ביאורים ומקורות
הנה נראה שמקור הדבר הוא מדאיתא במדרש ויקרא רבה (פרשת שמיני סוף פרשה יג) לגבי ארבע מלכויות שנשתעבדו בישראל: ‘ואת החזיר’ – זו אדום ‘והוא גרה לא יגר’ – שאינה גוררת מלכות אחריה, ולמה נקרא שמה חזיר – שמחזרת עטרה לבעליה, הדא הוא דכתיב “ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה’ המלוכה”. ובקהלת רבה (פרשה א עה”פ מה שהיה הוא שיהיה) הובא מעשה ששלחה מלכות אצל רבותינו ואמרה להם שלחו לנו קסלופנוס אחד משלכם, אמרו כו’ כמדומה שאין מבקשין ממנו אלא מאיר פנים בהלכה, שלחו להם את רבי מאיר והיו שואלין אותו והוא משיב שואלין אותו והוא משיב, ובסוף שאלוהו למה נקרא שמו חזיר ואמר להם שהוא עתיד להחזיר את המלכות לבעליה. ע”כ. ומבואר שאין מדובר על היתר החזיר גופיה לעתיד לבוא.
ורבינו בחיי (ויקרא פרק יא פסוק ז) הביא שבמדרש תנחומא (פרשת שמיני סימן יד) איתא, למה נמשלה מלכות זו לחזיר, שעתיד הקב”ה להחזיר עליהן מדת הדין. והביא שיש נוסחאות שכתוב בהן, שעתיד להחזיר העטרה ליושנה. וביאר שהכוונה ששני המקדשים נבנו ע”י ישראל (בית ראשון בנה שלמה שהוא מזרע יהודה, ובית שני בנה זרובבל שהיה ג”כ מזרע יהודה), אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותו, וזהו שאמרו “עתיד להחזיר העטרה ליושנה” לפי שהוא החריבו. ולבסוף כתב שיש נוסחאות שכתוב, עתיד הקב”ה להחזירו לנו, וההמון מבינים שהחזיר יהיה טהור לישראל, אבל ביאור הענין על הכח שלו שהוא מצר לישראל, ולעתיד ישוב עם שאר כל הכוחות לעזור ולתמוך לישראל וכו’.
ומבואר שהגם שמצא שיש נוסחאות במדרש דקאי על החזיר שיחזור לישראל, בכל זאת שלל את ההבנה שזה נאמר לענין טהרתו ושיהיה מותר באכילה לעתיד לבוא, אלא פירש הענין שבחינת החזיר שהיא כנגד ישראל אזי לעתיד לבוא תהיה לעזר לישראל. ועיין להמאירי בתענית (כא: ד”ה מכה) שהזכיר דרשה זו על מלכות הרשעה שנקרא שמה חזיר שעתיד הקב”ה להחזירו לנו, ולא התברר כ”כ כוונתו בזה. וגם הריטב”א בקידושין (מט: ד”ה תשעה נטלו חזירים) הביא שיש שפירשו שהחזירים שנזכרו שם בגמרא הכוונה לאדום ועליהם אמרו בהגדה למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב”ה להחזירו לישראל לעתיד לבוא, עיי”ש. ונראה שגם הוא וגם המאירי לא מפרשים הענין שהכוונה לחזיר כפשוטו אלא רק כמשל למלכות אדום שהיא תשוב ותהיה עזר לישראל. וראה גם בריקאנטי (ויקרא כאן פסוק ב ד”ה וכבר) שהביא המדרש ונראה שמבארו על דרך הרמז ולא שבאמת יותר החזיר באכילה.
[ובשו”ת רדב”ז (המובא להלן) כתב שעל דרך הסוד, יש למעלה שר אחד ושמו חזריא”ל והוא קטיגור על ישראל, ועתיד הקב”ה להחזירו לישראל להיות להם סניגור. וראה בשל”ה הקדוש (תולדות אדם בית דוד קמא) שביאר סוד המאמר ‘למה נקרא שמו חזיר – שעתיד להחזיר’, שעתה אסור להשתמש ביצר הרע ללא דבר מצוה, כי מטבעו חם מקצתו חם כולו, ולכן עתה אסור החזיר הזה להתקרב אליו, ואל תקרב אל פתח ביתה, אבל לעתיד שיתמתק יהא מותר, וזהו חזיר שעתיד להחזיר אל שרשו, שהוא מקום הגבורות הקדושות. וזהו ‘והסירתי את לב האבן מבשרכם’, שכן דרכו של אבן, שאם חם מקצתו חם כולו, כמו כן הוא היצר הרע הזה, שהוא כיוצא בו, אסיר אותו מקרביכם, ‘ונתתי לכם לב בשר’, שהצד שעל האש הוא נצלה, והצד האחר הוא קור, וזהו ‘לב בשר’. וכמו שפירשו בזוהר (ח”א דף קל”ז ע”ב) ‘לב בשר’ לב לעשות בשר, כלומר, לא יהיה היצר הרע מתפשט מגבולו, אלא באותה שעה של זיווג שבין איש לאשתו, יתחמם האדם לעשות בשר לבד, לא לצד בחינה אחרת, עיי”ש].
אכן מצאנו למפרשי התורה שהביאו דרשה זו כפשוטה, ראה לרבינו האור החיים הקדוש (ויקרא פרק יא פסוק ג) במש”כ כל מפרסת וגו’ מעלת גרה, שכתב לבאר על דרך אומרם (חולין נט:) כל בהמה שמפרסת פרסה היא מעלת גרה, חוץ מן החזיר, והיינו שכל בהמה המפרסת פרסה בידוע שהיא מעלת גרה, ומיעט אחר כך החזיר שיצא מהכלל. ושוב כתב דאולי ממה שלא הוציא מן הכלל סמוך להודעת הכלל רמז שאפילו החזיר בכלל, על דרך אומרם למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור להיות מותר, עיי”ש. וכן הגאון חתם סופר בספרו תורת משה (כאן פסוק ב) כתב שאיסורו של החזיר תלוי ועומד עד שיתוקן עולם במלכות שדי, כי איתא במדרש למה נקרא שמו חזיר שחוזר להתירו לעתיד לבוא, דהיינו שישתנו סימניו ויהיה מעלה גרה.
ומתוך דברי החת”ס חזינא גם יישוב לדבר היאך יהיה החזיר מותר לעתיד לבוא, והרי אחד מן הי”ג עיקרים הוא ש”זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תשתנה לעולמי עד”, אבל להאמור אכן ע”פ דיני התורה במצב של החזיר לעתיד לבוא הרי הוא מותר כיון שיש לו את כל סימני הטהרה. ועצם הדבר כבר קדם בו הרמ”ע מפאנו בספרו עשרה מאמרות (מאמר חיקור הדין ח”ד סוף פרק יג) ששם דיבר על תיקון החוטאים אחר שעשו תשובה, וכתב שצריך לטהרם כטהרת החזיר, שעתיד הקב”ה לחדש בריאתו בשני סימנים, שעכשיו אינו אלא מפריס פרסה והוא עתיד להעלות גרה, עיי”ש.
שוב מצאתי שכן כתב רבינו הגרי”ח בבן יהוידע (נזיר כג.) וזה לשונו: ודע כי מה שאמרו רז”ל למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור, דהיינו שיהיה נטהר וניתר, אע”ג דאין מצוות בטלים לעתיד לבא, היינו שבזה עושה השי”ת חדשה שיהיו כל החזירים הנולדים מן החזירים, נולדים בשני סימני טהרה, שיהיו פרסותיהן סדוקות ומעלים גרה, ואחר שיוולדו אלו בשני סימני טהרה, ימותו החזירים הראשונים, ונמצא החזיר הנמצא בעולם הוא טהור ומותר, כי יש בו שני סימני טהרה. ובגוף ענין מצוות בטלות לעתיד לבוא, עיין בלב חיים פלאג’י (ח”ב סימן לב) שדי חמד (קונ’ דברי סופרים סי’ נג) קובץ שיעורים (ח”ב סימן כט) ותולדות נח (קונטרס ‘וירא מנוחה’ סימן י אותיות יא-יב).
וראיתי מציינים שבספר ‘פנינים משלחן גבוה’ מובא שהגה”ק הכהן הגדול בעל ה’חפץ חיים’ מראדין למד מכאן שהסימנים שאמרה תורה הם ה’סיבה’ לטהרה ולא רק בתורת ‘סימן’, דאל”כ מה מועיל שהשתנו סימנים הרי סו”ס הוא מין טמא. ויש לדון לדחות זאת, דאה”נ אם פריט אחד מתוך המין השתנו סימניו אזי לא יהני ליה הדבר כי אכתי הוא מין טמא, אבל כאן שכל המין מכאן ואילך נולדים כך ע”כ שזה סימן שהוא נהפך למין טהור. ועיין בחבצלת השרון (ויקרא ח”א עמ’ תתנב ואילך) שדן בזה, והאריך טובא בקושית האחרונים, מה יהני שהחזיר יהיה לו סימני טהרה, עכ”פ יש לאוסרו מחמת הדין ש”היוצא מן הטמא – טמא” (בכורות ה:), ודרך בכמה מהלכים בישוב הענין (ושו”ר שבחלק מהדברים קדמו בשו”ת בית שערים יו”ד סימן קמב), עיי”ש שתה מבארו ותרו”צ.
ואשו’ר עין ראתה לגדול האחרונים הרדב”ז (שו”ת ח”ב סימן תתכח) שנשאל על מה שאמרו שנקרא שמו חזיר משום שעתיד הקב”ה להחזירו לישראל, וכתב שלפי הפשט אפשר לבאר (על דרך מש”ב לעיל מיניה מה שנמצא במדרשים שכל המועדים בטלים), שיהיו ישראל אוכלים משמנים כאילו הותר להם בשר חזיר, לא שיותר להם בשר חזיר ח”ו. ומבואר שאף שלמד שהמדרש קאי לענין אכילה, בכל זאת פשיטא ליה שאין הכוונה שהחזיר עצמו יהיה מותר באכילה. וראיתי מציינים שבספר אור יקרות (פרשת שמיני שנת תצ”א) ובשו”ת גנזי יוסף שווארץ (סי’ מ”ז בשם ספר לוית חן) כתבו לבאר באופן נוסף ע”פ המבואר בגמרא חולין (קט:) שכל מה שאסר לנו ה’ התיר לנו דוגמתו, אסר חזיר התיר לנו מוח של דג שיבוטא, ואותו דג נעלם ממנו (עיין ירושלמי תענית פ”ד סוף ה”ה ובסוף פתיחתא דחכימי לאיכה רבה) ולעתיד לבוא הוא יחזור ויתגלה לנו. נמצא שיש לנו עוד פירוש דקאי על אכילה אך אין הכוונה לחזיר ממש, ודו”ק.
נמצאנו למדים שאין בראשונים מי שהביא המדרש וביארוֹ כפשוטו, מלבד שלשה מטיבי לכת מגדולי האחרונים, הלא הם הרמ”ע האוה”ח והחת”ס. ואכן ראה בתורה תמימה (ויקרא כאן הערה כא) שהביא מש”כ האור החיים שלעתיד לבא יעלה גרה ויחזור להיות מותר, וכתב עליו שדבריו תמוהים ונפלאים מאוד, דמניין לקח לו מקור לחידוש נפלא זה, וגם לא מצינו בשום מקום שלעתיד לבא ישתנו טבעי בעלי חיים, ולמה זה דוקא החזיר יותר משאר מינים טמאים. ואמנם נהירנא, שכבר שמעה אזני שנמצא אגדה במדרש למה נקרא שמו חזיר מפני שעתיד לחזור להתירו הראשון, וכפי הנראה כך הבין בעל אור החיים את דברי האגדה הזאת. אבל באמת לא נמצא כלל מדרש ואגדה בלשון זה ובכוונה זו רק בלשון וענין אחר, והוא במדרש רבה פרשת שמיני ושם בספר קהלת (הנ”ל) למה נקרא שמה חזיר שמחזרת עטרה לבעליה וכו’, ורצונו לומר שעל ידי אומה זו יוגרם שיבת עטרה לישראל, הרי מבואר שכל עיקר אגדה זו באה בדרך משל ומליצה לכוונה אחרת, ושגגה גדולה היא לתפוס המאמר לענין התרת החזיר לעתיד לבוא, ע”כ.
והרבה ציינו לדברי מוהר”ש יפה (בפירוש יפה תאר על מדרש ויקרא רבה כאן) שכתב שמדרש זה לא היה ולא נברא. וכן הרב בעל סדר הדורות בספרו ערכי הכינויים (אות ח חזיר) כתב דמאמר זה לא היה ולא נברא, והובאו דבריו בס’ מעט צרי (ערך חזיר). ובספר המצרף (סי’ עד) כתב נמי דהא דאומרים שלעתיד הקב”ה מתירו לחזיר ולכן נקרא חזיר מלשון מחזירו להם, דבר זה לא נמצא בשום מדרש חז”ל. והובאו דבריו בטהרת המים (מערכת ח אות כ), והוזכר ג”כ בשד”ח (המצוין להלן). וכן בספר שער בת רבים (פר’ שמיני) כתב, כי מאמר זה לא נמצא בשום מקום. גם הגה”ק מדינוב בספר בני יששכר (מאמרי חודש אדר מאמר ז אות ב) כתב, שמאמר זה שעתיד חזיר להיטהר הוא מרגלא בפי אינשי, אולם לא נמצא במדרשי חז”ל שלפנינו. וקיבץ כל זאת המאסף הגדול מכובדי הגאון בעל שו”ת עטרת פז (יו”ד סימן ו ד”ה הן אמת) שליט”א.
אמור מעתה, אע”ג דחזינן לכמה אחרונים חשובים שהביאו דרשה זו, המה ג’ הגדולים הנזכרים, וכן המבי”ט בביאור לפרק שירה (ד”ה ונתננו) הביאה בפשיטות, וראה עוד להלן מהיעב”ץ, וכ”ה בעוד אחרונים המה בספרתם. עכ”פ לא מצאנוה במקור הדברים במדרשי חז”ל אלא לענין מלכות אדום. וכן בראשונים אף שהביאו לשון כזו, ביארו שהכוונה לבחינת כח החזיר ולא לענין היתר אכילתו. וראיתי בעטרת פז (שם ד”ה והנה בלשונו) שהביא מי שהעיר על התורה תמימה היאך נקט על רבינו הקדוש אוה”ח לשון שאינה של זהורי’ת וכו’, וכי לא שמע מגודל קדושתו וצדקתו אשר רוח השכינה מדברת מתוך גרונו, עיי”ש. ואנא דאמרי לא בשמים היא, ותורה אמת כתיב בה, וכיון שלא כתב בלשון זלזול אלא רק בלשון תקיפה להורות ברירות הענין, אין עליו אשמה. ואי”ז שייך למה שהזהיר האוה”ח בהקדמת פירוש ‘יפה תאר’ בלשון ‘עקיצנא ליה’, ודו”ק כי אכמ”ל.
[ויש לציין כאן, כי מצינו עוד דוכתי שהאוה”ח כותב מזכרונו דברים בשם חז”ל אשר ליתנייהו התם, ואביא כאן דבר מעניין, והוא מה שכתב בפרשת בלק על הפסוק (במדבר כג כד) “הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא”, פירוש על דרך אומרם ז”ל שלשה כל זמן שמזקינין מוסיפין כח ארי וכו’, והוא אומרו יתנשא שהוא מתנשא ורם בכחו שהגם שיעברו עליו כמה מלחמות לא מפני זה יהיו נחלשים אלא הולכים ומתגברים, עכ”ל. והמעיין במקור הדבר בגמרא שבת (עז:) יראה דהתם ת”ר שלשה כל זמן שמזקינין מוסיפין גבורה, ואלו הן: דג ונחש וחזיר. וליתא לארי. והנה בספרים כתבו שספר אור החיים נכתב ברוח הקודש, ודנו בזה אפילו בתשובות של פסק הלכה, עיין שו”ת דברי חיים מצאנז (יו”ד ח”ב סימן קה) בית שלמה (או”ח סימן קיב) אפרקסתא דעניא (ח”ד סימן שסד) מנחת יצחק (ח”ג קונטרס דברי חפץ) ומשנה הלכות (ח”ה סימן קסח) ודו”ק, ויל”ד האם נימא דאף ברוח הקודש יתכן שלא יראה התמונה השלימה (כמו חזקיה שלא ראה שבנו מנשה יחזור בתשובה, עיין ברכות י. ומאידך בסנהדרין קא: וקב:) או שחלילה אין לומר כן אלא בחינות וגוונים איכא ביה ולכן שייך שברוה”ק יראה מה דליתא בתלמוד, וצ”ע. ועיין למרן הגרח”ק זצ”ל בספר ארחות יושר (ערך רוה”ק), ובשו”ת וישב הים (ח”ב סימן יד, הוא ספר גבורת האר”י) וכאן עמד קנה].
ובמדרש שוחר טוב על התהלים (מזמור קמו פסוק ז) איתא על מה שכתוב ה’ מַתִּיר אֲסוּרִים. מהו מתיר אסורים, יש אומרים כל הבהמה שנטמאת בעולם הזה מטהר אותה הקב”ה לעתיד לבוא, וכן הוא אומר (קהלת א ט) ‘מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה’, מה שנעשה טהורים היו מקודם לבני נח, וכן הוא אומר להם (בראשית ט ג) ‘כירק עשב נתתי לכם את כל’, מה ירק עשב נתתי לכל, אף החיה והבהמה לכל מתחילה, ולמה אסר אותה, לראות מי שמקבל דבריו, ומי אינו מקבל, ולעתיד לבוא הוא מתיר את כל מה שאסר. ויש אומרים אינו מתירן לעתיד לבוא, שכן הוא אומר (ישעיה סו יז) ‘אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר יחידיו יסופו’, ומה אם למי שהיה אוכלם הוא מכרית ומאביד, הבהמה הטמאה לא כל שכן, ומהו מתיר אסורים, אין איסור גדול מן הנדה, שהאשה רואה דם ואסרה הקדוש ברוך הוא לבעלה, ולעתיד לבוא הוא מתירה, ע”כ.
והגאון מהר”ח פלאג’י בספרו נפש חיים (מערכת ח אות ה) הביא ששאלוהו איה מקום כבודו של מאמר זה שהביאו המפרשים ‘למה נקרא שמו חזיר לפי שעתיד הקב”ה להחזירו לישראל’, וכתשובה הראה להם את מדרש שוחר טוב הנזכר, שמבואר שלדעה ראשונה הותר החזיר וכל כיוצא בו לעתיד לבוא, אבל לא נזכר בחז”ל להדיא שהעתיד החזיר לחזור לישראל. ושוב הביא דברי הרמ”ע מפאנו הנ”ל שנקט שעתיד הקב”ה לטהר את החזיר ולחדש בריאתו בשני סימני טהרה, ופירש בזה שכך יותרו כל בעלי החיים לפי המדרש הנזכר דהיינו שלעתיד לבוא יתחדשו בהם סימני טהרה, ועיי”ש מה שהביא בבקיאותו להרבה מהראשונים והאחרונים הנזכרים למעלה. וראה עוד בדברי החח”מ בעל שדי חמד (פאת השדה בכללים מערכת ח כלל ח) שהביאו, ואף הוא דן קצת בדברי הראשונים והאחרונים הנזכרים, עיי”ש.
ותבט עיני לגאון יעב”ץ בסידורו בית יעקב בפרקי שירה (דף יט ע”ב בזמרת הארץ) שכתב שם, שכל הבעלי חיים אף אותם שאינם טהורים, יש להם מקביל או שורש ואחיזה בקדושה והם מתקיימים ע”י תגבורת החסדים הממתיקים דיניהם, והדוגמא המפורסמת לזה פני אריה ופני נשר שבמרכבה, ומהם תקיש לשאר, ואפילו ה’חזיר’ אמרו רז”ל שעתיד הקב”ה להחזירו לנו ולהתירו, אכן מפני גודל טומאתו וזוהמתו אין לו שום תיקון עכשיו עד לעתיד לבוא שיעביר הקב”ה רוח הטומאה מהארץ, ואמרו הטבעיים שאינו יכול להסתכל בשמים וזה מחמת נפילתו בעמקי הקליפות ותוקף דיניו, על כן לא נזכר בפרק שירה זו. עכ”ל. ומבואר שתופס שהדברים כפשוטם שהחזיר עתיד להיטהר לעתיד לבוא, אכן דו”ק שנוקט זאת כחלק ממהלך כולל שכל הבעלי חיים יהיו שייכים לקדושה, אלא שלא כותב מפורש שיהיו טהורים לעתיד לבוא, ויתכן שאחיזתם בקדושה בעולם הזה סגי להו, משא”כ החזיר כל אחיזתו תהא לעתיד לבוא שאז יתוקן לגמרי, ודו”ק.
וקושטא דאיירינן בדעת היעב”ץ, הנה בספרו המפורסם מור וקציעה (סימן יד ד”ה ועוד) כתב, שאין להביא ראיה מאגדות, והא אמרינן (נדה סא:) מצוות בטלות לעתיד לבא, ואע”ג דחזינן בהך אגדתא דרבב”ח (ב”ב עד.) שיעשו להם ציצית לעתיד לבוא, הא איתא במדרש שעתיד הקדוש ברוך הוא ליתן תורה חדשה ולהתיר קצת איסורין, הרי שאין לדון על פי האגדה, ולכן אמרו רז”ל (ירושלמי פאה פ”ב ה”ד) אין למדין הלכה מאגדה, עיי”ש. הרי לנו שלמעשה נדחה קרי ליה לכל הך אגדתא וסבירא ליה שאינה הלכה. ועיי”ש בהערת המגיה, שהביא שהקשו על הך היתרא דעתיד לבוא, הרי זאת התורה לא תהא מוחלפת, וכתב שלפי דברי היעב”ץ גופיה במגדל עוז (אוצר הטוב מוסד ה’ אות ו’) וצל”ע שם ואכמ”ל.
ובמשי’ם חפש’י חזינא בדרשות ר”י אבן שועיב (סוף פרשת מטות-מסעי ד”ה ונסיים) שכתב שראה במדרש ר’ שמעון בן יוחאי, שכל הדברים בבריאת העולם היו טהורים ולא היה טומאה בעולם לא באדם ולא בבעלי חיים, והוא שאמר הכתוב (בראשית א לא) ‘והנה טוב מאד’, והנחש הטיל זוהמא בעולם בבריותיו ונטמא הכל, ולעתיד לבא יטהר הכל שתפסק הזוהמא, כמו שאמרו חזיר שעתיד לחזור לישראל. ע”כ. ובדבריו יש לנו מציאה של ממש, שעד עתה לא מצאנו בראשונים מי שהביא בפשיטות הך דרשה דעתיד החזיר לחזור להיות טהור. אמנם, הרי כתב כן כחלק מדבר כולל שכל הבעלי חיים תתבטל זוהמתן לעתיד לבוא. ועוד, שלא כתב במפורש שיחזור להיות מותר באכילה אלא רק שיחזור לישראל, אכן לכאורה מוכרח הוא שאם יהיה טהור אזי יותר באכילה, ועיין.
ובחתימת הדברים יש להביא שבפסיקתא זוטרתא (פרשת שמיני פרק יא פסוק ז) כתוב שהטעם שנקרא שמו חזיר, שזה משום שכאשר הוא רוצה להביט לאחוריו אינו יכול להחזיר צווארו בלבד אלא צריך הוא להחזיר כל גופו. ובספר מושב זקנים (שם) כתוב שנקרא חזיר על שם שחוזר ואוכל את צואת האדם, ועיי”ש שהביאו לגמרא קידושין (מט:) שעשרה קבים של נגעים ירדו לעולם ותשעה מהם נטלו חזירים, ובספר שבו ואחלמה (להרה”ג רפאל מאמו, קידושין שם) ביאר שהכל ענין אחד שמחמת שאוכל צואה שהיא חלק הרע והזוהמה לכן כולו נגעים. ויש להזכיר כאן את הפסוק במשלי (יא כב) “נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם”, ובפרק קנין תורה (אבות ו ב) דרש כן רבי יהושע בן לוי על מי שאינו עוסק בתורה (ועי’ אור לציון חכמה ומוסר עמ’ כא).
ובהא סלקינא בענין שמו של החזיר, שמצאנו בכתבי חז”ל שלא רצו להזכיר את שמו ולכן כינוהו בשם “דבר אחר”, ראה בשבת ק”י ב’ ושם קכ”ט ב’ ופסחים ע”ו ב’ וכתובות ס”א ב’ וקידושין ל”ט ב’, ודו”ק שבחלק מהמקומות הוזכר לענין צרעת. [ועיין בתוספות סנהדרין (כו:) ד”ה אוכלי דבר פסולין להעיד, שכתבו דליכא לפרושי דהיינו אוכלי חזיר, דא”כ היכי מפליג בין צינעא לפרהסיא וכי גרע מאוכל נבלות לתיאבון דפסול לעדות בכל ענין (שם כז.), אלא נראה כפי’ הקונטרס דהיינו מקבלי צדקה מן הנכרים. ויל”ע אמאי קרו להו בשם של חזיר, ואולי כמו שהוא עתיד לחזור לישראל, כך הם מחזירים הממון מהגויים לישראל]. וכתב בספר התשבי (ערך דבר) שהרחיקו לקרוא את שמו כדי שלא יבואו לאוכלו. ויש לעיין בהקשר לכך, במה שקראו לאלישע בן אבויה אחר שהתקלקל ויצא לתרבות רעה ‘אלישע אחר’, והיינו שכן קראו את שמו ורק שהוסיפו לו תואר ‘אחר’, האם באו לדמותו לחזיר, או שמא לומר שאינו אותו אלישע שהיה מקודם, וצל”ע בזה.
אחר זמ”ר ראיתי בספר היקר פרדס יוסף (שמות פרק ד פסוק ב אות פז) אשר מנה כמה מילי דאמרי אינשי והביא להם מקורות בחז”ל, ולבסוף עסק בעניינו שנקרא שמו חזיר שעתיד הקב”ה להחזיר להתירו הראשון, ובבקיאותו האדירה ציין בזה הרבה ציונים, ולמען לא יחסר המזג אביא דבריו אך לא אעתיק מיניה אלא מה שלא הבאתי עד עתה, הנה מאמר זה הובא במדרש תלפיות (ענף חזיר), ועיין בספר מצודת דוד (טעמי המצות) לרדב”ז (מצוה קפה), ספר העיקרים (מאמר ג פרק טז), של”ה (בבית ישראל דף טו טור ב ד”ה בית) בשם הגלאנטי, ראש אמנה (לכאורה כוונתו לספרו של ר”י אברבנאל סוף פרק יג עיי”ש), פירוש יעב”ץ על פרק שירה (סוף פרק ד), פענח רזא (פרשת ראה פרק יד פסוק ח), ערכי הכינויים, זרע ברוך (פרשת תזריע), ריטב”א (קידושין מט: ד”ה תשעה), ילקוט חדש (בליקוטים סימן לו), ספר נֹטריקֹן לבעל פרי מגדים (קו י, דף לג טור ד), שדי חמד (מערכת גימל אות עו), יריעות שלמה על הגדה של פסח (דף רמז ד”ה בכל דור ודור), וקובץ ‘המאסף’ מירושלים (בעריכת רב”צ אנקונינא, שנה יח סימן פ אות ב), עיין שם הרבה חדשות.
