מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך אורח חיים תקמ”ט סעיף א’, חייבים להתענות בתשעה באב ובי”ז בתמוז ובג’ בתשרי ובעשרה בטבת, מפני דברים הרעים שאירעו בהם.
ובסימן תק”נ סעיף ב’ כתב השו”ע בזה”ל: צומות הללו, חוץ מט’ באב, מותרים ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואין צריך להפסיק בהם מבעוד יום.
מבואר מדברי השולחן ערוך, כי יום תשעה באב אסור הוא באכילה ושתיה, מבעוד יום ועד צאת היום, ובזה שונה הוא משאר הצומות, שאין צמים מבעוד יום, אלא מעת עלות השחר.
עוד כתב השולחן ערוך אורח חיים סימן תקנ”ד סעיף א’, כי תשעה באב אסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה.
לעניין חולה שעליו לבלוע כדורים לרפואתו, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בספרו חזון עובדיה ארבע תעניות עמוד רע”ט, כי אם אינו יכול לבלוע כדורים ללא מים ישתה פחות פחות מכשיעור.
לכן ישתה רק כפי מה שמוכרח לבליעת הכדור, ובכל מקרה יקפיד שלא לשתות יותר משיעור ארבעים גרם מים.
כפי שכתב בשו”ת יחוה דעת חלק ו’ סימן ל”ט, לעניין יום כיפור לענין שתיית משקים לחולה ביום הכפורים, שהשיעור באדם בינוני הוא רוב רביעית הלוג, שהוא בערך ארבעים וארבעה גרם, ולכן ישתה כשיעור ארבעים גרם, שהוא פחות מכשיעור.
[בפרט שלאחר זמן כתב מרן הרב עובדיה כי שיעור רביעית הוא 81 גרם, כך ששיעור רוב רביעית הוא מעט יותר מ – 40.5 גרם, לכן אין לעבור את הארבעים גרם]
ונסיים בדברי השולחן ערוך או”ח סימן תקנ”ד סעיף כ”ד, כי כל האוכל ושותה בתשעה באב, אינו רואה בשמחת ירושלים, וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה.
