מקורות:
מתני’ ב”ק פ”ז. חרש שוטה וקטן פגיעתם רעה, החובל בהן חייב, והן שחבלו באחרים פטורים. ברמב”ם הלכות חובל ומזיק פרק ד’ הלכה כ’, כתב לבאר, כי פטור הקטן מלשלם על חבלתו אף לכשיגדיל, הוא משום שבשעת חבלתו לא היה בן דעת. כן פסק השולחן ערוך להלכה, חושן משפט סימן תכ”ד סעיף ח’.
מכאן למדו הפוסקים אף לעניין קטן שגנב שפטור אף לכשיגדיל. כך גם פסק השולחן ערוך חושן המשפט סימן שמ”ט סעיף ג’, שכתב בזה”ל, קטן שגנב, מחזיר הקרן לבעלים אם הוא בעין, ואם אינו בעין, פטור אף לאחר שיגדיל.
מאידך, בשו”ת שבות יעקב חלק א’ סימן קע”ז, כתב לבאר כי האמור בדברי השולחן ערוך שקטן שגנב והגניבה איננה בעין, פטור מלשלם אף לכשיגדיל. היינו דווקא במקרה בו לא נהנה הגנב מן הגניבה, אלא החפץ הנגנב אבד בלא שהקטן נהנה ממנו. אולם במידה והקטן נהנה ממנו חייב, כמו כן במידה והגניבה בעין, חייב להחזירה.
כן האריך לבאר בטוב טעם הגאון הרב משה שטרנבוך שליט”א, בשו”ת תשובות והנהגות חלק ד’ סימן ש”ה. והיינו טעמא משום שהקטן יש לו רשות ממונית משל עצמו, שהרי קטן יורש וקונה משהגיע לעונת הפעוטות. לפיכך ככל שנהנה מן הגניבה כגון שאכלה וכדו’, חייב לשלם מדין ‘נהנה’. שהרי פטור קטן בחבלה או בגניבה, הינו משום שאיננו בר דעת בכדי להתחייב על מעשיו חיוב ממוני. אולם החיוב מדין ‘נהנה’ איננו משום חיוב ממוני שהטילה התורה על הנהנה, אלא הוא חיוב מציאותי מדין ‘ממוני גבך’, לפיכך שייך הוא אף בקטן.
אלא שמאחר וחייב הקטן מדין ‘נהנה’, לפיכך אין חיוב התשלום עומד על גובה מחיר השוק של הגניבה, אלא על שני שליש משוויו כדין חיוב תשלומים מדין ‘נהנה’. כפי המבואר בגמרא בב”ק קי”ב. הניח להם אביהם פרה שאולה, כסבורים שהיא של אביהם וטבחוה ואכלוה, משלמים דמי בשר בזול. דמאחר ופטורים מדין מזיק שהרי אנוסים הן, מחוייבים רק מדין ‘נהנה’, לפיכך עומד חיוב התשלום, על דמי בשר בזול, דהיינו שני שליש, כפי שפירש רש”י במקום.
יש לציין, כי האמור עד כה הוא בחיוב תשלום מדיני אדם, אולם כתב האור זרוע ב”ק פ”ח סימן שמ”ו שקטן שהזיק עליו לשלם לכשיגדיל בכדי לצאת ידי שמים. כן כתב גם בספר חסידים סימן תרצ”ב. אלא שבשו”ת שבות יעקב חלק א’ סימן קע”ז, כתב לבאר כי אין זה מעיקר הדין אלא לפנים משורת הדין. לפיכך אף בנידון דידן, על מנת לצאת לפנים משורת הדין, או לצאת ידי שמים, יש לשלם את כל שווי הגניבה, ולא רק שני שליש מדין ‘נהנה’, זאת אף במקרה שהגניבה איננה בעין.
אולם בשו”ת יביע אומר חלק ח’ חו”מ סימן ו’ כתב להוכיח כי אין דעת הפוסקים מסכמת לדבריהם, ואין כן משמעות הרמב”ם הרא”ש והשולחן ערוך, לפיכך העלה כי קטן שגנב בקטנותו איננו צריך לשלם מאומה אף לא לפנים משורת הדין.
אולם כתב מרן זצ”ל, כי ממידת חסידות טוב לתת סכום כל שהוא לכפר על עוונו, שהרי על פי המבואר בדברי ספר חסידים, ובדברי המהרח”ו בספר שער הגלגולים הקדמה ל”ז דף נ”ב, גם עוון שעשה האדם בקטנותו עושה רושם, לפיכך ממידת חסידות טוב שיתן סכום כל שהוא לכפר על עוונו ושב ורפא לו.
