מקורות ונימוקים:
שמותיו של הקב”ה – הן הנהגותיו
שמות פרק ג’ פסוקים י”ד – ט”ו:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם
בפסוקים אלו מוזכר בפעם היחידה השם א-ה-י-ה כתשובה לשאלה מה אשיב לבני ישראל מהו שמו של הקב”ה.
אמנם פירשו חז”ל כי הוא השם המיוחד ליציאה מגלות מצרים. ומשמעותו הוא ‘אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכויות’. כפי שמבאר בדברי הגמרא בברכות דף ט’: בזה”ל:
אהיה אשר אהיה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות אמר לפניו רבונו של עולם דיה לצרה בשעתה אמר לו הקדוש ברוך הוא לך אמור להם אהיה שלחני אליכם.
אכן חשוב לדעת כי שמותיו של הקב”ה אינם תפיסה בעצמותו של הקב”ה שהרי הוא יתברך אינו מושג ואין לנו קצה יכולת השגה בגדלותו ועצמותו, אלא הוא כינוי להנהגתו יתברך. כפי שמוכח גם מדברי הגמרא הנ”ל שפירשה את השם הייתי עמכם ואהיה עמכם.
כמו כן בנוגע לעשר ספירות בהם משפיע הוא יתברך את אורו, כמובן הינם הנהגות ולבושים, ואינם חלילה עצמותו יתברך.
שבע משמותיו של הקב”ה שאינם נמחקים
אכן מה שבידינו על פי הפשט משמותיו של הקב”ה, אשר כלפיהם נאמר שהם שמות שאינם נמחקים, הם השמות דלהלן: שם הוי”ה שהוא שם אדנ”י, שם א”ל, שם אלו”ה, שם אלהי”ם, שם אהי”ה, שם שד”י, שם צבאו”ת.
אכן על פי הקבלה ופנימיות התורה ישנם שמות רבים בצירופים ובגימטריאות, כגון שם ע”ב ס”ג מ”ה ב”ן, ושמות מצורפים כגון הוי”ה בצירוף אדנו”ת וכו’. ובפנימיות יותר כל התורה כולה שמותיו של הקב”ה, אך אין אנו משיגים עומק העניין למיעוט הבנתנו.
