מקורות ונימוקים:
בגמרא בתענית דף כ”ט. איתא, משנכנס אב ממעטין בשמחה, אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה.
כמו כן כתב השולחן ערוך להלכה או”ח סימן תקנ”א שצריך ליזהר מי”ז בתמוז עד ט’ באב שלא לילך יחידי מד’ שעות עד ט’ שעות, משום שבהם קטב מרירי שולט, ולא יכו התלמידים בימים ההם. מבואר שיש צורך להיזהר מדבר סכנה בימים אלו.
לעניין ניתוח כתב בספר מועדי ישרון בשם האגרות משה שבתשעת הימים אין לעשות ניתוחים, אף בניתוח קל, אך בבין המצרים מותר ואין צריך לדקדק בזה. וכן בספר מקראי קודש לגר”מ הררי בין המצרים ח’ ו’ כתב לעניין ביצוע ניתוח, שכאשר ניתן הדבר יש להשתדל לא לעשות ניתוחים רפואיים מראש חודש אב ולפחות לא בשבוע שחל בו תשעה באב ואם אין קושי בדבר ימנע מכך כבר מי”ז בתמוז.
אולם בהיות וכל יסוד המניעה מניתוחים הוא מפני הסכנה, לפיכך לענ”ד נראה כדבר פשוט, שבכל ניתוח שאין בו הרדמה כללית, ואין בו סכנה, אין צורך להימנע ממנו אף בשבוע שחל בו תשעה באב. ובפרט כאשר יש צורך להתאושש מהניתוח באופן שלא יפריע לתחילת שנת הלימודים.
לכן אם הניתוח הוא בהרדמה מקומית אין חשש לבצע אותו בתשעת הימים בין ר”ח אבל לט’ באב, אולם אם הוא ניתוח אם הרדמה כללית, יש להעדיף להימנע מלקבוע אותו בתשעת הימים, אלא”כ הוא צורך גדול. וכן ראיתי שכתב לצדד ולחלק בספר תשובות והנהגות דיני בין המצרים.
אכן במקום צורך יש להתיר גם ניתוח בהרדמה כללית, כככל שהניתוח עצמו אין בו סיכון. הואיל ובימינו גם ניתוח בהרדמה כללית איננו נחשב למסוכן, ובכל יום ויום רבבות ואלפים מבצעים ניתוחים בהרדמה כללית.
