מקורות ונימוקים:
א). כתב השו”ע (סי’ תמב סעי’ ד’) דחמץ שנתעפש קודם זמן איסורו, מותר לקיימו בפסח, וה”ה דמותר בהנאה וכמ”ש המ”ב (ס”ק מג), אלא שבאכילה אסור ומשום דאחשביה. וא”כ בנד”ד שהרכיבים הנמצאים במסטיק זה נסרחו בתערובתם ואינם ראויים עוד למאכל, מותר להינות ממנו.
ואין לאסור משום אחשביה, היות ואין לו כוונת אכילה אלא כוונת עישון, והיות ואחשביה היא סברא דרבנן דמאכליה אחשביה, אין לאומרה אלא היכא שמתכוין לאוכלה ולבולעה לתוך גופו ולא היכא שמכניס לפיו שלא למטרת אכילה, ואדרבה אינו ראוי לאכילה מחמת המרירות שיש בו. וע”כ אף אם נבלע מעט לתוך גופו ע”י רוק שלא בכוונה, אין בכך בית מיחוש לפי שאינו מחשיבו לאכילה, ודומיא דמה שכתב השו”ע (סימן תמב סעיף י’) שמותר לכתוב בפסח בדיו שהוא מבושל בשכר שעורים. וכתב המגן אברהם (ס”ק טו) בשם התרומת הדשן דלא חיישינן שמא יתן לתוך פיו וחמץ שנפגם מאכילת כלב אסור באכילה, משום דדוקא לאוכלו בכוונה אסור ולא היכא שלא מתכוון, והב”ד האחרונים לדינא, וראה גם במ”ב (ס”ק מה).
ואע”ג שהיה מי שרצה לדייק מלשון המג”א, דדוקא היכא שלא מכניסו לפיו בכוונה שרי, אבל כשמתכוון להכניסו לפיו גם אם לא מתכוון לכוונת אכילה, אסור. אולם לא דייק יפה, דמקור דברי המג”א הם בתרומת הדשן (סימן קכט), ושם מבואר דעיקר החילוק הוא, בין היכא שיש לו כוונת אכילה לבין היכא שאין לו כל כוונת אכילה, ואפילו במתכוון להכניסו לפיו אם אין לו כוונת אכילה, מישרא שרי, ופשוט שזהו ג”כ לשון המג”א שכתב, “דדוקא לאכלו” בכוונה אסור משום דאחשביה. ע”כ. וע”ע בדרכי משה (סי’ תמב ס”ק ח’).
ולפי”ז בנד”ד שאינו מתכוון להכניס מסטיק זה לפיו בשביל כוונת אכילה כלל, אלא כדי לשחרר לפיו את החומר הניקוטין שיוצא על ידי לעיסה, אין בכך איסור.
ולענ”ד נראה עוד, דלא גרע ממשחת שיניים שאינה צריכה כשרות מעיקר הדין, לפי שאין אדם שמכניס לפיו משחה זו לשם הנאה גרידא, וע”כ לית עליה שם אחשביה וכהנאה הבאה מאליה היא, וכ”כ בשו”ת אור לציון ח”ג (פ”ח או’ ו’) להתיר את השימוש במוצרים אלו גם ללא כשרות לפסח. וע”ע במה שהארכנו בספרנו שו”ת תורת מאיר ח”א (סימן מב) להתיר משחות אלו ללא כשרות לפסח. אלא ששם כתבנו שיש להתיר אפילו כשיש במשחות טעם טוב, אולם בנד”ד שהוא לועס תחילה כ-10 פעמים עד שיוצא החומר, ודאי שאין להתיר אם הם מכילים טעם טוב, (כטעמי פירות ומנטה וכיוצ”ב), לפי שאפשר שחפץ בבליעת הרוק מחמת הטעם שבו. אולם אם אין בהם טעם ורק משהה אותם בין השיניים, יש להתיר.
ב). וע”כ אף אם נחוש שיש במסטיקים אלו מרכיבי חמץ – דבר שלא הוברר כלל, מ”מ הרי הן בטלין קודם הפסח וכמ”ש השו”ע (סי’ תמז סעיף ד’) וחמץ שנפגם מאכילת כלב, בטל אפילו ברוב בעלמא וכמ”ש המ”ב (סי’ תמב ס”ק מג), ובדבר הנפגם מאכילה לכו”ע לא אמרינן חוזר וניעור, וכמ”ש הביה”ל (סימן תמז ד”ה ונתבטל). וגם החזו”א (יו”ד סי’ קטז סק”ז ד”ה שם) דחמץ שנפגם מאכילת אדם לחוד, כל שנימוח ואינו ראוי לחמע בו עיסות אחרות, הרי הוא בטל ברוב. ועי’ עוד בתשובה שכתבתי בשו”ת תורת מאיר ח”ג ( ) לענין סיגריות אלקטרוניות, וקחנו משם.
