מהנוסח של השאלה “היא אומרת לי שכמו שהגברים מעשנים כך מותר גם לה” משתמע שאשתך באמת לא רוצה להפסיק לעשן (כמו שציינת בתחילת הדברים), אולי “מוכנה” להפסיק, אבל לא הרבה מעבר לזה, כי היא לא רואה בזה הכרח גדול. אז קודם כל, יצויין לשבחה שהיא הסכימה ללכת לגמילה לכבודך, זה לא מובן מאיליו, אבל מה שכן מובן מאוד הוא שמאמצי הגמילה עלו בתוהו, כי הרי היא לא באמת רוצה להפסיק, והדבר הראשון והעיקרי שצריכים כדי להצליח בגמילה זהו כוח הרצון.
הבה נתבונן, הרי אשתך בוודאי מבינה את החסרונות שיש בעישון, היא מודעת היטב לנזק הבריאותי (שהרי הנזק בזה הם עובדות ידועות בציבור והיא בוודאי נחפשה למידע זו לא פחות ממכם, ומסתמא אפילו קראה בנושא), והיא גם יודעת מצויין מענין ה”דוגמא האישית לילדים” כי אתם כבר אמרתם לה זאת פעמים רבות, והיא גם יודעת שזה לא מתאים לתדמית הרוחנית של המשפחה שלכם (כך אני מבינה מבין השורות של השאלה), ואולי אפי’ מודעת מהבעיה ההלכתית שיש בזה, אז למה בעצם היא רוצה לעשן? יש לה בזה בוודאי איזה שהוא “רווח” נסתר (אולי אפי’ בתת-מודע). באופן כללי, כאשר עוסקים ביעוץ, אינו נכון לתת דוגמאות של “רווחים”, אבל מסגרת זו (שעונים דרך כתיבה ולא בפגישה) מוכרחים קצת לתת דוגמא כדי שתבינו את הרעיון: אולי ע”י העישון היא מרגישה עד כמה איכפת לך ממנה, כי אתם כל הזמן משתדלים לגמול אותה מזה? או אולי להפסיק את העישון זה בעצם להסכים לכך שאתה צודק והיא במשך שנים רבות “לא היתה בסדר”? (ומי רוצה לא להיות בסדר?). ויש לזה עוד אין-סוף אפשרויות של “רווחים” נסתרים. ולמעשה האדם היחיד בעולם שיכול לענות על השאלה “מה הרווח המסתתר כאן?”, היא אשתך בעצמה, כשתשב עם עצמה רגועה ועם רצון טוב להתבונן בעצמה.
לכן ההצעה היא, דבר ראשון, להוריד לחץ, להגיד לה “את יודעת מה, את צודקת, אני לא אמור להיות ה”משגיח” שלך ומה שאת מעשנת לא אמור להיות בכלל בתחום שלי, זה צריך להיות החלטה שלך, ואני מכבד את ההחלטה שלך לגמרי” (ותגיד את זה באמת, מכל הלב, אחרי שתרגיש כך באמת, כי להגיד מן השפה ולחוץ לא פועל כלום ואולי ההיפך). ואולי מהלך כזה לבד “תחזיר את הכדור לידיים שלה”, היא תרגיש פתאום שהאחריות על הבריאות ועל הילדים ועל התדמית וכו’ הכל בידיים שלה, ואולי תעשה “חושבים”, ויתירה מזו, שסביר להניח שבהמשך הזמן, תתפתח באופן טבעי איזה שיחה רגועה בנושא (חשוב שתהיה השיחה תוך נטרול גמור של רגשות ואשמה), ובשיחה הזו יהיה אולי ניתן לעורר אותה להתבונן בעצמה מה באמת היא מרוויחה מהעישון (אבל לא להמתין בתוך הלב שתתפתח שיחה כזו, כי אם כך ה”כדור” עדיין אצלך, כל עוד שהאחריות אצלך היא לא תרגיש צורך לקחת אחריות וממילא לא תרגיש צורך להתבונן בעצמה).
וכמובן, תמיד להתפלל, כי זה העיקר, וכל היעוץ כאן אינו אלא קצת “השתדלות” להסתיר את הנס.
ורק לסיום נקודה הלכתית חשובה: מובן מתוך השאלה שאתם שומרים שבת, ולכן היא מעשנת מיד ב”מוצאי שבת” אבל לא בשבת. ואולם מה שכתבתם “בשקיעה”, אז עדיין אסור לעשן לכל הדעות, צריכים להמתין עד “צאת הכוכבים”. נקודה זו אפשר להעביר לאשתך בנחת ובשלווה, והיא תקבל בע”ה.
בהצלחה רבה!!!
