שלום הרב
ברשותי יחידה שאני משכיר לזוג צעיר.
הודעתי להם [גם בכתב בווצאפ וגם בעל פה] יומיים קודם, שאני מתקין להם מונה חשמל בדירתם [כמובן עם חשמלאי מורשה] והחשמל ינותק למשך בערך כשעה ושהם יהיו ערוכים לתיקון.
כנראה שהעלאה וההורדה של החשמל מספר פעמים פגע להם במקרר הישן שלהם ובמתקן המים [מתקן ישן שבאותו בוקר התקינו אצלם בדירה] ומאז המוצרים האלו תקולים.
ברצוני לשאול את הרב, האם אני חייב לתקן להם את מוצרי החשמל שניזוקו, לטענתי ולהבנתי הם היו צריכים לנתק את כל מוצרי החשמל שהיו בדירתם מהשקעים. נכון שלא אמרתי להם זאת, אבל אפילו חברת חשמל שנותנת פיצוי על בעיות במערכת החשמל, לא נותנת פיצוי כספי על בעיות שנגרמו בגלל ניתוק והחזרת החשמל [הפסקות חשמל פתאומיות ולא יזומות כמו במקרה שלי].
נוסף על כך, סביר להניח שהמוצרים שהתקלקלו היו לקראת סוף חייהם. ההוכחה לכך שמוצרים אחרים אלקטרונים רגישים כמו המזגן [מזגן חדש ששיך לי] או מערכת סטריאו שלהם לא התקלקלו.
תשובה:
שלום וברכה
ראשית חשוב לי להבהיר, כי אינך צד בעניין,
התביעה צריכה להיות של השוכרים מול החשמלאי בלבד.
כמו כן, לא ניתן לפסוק בלי לשמוע שני צדדים, ומה שאכתוב לך לא נחשב לפסיקה בדיני ממונות אלא כהוראה מה עליך לעשות במידה ואין השוכרים תובעים אותך לבית הדין.
לעניין עצם השאלה, האם החשמלאי חייב לשלם על נזקים שנגרמו למכשירי החשמל, בתהליך התקנת מונה החשמל, עקב חיבור וניתוק זרם החשמל.
מאחר וכפי שידוע לי וכפי שעלה בידי מבירור שערכתי עם חשמלאי מורשה, בדרך כלל החשמלאים לא מבקשים ולא מקפידים על ניתוק מכשירי החשמל בעת תיקון הכולל חיבור וניתוק זרם החשמל מספר פעמים [לא באופן מוגזם].
לפיכך לא ניתן לחייב את החשמלאי לשלם על נזק שקרה בגין חיבור וניתוק זרם החשמל ככל שעשה זאת בצורה סבירה ומקובלת, ולא באופן חריג.
בעצם העובדה שהובא לידיעת השוכרים שהחשמלאי יגיע ויבצע עבודת התקנת מונה חשמל, הובא לידיעתם עניין התקנת המונה, וככל שהיו רוצים להימנע מלקיחת סיכון קלקול מכשירי החשמל בדירתם, היה עליהם לדאוג לניתוקם קודם לכן.
אולם לפנים משורת הדין, יתכן וכדאי להציע לשוכרים השתתפות סמלית כל שהיא בנזק שאירע להם.
בברכת הצלחה מרובה
הרב דוד אוחיון
מקורות ונימוקים:
אדם המזיק חייב לעולם אף באונס
נזק שנגרם בגין חיבור וניתוק זרם החשמל בארון החשמל, כאשר הרמת הפיוז וחיבור מתח החשמל שרף מכשירי חשמל המחוברים לחשמל, נחשב כנזק ישיר שנגרם בכוחו של האדם.
ובגמרא בבא קמא דף כ”ו. אדם מועד לעולם בין ער בין ישן בין שוגג בין מזיד. כן איתא שם ב”ק כ”ז. נפל מן הגג ברוח שאינה מצויה והזיק, חייב לשלם. מבואר כי האדם חייב לשלם על נזקים שגרם אפי’ באונס. כך גם פסק השולחן ערוך חו”מ סימן שע”ח.
למרות שנחלקו הראשונים בנוגע לחיוב אדם המזיק באונס גמור, שדעת התוס’ ב”ק כ”ז. שהמזיק באונס גמור פטור, ודעת הרמב”ן [במלחמות ה’ ריש פרק המניח, ובשטמ”ק לפרק האומנין בסוגיא דהמעביר חבית ממקום למקום] דאף באונס גמור חייב המזיק.
נידון דידן איננו נחשב לאונס גמור, שהרי היה ניתן בלא ספק לנתק את מכשירי החשמל מהשקע קודם להחלפת מונה החשמל, והנזק יכול היה להימנע, ואין זה דבר שלא ניתן להעלות על הדעת.
מזיק שלא מנע נזק שגם הניזק היה יכול למנעו פטור
אכן למרות שכפי האמור אין הדבר נחשב לאונס גמור, מכל מקום מאחר וכפי שעלה בידי אין מנהג החשמלאים לבקש מבעלי הדירה שינתקו את מכשירי החשמל שבדירתם כאשר מגיעים לטפל בארון החשמל שבדירתם, גם כשהם נדרשים לחיבור וניתוק החשמל בדירה. אלא ככל שבעלי דירה חוששים לכך, דואגים בעצמם לנתק את המכשירים מהחשמל.
לפיכך נראה כי לא ניתן לחייב את החשמלאי בנזק שגרם, כי מאחר והודיע המשכיר לשוכרים על הזמנת החשמלאים להתקנת מונה החשמל, ולאור העובדה שאין מנהג החשמלאים לבקש את ניתוק מוצרי החשמל, אלא בעלי הדירה ככל שהם חוששים לכך דואגים לנתק את המכשירים מעצמם. אם לא ניתקו השוכרים את מכשירי החשמל מהשקע, האחריות מוטלת עליהם.
באופן שכל פעם שמזמין אדם חשמלאי לדירתו לטיפול בלוח החשמל, כיון שמודע הוא לכך שהחשמלאי מטפל בזרם החשמל בדירה, לוקח בעל הדירה על עצמו את האחריות על מכשירי החשמל בביתו, אם יקרה להם קלקול, שהרי מודע להגעת החשמלאי ואם יחפוץ למנוע חשש קלקול ינתק את המכשירים קודם מזרם החשמל.
כדוגמא לסברא זו, ניתן לציין לדברי ערוך השולחן חושן משפט סימן תי”ח סעיף ל”ה, שכתב בזה”ל: ראובן שהניח גחלת על לבו של שמעון והיה שמעון יכול לסלקה ולא סילקה ומת, פטור ראובן ממיתה. ואפילו התרו בו בראובן שכשיניח על לבו של שמעון לא יטלנה שמעון מלבו וימות מ”מ א”א לחייב את ראובן בדיני אדם במיתה שלא היה לו להעלות על הדעת ששמעון לא יטלנה מלבו. ואף שיודע ששמעון רצה לנקום ממנו כענין תמות נפשי עם פלשתים ורצה שימות בכדי שיהרגו את ראובן לפי דעתו הסכלה שראובן יהיה חייב מתה, מ”מ פטור ראובן ממיתה לפי שאין דרך בני אדם לעשות כן להניח להרוג את עצמו כדי שיהרגנו גם לחבירו, ולא היה לו לראובן לחשוב זאת.
אבל אם הניח גחלת על בגדו של חבירו ונשרף הבגד חייב לשלם מפני שאין בעל הבגד חושש לסלקו כשזה עושה נזק בידים, ואפילו נאמר דהמניח לא עלה על דעתו שבעל הבגד לא יסלק הגחלת מבגדו ויתבע ממנו, מ”מ בנזקיו חייב שוגג כמזיד ובעל הבגד אינו כמזיד בבגדו במה שלא נטלה דלמה יטלנה במה שאחר עושה נזק בידים. ואמנם אם בשגגה נפל מראובן אש או גחלת על בגדו של שמעון והיה שמעון יכול לסלקה ולא סילקה פטור ראובן אף אם גם הוא היה יכול ליטלו, ולמה יש לו לחוש יותר מבעל הבגד כיון שבשגגה עשה ואינו חייב אא”כ לא היה בעל הבגד בכאן, ואפילו היו בכאן אשתו ובניו של בעל הבגד ולא סילקו מ”מ אין ראובן יכול לפטור את עצמו, עכ”ל.
בדברי ערוך השולחן מבואר כי בכל מקום בו האפשרות למנוע את הנזק היא ביד הניזק כמו ביד המזיק, והמזיק לא הזיק במזיד, לא ניתן לחייבו, וזאת למרות שהמזיק בשוגג חייב, הואיל ולא היה לו למזיק לחשוש יותר מהניזק.
לפיכך גם בנידון דידן, שעל פי הרוב לא מתקלקלים מוצרי החשמל מחמת ניתוק וחיבור זרם החשמל, וככל שהיה בעל הדירה מעוניין למנוע חשש זה היה יכול לדאוג לכך מבעוד מועד, אין להטיל את האחריות על המזיק יותר מאשר על הניזק, וכיון שהמזיק לא הזיק את מוצרי החשמל במזיד הרי הוא פטור.
