מקורות ונימוקים:
זכות התובע והנתבע לייצג את עצמם בבית הדין
עיקר דין תורה הוא בין התובע לנתבע, ולא באמצעות מייצגים או מורשים, עד כדי כך, שהמשנה באבות שוללת מכל וכל את תפקיד עורכי הדיינים, כפי שאמר רבי יהודה בן טבאי במשנה באבות פרק א’ משנה ח’ אל תעש עצמך כעורכי הדיינים. אמנם ישנם כמה פירושים לכך, ולא הבאתי את דבריו אלא בכדי שנלמד שמעיקר הדין על האדם לייצג את עצמו בבית דין.
יתר על כן, העמדת מורשה איננה פשוטה כלל ועיקר, ומעיקר הדין התובע רשאי להעמיד מורשה, אולם הנתבע איננו רשאי לכך. כפי שפסק השולחן ערוך חו”מ סימן קכ”ד. אלא שהמנהג הוא להעמיד מורשה גם לתובע וגם לנתבע, ככל שאין הדבר נוגע לחקירת העובדות. כפי שכתב התומים על סימן קכ”ד ס”ק א’ בזה”ל: והנה פה בקהילתנו נוהגים להיות מורשה לתובע ונתבע, ולפעמים אין התובע ונתבע עומד לפני בית דין כלל, אבל בהגיע הדבר לידי הכחשה נוהגים שלא לסמוך אמורשה, וצריך בעל הדין להיות עומד בבית דין, ויקום בפניו כחשו, ומנהג יפה הוא.
כך הוא גם בבתי הדין הרבניים בישראל, שהתחדש בתקנות הדיון פרק ה סעיף מ”ז, שישנה אפשרות לכל בעל-דין יכול למנות מורשה להופיע ולפעול בשמו ובמקומו בפני בית-הדין כל-אימת שאין צורך כי בעל-הדין יופיע ויפעל אישית, ע”כ לשון החוק. על כל פנים אין ספק שעיקר הדין הוא שבעלי הדין רשאים לייצג את עצמם בכל ההליכים בבית הדין.
זכות הנתבע לקבוע את בית הדין בו יתבע
כתב הרמ”א חו”מ סימן י”ד סוף סעיף א’, התובע צריך לילך אחר הנתבע, אם הוא בעיר אחרת, אף ע”פ שבעיר התובע הבית דין יותר גדול.
כך הוא גם המנהג שכאשר אדם מעוניין לתבוע את חבירו לבית דין, הנתבע קובע באיזה בית דין מעוניין להתדיין, אכן מעיקר הדין, אין הדברים אמורים אלא כאשר התובע מעוניין לתבוע לבית דין הנמצא בעיר אחרת, כפי שמורים דברי הרמ”א הנזכרים.
בנוגע לקביעת ההרכב בתוך בית הדין שבוחר הנתבע, דנו הפוסקים האם הוא יכול גם לקבוע הרכב מסויים או לא, ועיין בזה בספר תשובות והנהגות כרך ג’ סימן תל”ז שכתב שאין לו זכות לבחור הרכב מעיקר הדין, אולם מאידך לא ניתן לדון את הנתבע כסרבן כאשר מסכים לדון בהרכב אחר.
וכאשר מתווכחים התובע והנתבע באיזה בית דין לדון, ושניהם בעיר אחת, אין הדבר ברור כלל שזכות הנתבע לקבוע באיזה בית הדין לדון, כאשר הבחירה היא בין כמה בתי דינים שכולם באותו העיר. אולם המנהג הוא שהנתבע קובע באיזה בית דין לדון גם כאשר הבחירה היא בין בתי דינים שבעיר אחת.
