חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב דוד אוחיון - ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: ארצות הברית

שאלה:

שלום הרב
בעת אירוח במלון, האם מותר לי לקחת סנדוויץ או פרי לארוחת הצהריים?
האם מה שאני עושה נחשב לגזל?

 

תשובה:

אני מבין משאלתך, שאתה מתארח במלון ללא ארוחת צהרים, ורצונך הוא לקחת מארוחת הבוקר פרי או סנדוויץ לארוחת הצהריים.
אם כך היא שאלתך, מותר לך לקחת פרי או יוגרט וכדו’ שדרך לאכול אותו כקינוח ותוספת לארוחה, ועקרונית באפשרותך לאכול אותו כתוספת לארוחת הבוקר, אלא שרצונך הוא לאכול אותו בחדרך במלון יותר מאוחר.
אולם סנדוויץ שהוא מאכל שאינו בא כתוספת קינוח, אסור לקחת אותו לחדרך במלון לאוכלו בארוחת הצהרים. כי לא שילמת על ארוחה צהרים, והדבר עלול בהחלט להחשב כגזל.
אכן, אם מתחילה חשבת לאכול את הסנדוויץ הזה ולכן הכנת אותו לעצמך, אלא שלבסוף אמרת לעצמך שאתה שבע ולכן אתה מעדיף לקחת אותו לארוחת הצהריים, במקרה כזה הנך רשאי לקחתו לחדרך במלון. כיון שמתחילה לקחתו לארוחת הבוקר, ולאחר מכן אין עניין להשאירו בחדר האוכל שבמלון, שהרי בכל מקרה יזרק לפח אם ישאר שם. [אולם עליך להיות כנה אם עצמך, אם אכן לקחתו מתחילה על דעת לאוכלו בארוחת הבוקר].
חשוב לציין שאם יש חשש שאנשים זרים יראו אותך וילמדו ממך, במקרה כזה עליך להמנע מלקחת סנדוויץ לחדרך במלון, גם אם הכנת אותו עבורך לארוחת הבוקר, וכעת הסנדוויץ יזרק לפח.
להרחבת הידיעות בנידון השאלה כדאי לעיין גם בשאלה האם מותר לקחת לבית קפה וסוכר מהחדר בבית המלון

בברכת גמר חתימה טובה
הרב דוד אוחיון.

 
מקורות ונימוקים:
כאשר אדם משלם עבור שהות בבית מלון עם ארוחת בוקר וערב, הרי שבזה משלם עבור המאכלים וכל הנלווה להם, כגון ההגשה והשירות וכו’ לארוחות אלו.

במסגרת ארוחות אלו, נתונה לו האפשרות לאכול פרי או יוגורט כתוספת לארוחה, ולכן ככל שבאפשרותו לאכול את התוספת הזאת במסגרת ארוחת הבוקר, באפשרותו גם כן להעלות תוספת זו לחדרו לאוכלו בהמשך היום או בארוחת הצהרים.

אולם כאשר מדובר בתוספת מאכל שהיא עיקר סעודה, ככל שאין באפשרותו לאכול תוספת זו הרי שאין מאכל זה נכלל במסגרת התמורה לארוחת הבוקר עבורה שילם למלון. לכן אסור לו לקחת מאכל זה על מנת להעלותו לחדרו.

הואיל והדבר בזה תלוי בהקפדת בעלי בית המלון, והדרך היא להקפיד על כך, שהרי גלוי לכל שישנו הבדל במחיר בין אירוח בבית מלון בפנסיון מלא לבין אירוח בחצי פנסיון. ובלי ספק כאשר מתארח האדם בחצי פנסיון, דעת בעלי בית המלון להקפיד שלא יקח לעצמו גם ארוחת צהרים למרות שאיננה ארוחה מלאה ועשירה כפי שבית המלון מציע לארוחת הצהרים.

 

ועיין בדברי התוספתא למסכת ביצה פרק ד הלכה ט’ שם איתא, מה הן מוליכין מבית המשתה חתיכה וגלוסקא וביצה מתובלת, רבן שמעון בן גמליאל אומר מקום שנהג לחלק אגוזין וקליות וטרולוס יוליכו בנו ובתו הקטנים מוליכין עמו לבית האבל ולבית המשתה ולבית השמחה כמקום שנהגו, ע”כ. מבואר שבכל אלו העניינים הכל לפי המנהג ודעת בעל הסעודה על מה הוא מקפיד ועל מה אינו מקפיד.

ועיין עוד בקובץ זכור לאברהם (חולון) תשס”ה, עמוד תקל”ח שם תחת הכותרת האם מותר לאורח ליטול מנה מהחתונה ולהביאה לאשתו, העלה הגאון הרב יצחק זילברשטיין מכוח דברי התוספתא הללו, שמותר לאדם ליטול מנה שהוגשה לו בסעודת חתונה, על מנת להביאה לאשתו בבית.

 

כעין זה מצאתי שכתב בספר חוקת משפט לגאון הרב אלחנן פרץ שליט”א במאמר ד’, שאסור למי שמתארח במלון, למלאות בצלחתו מאכלים יותר מכפי יכולתו לאכול, על מנת להעלות את האוכל לחדרו בבית המלון וליתנו לידידיו או בני משפחתו שבאים לבקרו בחדרו במלון. ועיין שם שכתב לאסור הדבר, גם לגבי אוכל שאם ישאר בחדר האוכל בוודאי יזרק, הואיל ונעשה באוכל זה מעשה גזילה, ואסור לאורחים לאוכלו כדי שלא לחלוק עם הגנב, כפי המבואר בשו”ע חו”מ סימן שנ”ח סעיף א’.

 

אכן למרות האמור, כאשר הכין האדם מתחילה עבורו מאכלים על דעת לאוכלן בארוחת הבוקר, גם כאשר הכין לעצמו מאכלים בשפע, ככל שעשה כך במטרה לאכול כדי שביעתו, שהוא בהחלט מותר. אם שבע ונותר לו דבר מה שאינו אוכלו, מותר לו להעלותו לחדרו, אף כאשר נותר לו סנדווביץ או כדו’. כיון שמתחילה לקחו בהיתר על דעת לאוכלו, ומעתה אם ישאר יזרק לפח, לפיכך אין עניין להשאירו בחדר האוכל שבמלון, והדבר נחשב למאכל שהתייאשו ממנו בעליו שמותר לקחתו.

 

אף שיש לדון כאן מצד יאוש שלא מדעת, עיין בש”ך סימן שנ”ח ס”ק א’, שהביא לדברי התוס’ בב”מ דף כ”ב. ודברי ההגהות אשר”י שכתבו שאם אדם נתן לחבירו לאכול מדבר שאינו שלו אלא של חבירו, אע”פ שיודע שחברו יתרצה, אסור לאוכלו הואיל ויאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. אולם כתב הש”ך לחלוק עליהם וכתב דאי לאו דמסתפינא הייתי אומר שמותר הדבר, ויאוש שלא מדעת שאני, הואיל וגם אח”כ אינו מתייאש אלא משום שאינו יודע היכן הוא ובעל כורחו הוא מתייאש, לכן אמרינן מעיקרא באיסורא אתי לידיה ובמה יקנה. משא”כ הכא כיון שידוע שיתרצה א”כ השתא נמי בהיתרא אתי לידיה דמסתמא אינו מקפיד על זה, ע”כ.

שאלה:

שלום הרב

בעת אירוח במלון, האם מותר לי לקחת סנדוויץ או פרי לארוחת הצהריים?

האם מה שאני עושה נחשב לגזל?

 

תשובה:

אני מבין משאלתך, שאתה מתארח במלון ללא ארוחת צהרים, ורצונך הוא לקחת מארוחת הבוקר פרי או סנדוויץ לארוחת הצהריים.

אם כך היא שאלתך, מותר לך לקחת פרי או יוגרט וכדו’ שדרך לאכול אותו כקינוח ותוספת לארוחה, ועקרונית באפשרותך לאכול אותו כתוספת לארוחת הבוקר, אלא שרצונך הוא לאכול אותו בחדרך במלון יותר מאוחר.

אולם סנדוויץ שהוא מאכל שאינו בא כתוספת קינוח, אסור לקחת אותו לחדרך במלון לאוכלו בארוחת הצהרים. כי לא שילמת על ארוחה צהרים, והדבר עלול בהחלט להחשב כגזל.

אכן, אם מתחילה חשבת לאכול את הסנדוויץ הזה ולכן הכנת אותו לעצמך, אלא שלבסוף אמרת לעצמך שאתה שבע ולכן אתה מעדיף לקחת אותו לארוחת הצהריים, במקרה כזה הנך רשאי לקחתו לחדרך במלון. כיון שמתחילה לקחתו לארוחת הבוקר, ולאחר מכן אין עניין להשאירו בחדר האוכל שבמלון, שהרי בכל מקרה יזרק לפח אם ישאר שם. [אולם עליך להיות כנה אם עצמך, אם אכן לקחתו מתחילה על דעת לאוכלו בארוחת הבוקר].

חשוב לציין שאם יש חשש שאנשים זרים יראו אותך וילמדו ממך, במקרה כזה עליך להמנע מלקחת סנדוויץ לחדרך במלון, גם אם הכנת אותו עבורך לארוחת הבוקר, וכעת הסנדוויץ יזרק לפח.

להרחבת הידיעות בנידון השאלה כדאי לעיין גם בשאלה האם מותר לקחת לבית קפה וסוכר מהחדר בבית המלון

בברכת גמר חתימה טובה

הרב דוד אוחיון.

 

מקורות ונימוקים:

כאשר אדם משלם עבור שהות בבית מלון עם ארוחת בוקר וערב, הרי שבזה משלם עבור המאכלים וכל הנלווה להם, כגון ההגשה והשירות וכו’ לארוחות אלו.

במסגרת ארוחות אלו, נתונה לו האפשרות לאכול פרי או יוגורט כתוספת לארוחה, ולכן ככל שבאפשרותו לאכול את התוספת הזאת במסגרת ארוחת הבוקר, באפשרותו גם כן להעלות תוספת זו לחדרו לאוכלו בהמשך היום או בארוחת הצהרים.

אולם כאשר מדובר בתוספת מאכל שהיא עיקר סעודה, ככל שאין באפשרותו לאכול תוספת זו הרי שאין מאכל זה נכלל במסגרת התמורה לארוחת הבוקר עבורה שילם למלון. לכן אסור לו לקחת מאכל זה על מנת להעלותו לחדרו.

הואיל והדבר בזה תלוי בהקפדת בעלי בית המלון, והדרך היא להקפיד על כך, שהרי גלוי לכל שישנו הבדל במחיר בין אירוח בבית מלון בפנסיון מלא לבין אירוח בחצי פנסיון. ובלי ספק כאשר מתארח האדם בחצי פנסיון, דעת בעלי בית המלון להקפיד שלא יקח לעצמו גם ארוחת צהרים למרות שאיננה ארוחה מלאה ועשירה כפי שבית המלון מציע לארוחת הצהרים.

 

ועיין בדברי התוספתא למסכת ביצה פרק ד הלכה ט’ שם איתא, מה הן מוליכין מבית המשתה חתיכה וגלוסקא וביצה מתובלת, רבן שמעון בן גמליאל אומר מקום שנהג לחלק אגוזין וקליות וטרולוס יוליכו בנו ובתו הקטנים מוליכין עמו לבית האבל ולבית המשתה ולבית השמחה כמקום שנהגו, ע”כ. מבואר שבכל אלו העניינים הכל לפי המנהג ודעת בעל הסעודה על מה הוא מקפיד ועל מה אינו מקפיד.

ועיין עוד בקובץ זכור לאברהם (חולון) תשס”ה, עמוד תקל”ח שם תחת הכותרת האם מותר לאורח ליטול מנה מהחתונה ולהביאה לאשתו, העלה הגאון הרב יצחק זילברשטיין מכוח דברי התוספתא הללו, שמותר לאדם ליטול מנה שהוגשה לו בסעודת חתונה, על מנת להביאה לאשתו בבית.

 

כעין זה מצאתי שכתב בספר חוקת משפט לגאון הרב אלחנן פרץ שליט”א במאמר ד’, שאסור למי שמתארח במלון, למלאות בצלחתו מאכלים יותר מכפי יכולתו לאכול, על מנת להעלות את האוכל לחדרו בבית המלון וליתנו לידידיו או בני משפחתו שבאים לבקרו בחדרו במלון. ועיין שם שכתב לאסור הדבר, גם לגבי אוכל שאם ישאר בחדר האוכל בוודאי יזרק, הואיל ונעשה באוכל זה מעשה גזילה, ואסור לאורחים לאוכלו כדי שלא לחלוק עם הגנב, כפי המבואר בשו”ע חו”מ סימן שנ”ח סעיף א’.

 

אכן למרות האמור, כאשר הכין האדם מתחילה עבורו מאכלים על דעת לאוכלן בארוחת הבוקר, גם כאשר הכין לעצמו מאכלים בשפע, ככל שעשה כך במטרה לאכול כדי שביעתו, שהוא בהחלט מותר. אם שבע ונותר לו דבר מה שאינו אוכלו, מותר לו להעלותו לחדרו, אף כאשר נותר לו סנדווביץ או כדו’. כיון שמתחילה לקחו בהיתר על דעת לאוכלו, ומעתה אם ישאר יזרק לפח, לפיכך אין עניין להשאירו בחדר האוכל שבמלון, והדבר נחשב למאכל שהתייאשו ממנו בעליו שמותר לקחתו.

 

אף שיש לדון כאן מצד יאוש שלא מדעת, עיין בש”ך סימן שנ”ח ס”ק א’, שהביא לדברי התוס’ בב”מ דף כ”ב. ודברי ההגהות אשר”י שכתבו שאם אדם נתן לחבירו לאכול מדבר שאינו שלו אלא של חבירו, אע”פ שיודע שחברו יתרצה, אסור לאוכלו הואיל ויאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. אולם כתב הש”ך לחלוק עליהם וכתב דאי לאו דמסתפינא הייתי אומר שמותר הדבר, ויאוש שלא מדעת שאני, הואיל וגם אח”כ אינו מתייאש אלא משום שאינו יודע היכן הוא ובעל כורחו הוא מתייאש, לכן אמרינן מעיקרא באיסורא אתי לידיה ובמה יקנה. משא”כ הכא כיון שידוע שיתרצה א”כ השתא נמי בהיתרא אתי לידיה דמסתמא אינו מקפיד על זה, ע”כ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש