האם מותר להתפלל על נסיעה בשבת

מקורות ונימוקים:

בגמרא בברכות דף ס”ג. איתא, דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה, ‘בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך’, אמר רבא אפילו לדבר עבירה. ובעין יעקב איתא הוספת זו: אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי, גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי, ע”כ.

כלומר גנב אפילו בשעת ביצוע הגניבה כאשר עומד הוא על פי המחתרת, נושא תפילה לבוראו שיצליחו בדבר גניבתו שלא יתפס.

יתר על כן מצינו במדרש תהילים, שתפילתו ובטחונו בה’ אף נושא פירות, כמאמר המדרש על מזמור ל”ב, ‘והבוטח בה’ חסד יסובבנו’, ר’ אלעזר בשם ר’ אבא אמר אפילו רשע בוטח בה’ חסד יסובבנהו.

אולם בל נחשוב כי תפילת הרשע להצליח לעבור את העבירה לטובתו היא, אדרבא כיון שתפילתו נשמעת, צרה צרורה היא עבורו, שהרי בכך יסייעוהו מן השמים לעבור עבירה רחמנא ליצלן.

ובספר תולדות יעקב יוסף (פרשת שופטים) הביא בשם הבעש”ט הקדוש לפרש את הפסוק בתהלים קמ”ה ‘רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם’. דפירוש הפסוק הוא, שמידתו של הקב”ה ששומע לכל הקוראים אותו, לטובה או לרעה ח”ו, כמאמר חז”ל גנבא אמחתרתא רחמנא קריא. אלא שהפרש גדול יש בין צדיק לרשע, שהגנב נשמע תפלתו שיוכל לגנוב, ואח”כ שנתפס על גניבתו וחוזר וקורא לה’ יתברך שוב לא נענה, מאחר שבחר בזה והתפלל על זה. מה שאין כן הצדיק המתפלל על איזה דבר, גם אם הקב”ה יודע שאיננו לטובתו, עושה ה’ מבוקשו, כמאמר הפסוק רצון יראיו יעשה, אולם אח”כ כשרואה הצדיק שאין זה טובתו וחוזר וקורא אל ה’, ה’ ברחמיו את שועתם ישמע ויושיעם מכל מקום, למרות שהתפלל תחילה על כך, כי לא התכוון לעבור עבירה.

הא קמן, כי תפילתו של הרשע לעבור עבירה, דווקא בגלל שהיא נשמעת, לפיכך צרה נוראה היא עבורו, כי לאחר שהתפלל על כך יסייעו ה’ לעבור עבירה. יתר על כך, שוב לא ישמע ה’ תפילתו להצילו מן העבירה, כי בכך בחר.

לפיכך אין ספק כי הדבר הנכון הוא שאדם המעוניין לחלל שבת רח”ל, לא יתפלל שיעזרנו ה’ לכך, מהטעם האמור. אך נוסף לכך, כיצד יעלה על ליבו לבקש עזרה מהקב”ה שיעזרו לצערו ולפגוע בו, שהרי הקב”ה נושא עוון וסובל אותו ומצערו כביכול.

ועיין בתומר דבורה פ”א בהסבר תואר השי”ת שנקרא ‘מלך עלוב’, שהוא משום שהוא מלך נעלב הסובל עלבונו, הואיל והרי האדם בכל רגע ורגע ניזון ומתקיים מכח הקב”ה המשפיע עליו חיים בחסד וברחמים, וגם ברגע שהאדם חוטא כנגדו, חייו של האדם הינם מכוח השפע שה’ יתברך משפיע עליו. ולמרות זאת הקב”ה סובל עלבון כזה וממשיך להשפיע בו כח וחיות לחטוא באבריו  ולהוציא את מעשה העבירה לפועל, למרות שבכך מכעיס את הקב”ה והוא סובל.

ועל פי זה ראיתי מפרשים את דברי המשנה דע מאין באת, כלומר דע מניין הכוח שלך בכל רגע ורגע, שהוא מה’ יתברך וא”כ כיצד ישתמש האדם בכוח החיים והתנועה שה’ יתברך נותן בו, בשביל למרוד בו ולצערו.

ובתיקוני הזוהר ע”ח, איתא כולהו צווחין בצלותן ביומא דכיפורי ככלבים הב הב, הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי. לא אית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזור שכינתא, ע”כ.

ופירוש הדבר הוא שהאדם שוכח מבוראו, ומבקש ממנו רק על עצמו, ושוכח שמטרת החיים שנותן הקב”ה לאדם הינם בכדי לעשות רצונו. ובזה דומה לכלב שרק מבקש ואינו נותן.

אמנם יוכל המתפלל לבקש שישמרנו ה’ יתברך שלא ינזק מן הדרכים, ויעשה רק טוב עבורו, והוא יתרך היודע מהו הטוב האמיתי, ישמע תפילתו ויחזירו בתשובה שלמה, ויצילו מן חטא חילול שבת החמור כל כך, שעליו נאמר מחלליה מות יומת, ועוונו חמור כל כך עד שדינו במיתה החמורה ביותר שבתורה, מיתת סקילה בידי בית דין רח”ל.

וה’ יתברך יראה בעניינו ויערה רוח ממרום רוח קדושה וטהרה ויחזיר את כל עם ישראל בתשובה שלמה לפניו, כי מאמינים בני מאמינים כולם, אלא שאורך הגלות וטומאת ארץ העמים ושאר מרעין בישין גורמים כל אלו.