל יהיה בד’ כנפות ולהטיל בו ציצית ולקיים מצוה זו. ורק להניח תפילין כתבו התוס’ עירובין דף צ”ו ע”א ד”ה מיכל דצריך למחות בידן משום דתפילין צריך זריזות מרובה בגוף נקי ובהיסח הדעת שמטעם זו אף אנשים שמחוייבין בתפילין נמנעין מלהניחם כל היום אלא רק זמן המועט דתפלה בשחרית, וכן איפסק ברמ”א או”ח סימן ל”ח סעי’ ג’, ובתרגום יונתן על קרא דלא יהיה כלי גבר על אשה איתא לא יהי גוליין דציצית ותפילין דהינון תיקוני גבר על איתא לא סבירא להו לתוס’ זה, ופשוט שהתוס’ סברי שאינו מתרגום יונתן. אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תורעמותה על השי”ת ועל תורתו אין זה מעשה מצוה כלל אלא אדרבה מעשה איסור שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה היא עושית גם במעשה שחמיר.
ושנית צריך לדעת כי אין זה בשביל שנשים פחותות במדרגת הקדושה מאנשים דלענין הקדושה שוות לאנשים לענין שייכות החיוב במצות שרק מצד הקדושה דאיכא בישראל הוא ציוי המצות וגם לנשים נאמרו כל הקראי דקדושה בין תחלת תנאי קבלת התורה והייתם לי סגולה ואתם תהיו לי גוי קדוש שנאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל אלו האנשים, ובין ואנשי קדש תהיון לי שבמשפטים והייתם קדשים דשמיני וקדשים תהיו והייתם קדשים שבפ’ קדשים וכי עם קדוש אתה לה’ שבפ’ ראה ובכל מקום שנמצא ענין קדושה דישראל נאמר גם לנשים, ולכן גם הנשים מברכות בלשון אשר קדשנו במצותיו כמו האנשים אף על המצות שלא חייבתן תורה, ורק שהוא קולא מאיזה טעמי השי”ת שרצה להקל לנשים כדלעיל ולא מצד גריעותא ח”ו, ובהחיובים בין איש לאשתו איתא חיוב הכבוד על האיש לאשתו ועל האשה לבעלה בלא שום חלוק, והרבה מהנשים שהיו נביאות ויש להן כל דיני נביא שבאנשים, ובהרבה דברים נשתבחו בין בקראי בין בדברי חז”ל עוד יותר מלאנשים, וליכא שום זלזול בכבודן ובכל דבר בזה שנפטרו מלמוד התורה וממצות שהזמ”ג וליכא כלל שום סבה להתרעם כלל, וזה יש לכתר”ה להסביר בכל פעם ופעם ולהיות תקיף וחזק בדעתו שהוא כדיני התורה למחות באלו הנשי שאחר כל זה יעמדו בדעתן האולת והעקושה שלא לשנות שום דבר ממנהגי ישראל הקדושים.
ובזה אגמור בברכה לשלום אמת וכוח”ט לכתר”ה ולכל אשר אתו ולכל הקהל הקדוש האנשים והנשים והטף. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.
האישה – עקרת הבית
נוסף לחיוב האשה במצוות המוטלות עליה כפי האמור. האשה נקראת בפי חז”ל עקרת הבית, כי היא בטבעה ובמהותה עיקר הבית. כמו שאמר רבי יוסי (בגמרא בשבת קי”ח:) מעולם לא קראתי לאשתי ‘אשתי’, אלא ‘ביתי’. כך גם מצאנו שרחל אמנו הייתה עקרת הבית של יעקב, כמו שאמרו חז”ל (בבראשית רבה עא, ב) שרחל היתה עקרת הבית.
עובדה זו כי האישה היא עיקרו של הבית, מהווה תפקיד בעל חשיבות עליונה, הואיל והאשה היא זאת שקובעת את אופי הבית והאווירה בו והיא זו בעיקר שמעצבת את חינוך הילדים, היא זאת שתחדיר את החינוך למצוות ואהבת ה’ בבית. כל זה נוסף לעובדה שהיא זאת שמביאה מעשית את הילדים לעולם ומגדלתם.
כמובן גם אישה רווקה שטרם הקימה בית בישראל, מצווה להכין עצמה לתפקיד זה להיות עקרת הבית, להכין עצמה מבחינה רוחנית ומבחינה גשמית לתפקידה החשוב: בניית בית יהודי כרצון ה’ יתברך.
