מקורות ובאורים:
לעבור כנגד המתפלל ובצדדיו:
ראה שולחן ערוך (או”ח סי’ קב סעי’ א’). ולענין צדדים, (שם סעיף ד’). וע”ע בבן איש חי (פרשת יתרו).
תפילה במעברים:
אף על גב דיש מן הפוסקים שרצו להתיר בכה”ג לעבור כנגד המתפלל, ומשום דדמי לקבר המזיק את הרבים דמותר לפנותו וכדאי’ בגמ’ סנהדרין (מז:), ובשו”ע (יו”ד סי’ שסד סעיף ה’). ובנדו”ד מי שמתפלל במקום שרבים עוברים שם חשיב כמזיק את הרבים ומותר יהיה לעבור לפניו, וכן העלה בשו”ת חינא דחיי (סי’ לט). גם בספר דעת תורה להגאון מהרש”ם (סי’ קב) כתב להסתפק בזה, וז”ל: ונ”ל דאם עמד להתפלל במקום שרבים עוברים, כגון באמצע ביהכנ”ס, דמי לקבר המזיק את הרבים שמותר לפנותו ואינו תופס מקומו, ועיין יו”ד (סי’ שסד סעיף ה’), ועדיין צ”ע. עכ”ל.
אולם אכתי יש מקום לחלק, דשאני קבר המזיק את הרבים שהוא היזק תמידי, משא”כ הכא דאפשר להמתין מלעבור כנגד המתפלל, ובפרט אם בתוך זמן קצר יגמור תפילתו. (ואולי מכח סברא זו נשאר בצ”ע).
אולם באשל אברהם – מבוטשאטש (סי’ קב), כתב וז”ל: גם יש לומר מהסברא שעל הניזק להרחיק את עצמו שיש בזה חילוקים שונים, יש קצת סברא לומר, שהעומד לפני דרך הרבים מסתמא אמד בנפשיה שלא תתבלבל דעתו, (ויש להוסיף, דבפרט האידנא שאין אנו מכוונים כ”כ בתפילה וכמבואר בשו”ע סימן צח סעיף ב’, ואותם המכוונים מסתכלים בסידורים, או עוצמים עיניהם, ואם לא עושים כן כנראה שאינם מכוונים, ואם כן אין לחוש למידי). והגם דלא פלוג חז”ל בזה, עכ”ז בצירוף מחיצה כנ”ל, נראה דאין עוד טענה בזה על מנהג בני ישראל בכל מדינות אלו. ע”כ. וידוע הדבר, שבישיבת “קלם” היו נוהגים לעבור לפני אותם אלו המתפללים במעברים, וכנראה שלא חששו בדבר ומהטעמים הנ”ל.
אלא דמכל מקום כתבנו שלכתחילה אין ראוי לעבור לפני המתפללים אף כשמתפללים במעברים ובפרט אם יש מקומות מעבר אחרים, והוא משום דאף האשל אברהם הנז”ל לא כתב כן אלא בתור לימוד זכות על המקילים בזה, אך מעיקרא דדינא נראה דאין להקל בזה, ובפרט דעינינו הרואות שלא כל העומדים במעברים חושבים על זאת, ובפרט שהרבה פעמים עמידתם שם היא מחוסר מקום וכדומה. ומה גם דלטעם שכתבו האחרונים דהוא משום הפסק שמפסיק בינו לבין השכינה, לפי”ז לא יכון טענתו של הא”א.
ובפרט אם אין מקומות אחרים לעמוד י”ח אלא במעברים, די”ל דכל הביהכנ”ס או ביהמ”ד מיוחד בשביל תפילה ואף זה בכלל, ואין זה נקרא מזיק את הרבים, דזהו מקומו. ונראה עוד, דאף דאין המקום נאסר משום דקיי”ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, והכא על ידי עמידתו במקום שאינו רשאי גורם לאחרים שלא יוכלו לעבור בזה המקום, מכל מקום כיון שעל ידי הילוכם יתבטל זה מכוונתו ויפריע לו בתפילתו, אינם רשאים לכתחילה לעשות כן.
וע”כ ירא שמים יחמיר על עצמו ולא יעבור כנגד המתפללים אף בכה”ג שחוסמים את המעברים, ובפרט היכא דיש מקום מעבר אחר אף שהוא מרוחק יותר. כן מבואר בספר קצות השולחן (סי’ כ סע’ יב), וכן ראיתי שהורה הגרש”ז אויערבאך זצ”ל הב”ד בספר הליכות שלמה – תפילה (פ”ח או’ לו). ושו”ר שהאריך לאסור אסר בזה הגר”ב שטרן שליט”א, והביא המו”מ בספר ד”א של תפילה (ביאורים סי’ ט’).
