שאלה:
רציתי לשאול האם מותר לבעל להכריח את אשתו לקיים איתו יחסי אישות?
תשובה:
המילה ‘להכריח’ לא נכונה בקשר לקיום יחסי אישות. יחסי אישות כשמם כן הם יחסי קירבה של איש ואשה שמקורם מקשר נכון של חיבה אהבה ושמחה. כפי שאמרה התורה ‘ושימח’ את אשתו אשר לקח, קשר זה צריך להגיע ממקום של חיבה ורצון.
לכן ככל שקיום יחסי אישות גובל ב’להכריח’ התשובה היא לא, אין היתר לבעל או לאשה להכריח את בן זוגו לקיום יחסי אישות, והדבר אסור כפי שפסק השולחן ערוך אבן העזר כ”ה סעיף ב’.
אולם צריך לדעת, שבעת הנישואין מתחייבים האיש והאשה זה לזה על קיום יחסי אישות תקינים, האיש מתחייב זאת לאשתו בכתובה שלא לגרוע את עונתה, ומחוייב בכך גם במצוות עשה מן התורה, והאשה מתחייבת זאת לבעלה עם כניסתה לחופה. לכן גם אם לא תמיד יש את החשק המתאים, מכל מיני סיבות שהן, כגון מצב רוח, עייפות, ריב כל שהוא וכדו’, כל אחד מבני הזוג מחוייב מכוח שיעבודו לבן זוגו, להשתדל ולהתאמץ לפייס את עצמו ואת בן זוגו ולהתגבר על חולשתו בעניין. מאידך ככל שלמרות הניסיון, אחד מבני הזוג מרגיש באופן מיוחד שהיום הוא לא יכול בשום אופן, להכריח היא לא אפשרות.
חשוב לדעת, כי עניין קיום יחסי אישות בין בני זוג יש לו ערך עליון בראי התורה וההלכה. עד כדי כך, שבמידה ואשה או בעל מסרבים לקיים יחסי אישות, באופן מתמשך, הדבר מהווה עילה לפירוק הנישואין חלילה.
לכן על כל אחד מבני הזוג להתאמץ ולחשוב עם עצמו מה הפתרון לכך שירצה הוא ובן זוגו בקיום יחסי האישות מתוך שמחה חיבה ואהבה, ובזה יביאו את הברכה והשכינה לביתם, כרצון ה’ יתברך, שהרי איש ואשה שזכו שכינה ביניהם, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.
נ.ב. במידה וההפרעה איננה באופן חד פעמי, מומלץ לפנות לייעוץ בעניין. ניתן לקבל ייעוץ מרבנית מוסמכת בעניין זה, באתר "משיב כהלכה", באמצעות לחיצה על "שאלות בנושא ייעוץ נישואין", דיסקרטיות מובטחת.
מקורות ונימוקים:
בגמרא בעירובין דף ק: איתא אמר רמי בר חמא אמר רב אסי אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה, שנאמר ואץ ברגלים חוטא. ואמר רבי יהושע בן לוי כל הכופה אשתו לדבר מצוה הויין לו בנים שאינן מהוגנין, אמר רב איקא בר חיננא מאי קראה גם בלא דעת נפש לא טוב. תניא נמי הכי גם בלא דעת נפש לא טוב זה הכופה אשתו לדבר מצוה, ע”כ.
כן כתב הטור להלכה, אבן העזר הלכות אישות סימן כ”ה, לא יבעול אלא מרצונה ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה, ע”כ. ובגמרא בסוף עירובין איתא למדנו דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל. כן פסק השולחן ערוך להלכה ולא יבעול אלא מרצונה, ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה.
כן כתב גם הרמב”ם פרק כ”א מהלכות איסורי ביאה הלכה י”ב, אסרו חכמים שלא ישמש אדם מטתו ולבו מחשב באשה אחרת, ולא יבעול מתוך שכרות ולא מתוך מריבה ולא מתוך שנאה ולא יבוא עליה על כרחה והיא יראה ממנו, ולא כשיהיה אחד מהן מנודה ולא יבוא עליה אחר שגמר בלבו לגרשה, ואם עשה כן הבנים אינן הגונים אלא מהן עזי פנים ומהן מורדים ופושעים. ומקורו מדברי הגמרא בנדרים דף כ’.
אולם מאידך, על פי ההלכה יחסי אישות מהווים אבן יסוד לחיי הנישואין, וכאשר נישאים בני זוג זה לזה מתחייבים בני הזוג זה לזה לקיום יחסי אישות תקינים. זאת בנוסף לחיוב הבעל למצוות עונה משום מצוות התורה “שארה כסותה ועונתה לא יגרע”. כפי שכתב הרשב”א בחידושיו למסכת נדרים דף ט”ו: שאשה שנדרה נדר על קיום יחסי אישות עם בעלה אין הנדר חל, לא בגלל המצווה אלא בגלל שיעבוד האיש והאשה זה לזה בעת נישואיהם.
ז”ל הרשב”א, ואמר רב כהנא תשמישי עליך כופים אותה ומשמשתו שעבודי משעבדא ליה. וה”ה לאומר לאשתו הנאת תשמישי עליך שכופים אותו ומשמשה, דשעבודי משעבד לה והרי זה כאוסר עליה מה שהוא שלה, ומסתברא דלאו משום מצוה בלבד קאמר אלא משום דנשתעבדו זה לזה לכך שע”י כך עמדו ונשאו, ע”כ. יש לציין כי אין כוונת הרשב”א לכפות ממש, אלא כוונתו שמורים לו שעל פי ההלכה חייבים הם להשתדל ולפייס עצמם לרצות בכך.
חשוב לדעת, כי קיום יחסי האישות בין בני הזוג, מהווים אבן יסוד לחיי הנישואין, לפיכך נפסק להלכה בשולחן ערוך אבן העזר סימן ע”ז כי סירוב האיש או האשה לקיים יחסי אישות, מגדיר אותו או אותה כ’מורד’ או כ’מורדת’ והדבר מהווה עילה לגירושין בלא תשלום כתובה.
הדרך הנכונה לקיום יחסי אישות הוא מתוך שמחה ואהבה בהתפייסות ודברי ריצוי. כפי שאמרה התורה ו’שימח’ את אשתו אשר לקח. לפיכך ככל שמתגלים קשיים בכך, יש לשקול לפנות לייעוץ על מנת להגיע לדרך הנכונה בקשר בין האיש והאשה, ועל ידי כך יזכו בני הזוג להשראת השכינה בביתם שכידוע איש ואשה שזכו שכינה ביניהם, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה.
