QUESTION:
Est il permis à un mari d’obliger sa femme à avoir un rapport ?
REPONSE
Le mot “obliger” n’est pas approprié en ce qui concerne les relations intimes
Les relations intimes évoquent comme leur nom l’indique, une relation entre un homme et une femme, et dont la source jaillit de l’affection, de l’amour et de la joie. Comme il est écrit dans la Torah: “le mari réjouira sa femme”, cette relation ne peut être alimentée que par la joie et de plein grès réciproquement.
Par conséquent, tant que les relations intimes sont délimitées par le terme d’obligation la réponse est non, il n’est pas permis à la femme ou à l’homme d’obliger son conjoint d’avoir un rapport intime, et c’est donc interdit de le faire.
Shoulhan Arouh even aezer 25 seif b.
Cependant il faut savoir, lors de la cérémonie de mariage les époux s’engagent sur l’accomplissement de relations conjugales en bonne et due forme, le mari s’y engage dans la Ketouba acte de mariage, de ne pas réduire ses périodes, et il est également soumis d’après la Torah à ce commandement positif. La femme, elle, s’engage envers son mari en entrant sous le dais nuptial.
Ainsi, même si l’envie n’est pas toujours présente, quelque soit la raison, tel le moral, la fatigue, quelques conflits, chaque conjoint a un devoir envers l’autre, de s’efforcer et de se réconcilier avec l’autre partie, et de sortir vaillant de cette démarche. D’un autre cote, malgré l’expérience, à aucun moment l’un des conjoints ne doit forcer l’autre .
Il faut savoir que l’accomplissement des relations intimes a un impact d’une importance majeure au prisme de la torah.
Chacun devra donc réfléchir sur les efforts à fournir et que si l’un des conjoints empêchent la concrétisation des rapports conjugaux c’est la une excuse valable pour faire divorcer le couple.
Chaque conjoint désirera se retrouver et de tenter de faire résider la présence divine parmi eux, dans leur logis, et ce n’est que sous cet angle que les 2 seront inondés de bénédictions,et de présence divine car lorsqu’ils sont ensemble (et qu’ils s’entendent bien) la bénédiction divine les enveloppera comme il est dit “une homme et une femme s’ils sont méritant D… est avec eux”
Si cette situation s’est déjà reproduite, vous devez consulter un conseiller, sur notre site dans la rubrique “oumeshiv kaalaha””
Sources approfondies:
בגמרא בעירובין דף ק: איתא אמר רמי בר חמא אמר רב אסי אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה, שנאמר ואץ ברגלים חוטא. ואמר רבי יהושע בן לוי כל הכופה אשתו לדבר מצוה הויין לו בנים שאינן מהוגנין, אמר רב איקא בר חיננא מאי קראה גם בלא דעת נפש לא טוב. תניא נמי הכי גם בלא דעת נפש לא טוב זה הכופה אשתו לדבר מצוה, ע”כ.
כן כתב הטור להלכה, אבן העזר הלכות אישות סימן כ”ה, לא יבעול אלא מרצונה ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה, ע”כ. ובגמרא בסוף עירובין איתא למדנו דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל. כן פסק השולחן ערוך להלכה ולא יבעול אלא מרצונה, ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה.
כן כתב גם הרמב”ם פרק כ”א מהלכות איסורי ביאה הלכה י”ב, אסרו חכמים שלא ישמש אדם מטתו ולבו מחשב באשה אחרת, ולא יבעול מתוך שכרות ולא מתוך מריבה ולא מתוך שנאה ולא יבוא עליה על כרחה והיא יראה ממנו, ולא כשיהיה אחד מהן מנודה ולא יבוא עליה אחר שגמר בלבו לגרשה, ואם עשה כן הבנים אינן הגונים אלא מהן עזי פנים ומהן מורדים ופושעים. ומקורו מדברי הגמרא בנדרים דף כ’.
אולם מאידך, על פי ההלכה יחסי אישות מהווים אבן יסוד לחיי הנישואין, וכאשר נישאים בני זוג זה לזה מתחייבים בני הזוג זה לזה לקיום יחסי אישות תקינים. זאת בנוסף לחיוב הבעל למצוות עונה משום מצוות התורה “שארה כסותה ועונתה לא יגרע”. כפי שכתב הרשב”א בחידושיו למסכת נדרים דף ט”ו: שאשה שנדרה נדר על קיום יחסי אישות עם בעלה אין הנדר חל, לא בגלל המצווה אלא בגלל שיעבוד האיש והאשה זה לזה בעת נישואיהם.
ז”ל הרשב”א, ואמר רב כהנא תשמישי עליך כופים אותה ומשמשתו שעבודי משעבדא ליה. וה”ה לאומר לאשתו הנאת תשמישי עליך שכופים אותו ומשמשה, דשעבודי משעבד לה והרי זה כאוסר עליה מה שהוא שלה, ומסתברא דלאו משום מצוה בלבד קאמר אלא משום דנשתעבדו זה לזה לכך שע”י כך עמדו ונשאו, ע”כ. יש לציין כי אין כוונת הרשב”א לכפות ממש, אלא כוונתו שמורים לו שעל פי ההלכה חייבים הם להשתדל ולפייס עצמם לרצות בכך.
חשוב לדעת, כי קיום יחסי האישות בין בני הזוג, מהווים אבן יסוד לחיי הנישואין, לפיכך נפסק להלכה בשולחן ערוך אבן העזר סימן ע”ז כי סירוב האיש או האשה לקיים יחסי אישות, מגדיר אותו או אותה כ’מורד’ או כ’מורדת’ והדבר מהווה עילה לגירושין בלא תשלום כתובה.
הדרך הנכונה לקיום יחסי אישות הוא מתוך שמחה ואהבה בהתפייסות ודברי ריצוי. כפי שאמרה התורה ו’שימח’ את אשתו אשר לקח. לפיכך ככל שמתגלים קשיים בכך, יש לשקול לפנות לייעוץ על מנת להגיע לדרך הנכונה בקשר בין האיש והאשה, ועל ידי כך יזכו בני הזוג להשראת השכינה בביתם שכידוע איש ואשה שזכו שכינה ביניהם, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה.
