מקורות ונימוקים:
בליל טבילה חייב אדם לקיים מצוות עונה, כפי שכתב השו”ע או”ח סימן ר”מ, וכל אדם חייב לפקוד את אשתו בליל טבילתה.
ופסק השולחן ערוך באבן העזר הלכות כתובות סימן ע”ו סעיף ו’, יש לאשה לעכב על בעלה שלא יצא לסחורה אלא למקום קרוב, שלא ימנע מעונתה, ולא יצא אלא ברשותה.
מכאן שאם רצתה האשה יכולה למנוע את בעלה מלצאת לחו”ל במקום ביטול קיום מצוות עונה, שהרי התחייב לה הבעל בעת נישואיו שלא לגרוע את עונתה, שהם מחיובי הבעל לאשתו, שארה כסותה ועונתה לא יגרע.
למרות האמור, אם האשה נותנת לבעלה רשות, הרי הוא רשאי לצאת, כפי שפסק השו”ע הנזכר לא יצא אלא ברשותה.
וכן כתב הרמב”ם בהלכות אישות פרק טו הלכה א’ האשה שהרשת את בעלה אחר הנישואין שימנע עונתה הרי זה מותר. ועיין עוד בשו”ת רב פעלים חלק ב’ יו”ד סימן ל”ד.
ואף שבנידון השאלה שלפנינו, אין הנידון ביציאה לשם טיול, אלא לשם פרנסה, עדיין זכות האשה למנוע את יציאת בעלה לחוץ לארץ, אם לא שנתנה רשות לכך. כפי שהאריך להוכיח הגאון הגדול הרב שלמה בן שמעון שליט”א חבר בית הדין הגדול במאמר שכותרתו “זכות האשה למנוע יציאת בעלה לחוץ לארץ”, הודפס בכתב העת ויען שמואל ה’, עמודים כ”ה – מ”ח.
חשוב לדעת כי זוג שלא קיים עדיין מצוות פריה ורביה, ומצוות העונה בליל הטבילה ראוי הוא לקיום מצוות פריה ורביה, יש בביטול מצוות העונה ביטול מצוות פריה ורביה כפי שכתב השו”ע באבן העזר סימן ע”ו סעיף ז’, והרמב”ם שם שכתב בזה”ל, במה דברים אמורים בשהיו לו בנים שכבר קיים מצות פריה ורביה אבל אם לא קיים חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים מפני שהיא מצות עשה של תורה שנאמר “פרו ורבו”. אמנם בנידון השאלה שלפנינו אין נידון משום מצוות פריה ורביה.
ואף שהבית שמואל באבן העזר סימן א’ ס”ק א’ כתב שלא מועילה מחילה אף לאחר קיום מצוות פריה ורביה, משום מצוות ולערב אל תנח, בפתחי תשובה שם ס”ק א’ הביא לדברי הגאון החיד”א בברכי יוסף שכתב לבאר ולחלק שאם קיים פו”ר אינו חייב לבעול בכל עונה, ומשום לערב אל תנח סגי לעתים רחוקות רק שלא יניח לגמרי. והיינו דקאמרי הרמב”ם והשולחן ערוך לקמן סי’ ע”ו ס”ו דאם לא קיים פו”ר חייב בכל עונה אבל אם קיים אינו חייב בכל עונה לא משום פו”ר דכבר קיים ולא משום עונה שכבר מחלה אבל אה”נ דמשום ולערב אל תנח מחוייב בעת מן העיתים ע”ש.
