מקורות ונימוקים:
איסור נתינת ספר תורה לידי גוי
בגמרא בסנהדרין ק”ב: אמר רבי יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה, מפני שכיבד את התורה שניתנה בעשרים ושתים אותיות שנאמר “וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדני המלך כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות”. מאי מחמד עיניך לאו ספר תורה…
בדברי הגמרא מבואר שאחאב זכה למלכות בזכות שהציל את ספר התורה שלא יגיע לידי הדד מלך ארם שהיה מלך גוי.
כעין זה מצאנו בגמרא בב”ב ק”ב. שהשוכר שיוצא מדירתו אסור לו ליטול את המזוזה עמו, אולם אם המשכיר גוי, יטול את המזוזה עמו, כדי שלא ינהג בה הגוי מנהג ביזיון.
ועיין בשו”ת יביע אומר חלק י’ יו”ד סימן נ”ח אות ט”ז שהאריך בעניין נתינת ספר תורה לידי נכרי, והעלה בזה”ל:
נראה לי ברור שאסור להעניק ס”ת שי לנכרי, ואפילו הוא מחסידי אוה”ע, כי שמא בזמן העדרו יפול הס”ת בידים לא נאמנות, ולא ינהגו בו כבוד כראוי.
והביא למחלוקת האחרונים בעניין בית משפט של נכרים שביקשו שיתנו להם ספר תורה כדי שישביעו בו את היהודים, שכתב בזה המהר”ץ חיות (סי’ ל”ב) נשאל אודות ראשי קהלה שקבלו פקודה מאת שרי המדינה, למסור בידם ספרי תורה, לצורך בתי המשפט, כדי להשביע בהם את היהודים שנתחייבו שבועה בבית דיניהם, אם רשאים לעשות כן, וכתב להתיר, מטעם שכתבו התוס’ ב”ק (לח א) דמה שלימדו תורה לסרדיוטים ששלחה המלכות אצל חכמי ישראל, אף על פי שאמרו בחגיגה (יג א) המלמד תורה לגוי עובר משום שנאמר מגיד דבריו ליעקב, לא עשה כן לכל גוי, י”ל דבעל כרחם עשו ע”פ ציווי המושל, ולא נתחייבו למסור עצמם משום כך. ע”ש. והכא נמי מכיון שבאה פקודה ע”ז מן הממשלה אשר אנו חייבים לציית לפקודותיהם, אף על פי שבזמנינו אין חשש סכנה משום זה, מ”מ הרי יש כאן משום איבה גדולה מצד השלטונות אם יסרבו לפקודתם. הילכך משום שלום מלכות אין ספק שאין חשש איסור בזה. עכת”ד.
אולם הגאון מהר”ש קלוגר בשו”ת האלף לך שלמה (חאו”ח סי’ פב) דחה בכל תוקף דברי המהר”ץ חיות הנ”ל, וכתב, ישתקע הדבר ולא יאמר. וכבר אמרו בשבת (קכז ב) פעם אחת הוצרכו חכמים לדבר אחד מאצל המטרוניתא, והלך לשם רבי יהושע ותלמידיו, כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפליו בריחוק ד’ אמות ונכנס ונעל הדלת וכו’. אמרו כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. ע”ש. ומכ”ש למסור הס”ת לעכו”ם להעמידה שם עולמית, והס”ת חמור מן התפלין. ואין לך ביזוי מצוה גדול מזה שיצא הס”ת מין ישראל שקוראים בו כפעם בפעם וימסר לנכרים. עכת”ד.
ועיין בשו”ת רב פעלים ח”ד (חיו”ד סי’ כט) שאסר למכור ספר תהלים שנכתב בכתב אשורית ע”י סופר, לקונסול (נכרי) של בריטניה. ע”פ מ”ש הגאון יד אליהו מלובלין (סי’ מח), והגאון גבעת פינחס (סי’ נז) הנ”ל. ושאף הגאון מהר”ץ חיות שהתיר בתשובה (סי’ לב) לתת ס”ת לערכאות להשביע בו את היהודים שנתחייבו שבועה, בנ”ד גם הוא יודה שיש לאסור. ע”ש. וכ”ש בנ”ד שבודאי אין שום צד היתר להעניק ס”ת שי ביד עכו”ם, שאין כאן שום טעם של איבה, כיון שיכולים להעניק לו מתנה של כסף וזהב וכיו”ב.
ושוב מצאתי להגר”י ידיד הלוי בשו”ת ימי יוסף בתרא (חיו”ד סי’ טז עמוד קסז והלאה) שדן על מעשה שהיה, שבא שר גדול, משנה למלך מערי אנגליה, וכיבדו אותו בנתינת ס”ת במתנה. והאריך למעניתו לבאר, כי שלא ברצון חכמים עשו, מאחר דליכא הכא משום איבה, ואפילו במקום איבה אין לעשות מעשה בקום ועשה משום כך, וכמבואר בברכי יוסף יו”ד (סי’ רצא) לגבי מזוזה. וכ”ש לגבי ס”ת שקדושתו חמורה יותר. ע”ש. וכ”כ הגאון הראש”ל רב”צ עוזיאל בשו”ת משפטי עוזיאל חיו”ד מה”ת (סי’ סז אות ב), שברור שיש לאסור מסירת ס”ת לנכרי, ותמה אני על מה שנהגו לכבד מלכי עכו”ם בדורון של ס”ת, ולדעתי דבר זה אסור בהחלט. ע”ש. וע”ע בשו”ת ישכיל עבדי חלק ז (בקונטרס אחרון חיו”ד סי’ א, עמוד שלה והלאה). ע”ש. והנלע”ד כתבתי.
הצלת ספר תורה מידי גויים מצווה רבה היא
במשנה במסכת תענית, פרק ד, משנה ו מבואר, שאחת הסיבות לצום י”ז בתמוז היא שריפת ספר תורה, זה לשון המשנה: “בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל.
ויקרא פרק כ”ו פסוק מ”ד, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם. בספרא מבואר על פסוק זה, “וכי מה נשתייר להם לישראל… והלא כל מתנות טובות שנתנו להם נטלו מהם, מה נשתייר להם? זה ספר תורה, שאם לא היה קיים לישראל לא היו משונים מאומות העולם כלום”.
לפיכך לאורך כל הדורות מסרו עם ישראל את נפשם להציל את ספרי התורה ולשמור על כבודם, כי הוא נשמת אפו של העם היהודי, וידוע כיצד בשואה שגורשו היהודים לגיטאות יצאו וספרי התורה בידם, וחרפו נפשם לשמור על כבוד ספרי התורה לבל יבזו אותם הגויים.
