מאכל לא כשר שנשפך לכיור

שאלה:

שלום. יש לי שאלה לגבי שמירה על כשרות. אם פחית תירס לא כשרה, נשפכה לכיור כשר, ועבר זמן רב.

האם זה אומר שאני צריכה להכשיר את כל הכלים שלי ששטפתי בכיור ההוא?

מה אני עושה כדי להכשיר את המטבח?

תודה

תשובה:

נראה שכוונתך, לקופסת שימורים צוננת של גרעיני תירס ללא כשרות, שנשפכה לכיור.

אם אכן מדובר שהמאכל קר, מספיק לשטוף את הכיור במים קרים וסבון, כדי שלא יישאר שאריות מהמאכל שאינו כשר.

יתירה מזאת, באופן זה מותר אף לכתחילה, לשפוך את התירס לכיור, ולנקותו אחר-כך במים וסבון.

במקרה שלך, שעברו ימים רבים מאז, ולא ידוע לך שהתערב משהו מהתירס, אין צורך לעשות דבר!

אמנם, אם מדובר במקרה שונה, שהתירס היה חם מהאש, או שהיה בו תוספות נוספות, או שומן – יש להפנות שוב שאלה ברורה, עם כל הפרטים – ונענה בעז”ה בהתאם.

בברכה חיים זעפראני.

מקורות וציונים:

במשנה במסכת חולין[1] נאמר: צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת, ובלבד שלא יהו נוגעים זה בזה.

והקשתה הגמרא: וכי אם נגעו זה בזה, מה הבעיה? – והלא, צונן בצונן הוא?

ותירצה הגמרא: בשם אביי, שגם בצונן, זקוקים להדיח את המאכלים, כדי שלא יישאר מאחד על חברו.

וכתב הטור ביורה דעה סימן צא, בשם בעל העיטור: [2]

דמדברי המשנה: שצריך ליזהר שלא יגעו זה בזה, נראה: שאסור לכתחילה לסמוך, ע”כ שידיח אותם אח”כ. ולכן, יש לו ליזהר שלא יגעו זה בזה.

ולמד מכך, בעל העיטור: שהוא הדין, שאסור להניח מאכל כשר, בכלי איסור. (שהרי טעמם שווה[3])

אמנם, בדבר שדרך להדיח אותו, כמו בשר חי שעדיין לא בושל – מותר לחברם ביחד כשהם צוננים, ולסמוך ע”כ שידיחם אח”כ.[4]

ופסק השולחן ערוך את דנים אלו, בסימן זה, סעיפים א-ב.

וכתב הש”ך שם:[5] שהוא הדין, שאסור לכתחילה, להניח מאכל אסור, בכלי כשר.

לפי זה, בנידון דידן:

הרי שלכאורה, היה אסור להניח את התירס האסור, בכיור הכשר – אף אם כוונתך, לשטוף את הכיור אחר-כך.

אמנם, כיון שדרך להדיח את הכיור בכל שעה, אין חשש שלא ידיחהו, וכן, הכלים המלוכלכים שבתוכו, ודאי ישטפו – ומותר אף לכתחילה לשופכם לכיור. (בדומה לבשר חי)

אמנם כל דברינו אלו, בקופסת שימורים של גרעיני תירס קר, ללא תוספות, וללא שומן.

[שאם מדובר במקרה אחר, כגון: שהתירס הורתח על האש,[6] או שיש בו שומן[7] – יש להפנות שאלה ברורה, עם כל הפרטים, ונענה בהתאם. בעז”ה]

[1] דף קז ע”ב.

[2] ח”ב, שער ראשון ח”ד הל’ הכשר הבשר יג ע”ד. והביא הב”י, שכ”כ הרשב”א בתור”ה הארוך (ב”ד סוף ש”א כא:) בשם העיטור, והראב”ד, ופסקם בתו”ה הקצר (שם יט.)

[3] ט”ז סק”א.

[4] דאף שני מאכלים שרי. דלא כפמ”ג מש”ז סק”א, דהיתר זה הוא רק בכלי. עי’ פת”ש סק”ג.

[5] סק”ב. והביא כן בשם הרשב”א בת”ה. וכ”ה בב”י בסי’ צד בשם רבנו ירוחם. וברבים מן האחרונים, הביאם בכה”ח סק”ד.

[6] עי”ש בשו”ע ס”ד, בעניין תתאה גבר. ויש לדון: שכאן לא ניתן לקלוף/להכשירו. וגם יש לדון: אם יש כאן איסור כלל.

[7] דלדעת הפמ”ג במש”ז סק”א ברשב”א, צריך שפשוף גדול. אך עי’ פת”ש סק”א, וכה”ח סק”ג.