שאלה:
האם מותר לי ללבוש את הבגדים של אשתי, כששנינו לבד בבית?
והאם זה משנה, אם אני ספרדי או אשכנזי?
תשובה:
שלום וברכה!
שאלה חשובה שאלת, הנוגעת באיסור חמור המפורש בתורה, שחייבים עליו מלקות!
אך לא ציינת בדבריך, באיזה בגדים מדובר? – ולצורך מה, אתה לובש אותם?
למעשה: אם מדובר בבגדים שמתאימים לשני המינים (גבר ואישה) – מותר.
אך אם מדובר, בבגדים שמיוחדים לאשה – אסור.
ויש מקילים, אבל רק באופן הבא!
אם אתה עושה זאת, להגן מהחום/הקור/גשם.
לדוגמא: נעלי בית, מכנסי פיג’מה, מטרייה, מעיל, צעיף, שמשיה, מגפיים.
ובלבד: א. שלא כל בגדיך, יהיו של אישה.
ב. וגם, שעדיין יהיה ניכר, שאתה גבר.
אמנם, כיון שיש מחמירים, (וכן נראה דעת מרן השולחן ערוך), ראוי להימנע מכל זה, לחלוטין!
ובכל זה, אין הבדל אם אתה ספרדי/אשכנזי. ואם אתה לבדך, או בין נשים!
בברכה חיים זעפראני.
מקורות ונימוקים:
בפרשת כי תצא, נאמר: “לֹא-יִֽהְיֶ֤ה כְלִי-גֶ֨בֶר֙ עַל-אִשָּׁ֔ה וְלֹֽא-יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה כִּ֧י תֽוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶי֖ךָ כָּל-עֹ֥שֵׂה אֵֽלֶּה: (דברים כב ה)
מבואר, בפשיטות: שיש איסור מהתורה לגבר, ללבוש בגדי נשים – ולאשה בגדי גבר.
אמנם, בגמרא בנזיר (דף נח) מבואר, מחלוקת ת”ק וראב”י – האם נאסר בלבישה, רק כשיושב בין הנשים.
אך להלכה, נקטינן כראב”י. עי’ בית יוסף יורה דעה סימן קפב אות ה ד”ה לא תלבש.
והסביר דעתו של ראב”י, דאפילו לא שינתה דבר מכל מלבושיה, אלא שנתנה כלי זיין עליה… אסור. מפני שהם מהדברים, המביאים לידי תועבה… וכל שכן, דהיכא דהחליפו שמלותיהם, דהוא מביא טפי לידי תועבה, דאסור. אף על פי, שאינו יושב בין הנשים. (ואף לת”ק משמע שם בדבריו, שהוא אסור עכ”פ מדרבנן. ודמיא להעברת שיער)
הרי מבואר לך: שאין כל חילוק, אם אתה יושב בין נשים – או לבדך.
כמובן שמדובר, בבגדים שמיוחדים לאחד מהמינים, זכר/נקבה – אך בבגדים שאינם מיוחדים, אין כל איסור.
ואף אם נעשה מעיקרו, בייחוד לאיש, או לאשה – אם צורתו שווה לאיש ולאשה, מותר לכולם.
וכ”כ הרמב”ם בהלכות עבודה זרה פרק יב הלכה י:
לא תעדה אשה, עדי האיש. כגון: שתשים בראשה מצנפת, או כובע, או תלבש שריון, וכיוצא בו… ולא יעדה איש, עדי אשה. כגון: שילבש בגדי צבעונין, וחלי זהב. במקום שאין לובשין אותן הכלים, ואין משימים אותו החלי, אלא נשים. הכל כמנהג המדינה. איש שעדה עדי אשה, ואשה שעדתה עדי איש, לוקין.
וכ”כ הטור והשו”ע סי’ קפב ס”ה. וכ”כ מהריק”ש בהגהותיו, ובשו”ת אהלי יעקב (סי’ ע). והביאו הרב חיד”א בשיורי ברכה שם. וכ”כ הגר”ע יוסף, בשו”ת יביע אומר חלק ו יורה דעה סימן יד אות ג. וכן הביא שם משו”ת לב חיים ח”ג (סי’ כו).
ובבגדים המיוחדים: כתב הרמ”א שם:
ואפילו באחד מן הבגדים אסור, אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם, שהוא איש או אשה (ב”י).
אמנם, אף בבגדים המיוחדים לאישה, כתב מהר”י מינץ בתשובה סימן ט”ו וזה לשונו: “על דבר לבישת הפרצופין שנוהגין בפורים… המנהג פשוט ואין מוחה”. והעתיקו הרמ”א, באורח חיים סימן תרצו. ושאין איסור, מאחר שאין מכוונים, אלא לשמחה. וכ’ עליו, וי”א דאסור. אבל המנהג, כסברא הראשונה.
אך כל האחרונים, חלקו עליו. והביאם במשנה ברורה שם, סימן תרצו ס”ק ל, שכתב הט”ז ביו”ד סימן קפ”ב, (וכן הש”ך שם, סק”ז) בשם הב”ח, שיש לבטל מנהג זה, הן בפורים, הן בשמחת נישואין. וכ”כ באה”ג שם. והביא מהכנה”ג, ומהשל”ה, שהזהירו להרחיק מזה:
ובשיורי ברכה ביורה דעה סימן קפב כתב:
שאף הרמב”ם אסרו, הובא בתחילת ספר מעשה רוקח, בחידושים שהביא שם. ושכן הוא ביראים (השלם סי’ שפה). ובברכי יוסף או”ח סי’ תרצ”ו אות י”ג, כ”כ בשם ספר הזכרונות, לר”ש אבוהב זכרון ב’ פרק ב’.
ולכן, במקרה זה, בוודאי שיש לאסור.
ובב”ח שם כתב: שיש היתר, בב’ מקרים:
הא’. שאין איסור, אם לובשין כדי להגן מפני החמה, או צנה, וכיוצא בזה. הב’. דאף להתדמות אין איסור, אלא בדברים שהן עשוין לנוי וקישוט. ע”ש.
ובעוד שאת התירו הא’, הביא הט”ז סק”ד, והביאו הבית לחם יהודה להלכה. ואף שהעירו על הב”ח, הבינת אדם כלל צ’, ובהגהות ר”י קונקי לסמ”ג. נראה, שהתקבל להלכה. והביא ראיה לדבריו, החקרי לב סי’ קפא סי’ ל. ובאחרוני זמנינו, הביאו באג”מ או”ח ח”ד סי’ עה. ביו”ד ח”ב סי’ סא ד”ה ובאם. ושבט הלוי ח”ב סי’ סא. וכן ראיתי שהביאו, משו”ת תפילה למשה ח”ג יו”ד סי’ כא. ושו”ת שרגא המאיר ח”ז סי’ קכד.
את היתרו הב’ של הב”ח, לא הזכיר הט”ז שם. ובבינת אדם כלל צ’, האריך לתמוה על הב”ח, דמהראשונים משמע, שאין חילוק בזה.
ובש”ך שם ס”ק ז. לאחר שהעתיק את כל דברי הב”ח, כ’ עליו, שאין דבריו מוכרחים כ”כ.
וכ’ הש”ך שם עוד: ומ”מ נראה, דאם לובש ממש בגדי אשה, עד שאינו ניכר שהוא איש, וכן איפכא, בכל ענין אסור.
והיה נראה להקל להלכה:
בהתירו הא’, שעושה כן להגן מהקור וכו’, אם לא לובש את כל בגדיו של אישה, וניכר שהוא איש – אך דא עקא, שבבית יוסף משמע, (כן דייק הב”ח בדבריו), שבכל עניין אסור.
וכן הגר”ע יוסף בשו”ת יביע אומר חלק ו יורה דעה סימן יד אות ד, הביא מס’ יד הקטנה (דף רע”ט ע”ב), שהאריך לדחות דברי הב”ח והט”ז הנ”ל. ושלכן, אין לסמוך להקל, באיסור תורה, ע”ד הב”ח והט”ז הנ”ל. והאריך בזה, עי”ש. וע”ע שם, במה שכ’ ליישב דעתם, שקרא קאמר, תועבה היא. דווקא שעושה כן, להתדמות.
וכ’ שם כנ”ל, דהוא דלא כב”י.
אך ע”ש באות ו, שכתב:
כי הנה הלובשות מכנסים להגן מפני הצנה, או מפני החמה, ואינן מתכוונות להדמות לאנשים – בודאי, שיש להן ע”מ שיסמוכו. מאחר שרבים, וכן שלמים, הסכימו לדעת הב”ח והט”ז והש”ך, שמתירים בזה. (וכן סמך להקל, ביחו”ד ח”ה סי’ נ)
העולה מן האמור! שיש 5 אפשרויות שונות:
- בגדים שנעשים ליופי, או לקישוט.
אם אתה לובש אותם לשם יופי, ומדובר בבגדים שמיוחדים לאשה, אתה עובר איסור מהתורה – ואף חייב על-כך מלקות.
ואפילו אם מדובר, רק על בגד אחד.
ודבר זה, הוא ציווי מפורש בתורה, וכלל לא משנה, אם אתה ספרדי/אשכנזי.
- ואף אם אתה עושה זאת, לשמחה, או לשחוק – למעשה, יש לאסור.
- אבל אם אתה לובש זאת, בגלל ש- ‘קר’ לך, או כדי להגן מהשמש – היה נראה להקל, וראוי להחמיר.
- ובבגדים, שאינם מיועדים ליופי – הב”ח הקל, וחלקו עליו.
- ואם כל בגדיך, הם של אישה, או שאינך ניכר כאיש – אסור, בכל המקרים. (כש”כ הש”ך שם)
לסיכום: מותר לך ללבוש את בגדי אשתך, רק באופן אחד!
אם אתה עושה זאת, להגן מהחום/הקור.
– ובלבד, שלא מדובר על כל הבגדים של אשתך, וניכר שאתה גבר. וגם בזה, ראוי להחמיר. כנ”ל.
(ובשעת הדחק בלבד, ניתן לסמוך להקל, גם בבגד שלא מיועד ליופי. כמו: תחתית, העשויה להטמינה מתחת לחצאית. או מחטב. אך אין להקל בזה, אם לא בצורך גדול. כיון, שנוגע באיסור תורה)
