מקורות ונימוקים:
ויקרא כ”א: אִשָּׁ֨ה זֹנָ֤ה וַחֲלָלָה֙ לֹ֣א יִקָּ֔חוּ וְאִשָּׁ֛ה גְּרוּשָׁ֥ה מֵאִישָׁ֖הּ לֹ֣א יִקָּ֑חוּ כִּֽי־קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לֵאלֹהָֽיו:
בפסוק זה ציוותה התורה על כל כהן, שלא ישא אשה שהתגרשה מבעלה, או זונה כלומר שנבעלה לפסול לה כגון לגוי, או חללה שנולדה מביאת כהן באשה הפסולה לכהונה.
כן פסק השולחן ערוך באבן העזר סימן ו’ סעיף א’: כהן אסור מן התורה בגרושה, זונה וחללה, ואסור בחלוצה מדרבנן. לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה, אין צריך להוציא. אבל גרושה, אפילו אינה אלא ספק גרושה, צריך להוציא בין שנתגרשה מן האירוסין בין שנתגרשה מן הנשואין. ואפילו ריח גט פוסל בכהונה וכופין אותו להוציא.
חשוב לציין שגם אשה שהתגרשה מנישואין ראשונים, ולאחר מכן נישאה לאדם שני והתאלמנה ממנו, נחשב לגרושה האסורה לכהן, בגין גירושיה מן הראשון. ועיין בזה עוד בגמרא בקידושין דף ע”ז. לעניין כהן גדול שאם נשא אלמנה שלאחר מכן נעשתה גרושה ולאחר מכן חללה ולאחר מכן זונה חייב ארבעה מלקויות.
בנוגע לכהן גדול אמרה התורה שם ויקרא כ”א פסוק י’: וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵאֶחָ֜יו אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ וּמִלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ לִלְבֹּ֖שׁ אֶת־ הַבְּגָדִ֑ים אֶת־רֹאשׁוֹ֙ לֹ֣א יִפְרָ֔ע וּבְגָדָ֖יו לֹ֖א יִפְרֹֽם: (יא) וְעַ֛ל כָּל־נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא: (יב) וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו אֲנִ֥י יְקֹוָֽק: (יג) וְה֕וּא אִשָּׁ֥ה בִבְתוּלֶ֖יהָ יִקָּֽח: (יד) אַלְמָנָ֤ה וּגְרוּשָׁה֙ וַחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת־אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח כִּ֛י אִם־בְּתוּלָ֥ה מֵעַמָּ֖יו יִקַּ֥ח אִשָּֽׁה: (טו) וְלֹֽא־יְחַלֵּ֥ל זַרְע֖וֹ בְּעַמָּ֑יו כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק מְקַדְּשֽׁוֹ:
כלומר שבנוגע לכהן גדול, התורה מצווה שלא ישא גם אלמנה, אלא בתולה בלבד ישא.
