מקורות ונימוקים:
כידוע, עד לפני זמן לא רב, הגברים בעולם היו רואים בזקן כהדרת פנים, ורוב הגברים בעולם היו מגדלים זקן. עד כדי כך שכאשר האדם היה מאבד את זקנו היה מתבייש בזה, כפי אשר מוזכר בנביא ירמיהו פרק מ”א שגילוח הזקן היה נחשב לאות אבל וצער, ולאחר מות גדליה בן אחיקם, ויבואו אנשים משכם משילו ומשומרון שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים, כאות אבל וצער.
אולם בדורות האחרונים עם צו האופנה והרוח החדשה שהחלה מנשבת בקרב הגויים, החלו גם הגברים מגלחים את זקנם, ואט אט חדר המנהג הזה גם לקרב היהודים בעיקר לאלו אשר חפצו להידמות לגויים ‘המשכילים’, ומאוחר יותר במאה השנים האחרונות חדר אף לקרב ציבור שומרי התורה והמצוות.
אולם תמיד היו את קבוצות יראי ה’ אשר הקפידו על הדרת זקנם ושימרו את מסורת הדורות הקדמונים אשר ראו בזקנם כבודם.
וידוע בשם החזון איש כי צורתו של יהודי היא בהקפדה על גידול הזקן, ועיננו הרואות כי יהודי המגדל זקן נשמר ביתר שאת מקלקול המון העם, ועצם היותו מעוטר בזקן אף מחייב הוא אותו לנהוג כיאה וכיאות למראהו ומצילו מן החטא.
לפיכך מקפידים יראי ה’ על גידול הזקן, ללא קשר לנושא ההלכתי, אשר יבואר להלן.
גילוח הזקן איננו אסור ואין בו משום חוקות הגויים
לעניין הנידון ההלכתי האם יש בגילוח הזקן איסור הלכתי, נציין בזה לדברי הרמב”ם בסוף הלכות עבודה זרה פרק י”ב הלכה א’, שכתב כי הקפת הראש והשחתת הזקן אסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי עבודה זרה וכומריהם.
מדבריו היה מקום ללמוד שישנו איסור גילוח זקן ליהודי משום איסור הליכה בחוקות הגויים, אמנם בדקדוק בדברי הרמב”ם נבחין שאף הוא לא כתב לאסור אלא השחתת הזקן, והיינו בתער דווקא, ואף הוא לא כתב לומר שכל דבר שעושים הגויים יש לאוסרו משום חוקות הגויים, אלא כתב לבאר את טעם מה שאסרה התורה את השחתת הזקן.
ואף שאכן כל דבר שיש בו משום חוקות הגויים יש לאסור משום כך וכפי שכתב הדרכי תשובה יו”ד קפ”א ס”ק י”ז באריכות על עניין גילוח הזקן שיש לאוסרו אם אכן הוא מנהג הגויים.
אמנם כבר כתב בשו”ת החתם סופר בתשובה או”ח חלק א’ סימן קנ”ט שאין הדברים אמורים אלא עד דברים המיוחדים דווקא בגויים, ולא על גילוח הזקן שהוא נהוג גם אצל היהודים וגם אצל הגויים.
זה לשון החתם סופר שם: אבל אשר שם פניו נגד מגולחי הזקן, לא ידעתי מה הרעש הגדול הזה, לכו נא ונוכחה אי משום חוקת הגויים אשאלהו ויודיעני מי התיר לנו נעלים שחורים המבואר בש”ס לאסור מסאני אוכמי ולהפליא ענין אמרו במס’ תענית כ”ב ע”א דהוה מסיים מסאני אוכמי, ויעיין ב”ק נ”ט ע”ב ובתוס’ שם ד”ה דהוה מסיים, ובשיטמ”ק שם מחלק בין שחור לאוכם וזה מסכים קצת לפי’ ה”ג דמייתי תוס’ פרק אלו טרפות מ”ו ע”ב ד”ה אוכמי, הנאמר שהוא מקור משחת, כאשר כתב על עם ה’ אלו, לא ניחא למרייהו למימר הכי, והוא דבר דלא נמצא בש”ס ופוסקים וגם לא בשום ספר מספרי חיצונים שיהי’ הפרש בין ישראל לאינו ישראל בגילוח הזקן כי אז גם כל האומות היו מגדלים זקניהם, ויעיין בש”ס שבת קנ”ב ע”א תלת אמרת לי תלת שמעת וכו’, וברבה בראשית פ’ י”א סי’ ז’ פילוסוף שאל את ר’ יהושע וכו’ מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו ומגדל זקנו וכו’ יע”ש, אבל לא נמצא בשום מקום שיהיה בזה משונה מנהג גוים.
הואיל וכך, כיון שגם בימינו אנו, רואים אנו כי מנהג הגויים והיהודיים כאחד לגלח את שיער זקנם, לפיכך הדבר פשוט שאין בעצם גילוח הזקן משום חוקות הגויים.
האם יש להימנע מגילוח הזקן משום שהדבר אסור על פי הקבלה
לעניין נידון גילוח הזקן על פי הקבלה, נציין בזה לדברי הברכי יוסף בשיורי ברכה סי’ קפ”א ס”ק י’ שכתב כי על דרך האמת בסתרי תורה איסור גמור הוא לגלח הזקן בשום אופן, וכמ”ש האר”י ז”ל.
אמנם בשו”ת חתם סופר חלק או”ח סימן קנ”ט כתב בזה”ל: ומה שרמז לספרי מקובלים שכתבו שלא להושיט ידים בדקני כלל אין לי עסק בנסתרות, אבל מהם ומהמונם הותרה הרצועה לגמרי בכל ארץ אטליה שכל חכמיה מגולחי זקן ונתלים באילן גדול ר’ מנחם עזרי’ בעל עשרה מאמרות אבי המקובלים שהוא היה מגולח מבלי השאיר שערה א’, וכן העיד עליו היש”ר מקאנדיא באילים שלו, וכו’.
אולם כבר תמהו על דבריו, ועיין בשו”ת דברי יוסף אירגאס סי’ כ”ה שתמה על הרב באר עשק שהתיר לגלח הזקן בחו”ל, והביא ראיה ממנהג הרמ”ע מפאנו שהיה מסתפר בדיקניה כמנהג איטליא. וכתב עליו, שהיא ראיה לסתור, וכו’.
וכן הוא בהדיא בלשון האר”י ז”ל בשער המצות פרשת קדושים, שאיסור גדול מאד הוא. וכן הוא בכף החיים או”ח סי’ שג ס”ק קכ”ז. וכן בשו”ת דברי מלכיאל ח”ה סי’ פ”א כתב כי על פי הזוה”ק לא לגלח הזקן אפילו שלא כעין תער.
אכן למרות שהדבר מבורר כאיסור על פי הקבלה, אין זה אלא על פי הקבלה, אך אין ספק שאיננו איסור מדינא, כפי שכבר האריך להוכיח מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ט’ יורה דעה סימן י’, שם נשאל בעניין גלוח הזקן במכונה, האם צריכים לחוש לדעת המקובלים שאוסרים, או אין זה אלא חסידות וחומרא. והוכיח כי על פי הפשט אין איסור בגילוח הזקן במספרים כעין תער, ודבריהם עיקר נגד הקבלה, וכ”ש שאין לחייב ההמון ללכת ע”פ הקבלה כי אם ע”פ הש”ס והפוסקים. בפרט שמר”ן ז”ל שקבלנו את כל הוראותיו בין להקל בין להחמיר, התיר הלכה למעשה, וכן העיד הכנה”ג שכן נהגו בכל תפוצות הגולה, וא”כ מי שם פה לערער עוד בזה, ובכה”ג אמרינן הנח להם לישראל.
לפיכך כתב העלה למעשה כי אמנם לכתחילה כל איש שיכול לגדל זקנו או לתקנו במספרים שלא כעין תער, תבא עליו ברכה. אבל אלו שאינם יכולים, הן מפני סיבות של פרנסה, שלום בית וכדו’ ומגלחים זקנם במכונת גילוח חשמלית, יש להם על מה שיסמוכו, ובלבד שיזהרו שלא להדק את המכונה אל עור הפנים, כדי שלא יעקר השיער משרשו.
