מקורות וביאורים
במשנה בסוטה דף כ’. נחלקו התנאים האם יש ללמד את האשה תורה, בן עזאי אומר חייב אדם ללמד את בתו תורה, ואילו רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות.
לעניין הלכה פסקו הטור והרמב”ם כדברי רבי אליעזר, כן פסק השו”ע להלכה יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף ו’, שאשה שלמדה תורה יש לה שכר, כמי שאינו מצווה ועושה, והוסיף וכתב בזה”ל, ואף על פי שיש לה שכר, ציוו חז”ל שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. לכן אמרו חכמים: כל המלמד את בתו תורה, כאילו מלמדה תיפלות.
אולם הביא הרמ”א בהגהתו לדברי האגור והסמ”ג שכתבו דמ”מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה.
מן האמור מבואר, דאף שאם לומדת אשה תורה יש לה שכר כמי שאינה מצווה ועושה, מ”מ אין ללמד את הנשים תורה שבעל פה, למעט את הדינים השייכים להם כמו חלה נדה ברכות תפילה וכדו’.
וכן ספרי מוסר ומחשבה, מותר ללמדן וללמוד עמה, לפי שאף היא חייבת ללכת בדרכי המוסר והיראה, וכגון ספר חובת הלבבות ושערי תשובה, ושאר ספרי מוסר. הגות ומחשבה.
