מקורות ונימוקים:
איתא בירושלמי פרק ג’ ממסכת דמאי, בזה”ל: ר”ש בר כהנה הוה מסמיך לר’ לעזר עברון על חד כרם א”ל אייתי לי חד קיסם מחצד שיניי חזר ואמר ליה לא תיתי לי כלום אמר דאין אייתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן הא אזיל סייגא דגוברא.
רבי חגי הוה מיסמך לרבי זעירא עבר חד טעון חד מיכיל דקיסין א”ל אייתי לי חד קיסם מחצד שיניי חזר אמר לי’ לא תיתי לי כלום דאין אייתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן הא אזילא מיכלא דגוברא לא ר”ז כשר כל כך אלא מילין דיוצרן שמע לן.
בדברי הירושלמי מבואר שאם רוצה אדם ליטול קיסם מגדר עץ של חבירו הדבר מותר מעיקר הדין, כיון שאין קפידא על נטילת דבר מועט שכזה, וכאשר אין קפידא אין בכך גזל. אולם מבואר בדברי הירושלמי שלמרות שמעיקר הדין הדבר מותר, מ”מ מידת חסידות היא שלא לעשות כך, הואיל ואם כך יעשה כל אדם לא תשאר גדר…
כן פסק השולחן ערוך להלכה בחושן המשפט סימן שנ”ט סעיף א’ בזה”ל: אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא, בין מישראל בין מעובד כוכבים. ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה, שרי. כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצות בו שיניו. ואף זה אוסר בירושלמי, ממידת חסידות.
לפיכך בנידון השאלה יש להקפיד על כך, שלא תהיה הקפדה על נטילת הענף מן הצמח, שהרי הצמחייה איננה הפקר אלא ממון הציבור הוא ונשתל על ידי העירייה לשם יופי הגינה.
הואיל וכך לדעתי נדרש שני פרמטרים על מנת שלא תהיה הקפדה על נטילת הענף, הראשון שלא יהרס הצמח, השני הוא שלא יהרס יופי הצמחיה, שהרי אף אם הצמח ישוב ויגדל, ככל שבקציצת הענף ינטל יופי הצמחיה יש בכך הקפדה והדבר יהווה גזל.
אכן, גם כאשר אין דרך להקפיד על נטילת העלים, ממידת חסידות ראוי ליטול רשות כפי המבואר בירושלמי.
