שאלה:
איפה בתורה כתוב שאסור לנו להקריב בעלי חיים? למה זה לא נעשה היום?
תשובה:
בתורה כתוב שישנו איסור להקריב קורבנות בכל מקום שהוא, רק במקום בית המקדש מותר. כך הוא לשון הפסוק דברים פרק יב פסוק ה’ “כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְקֹוָ֤ק אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכָּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָֽׁמָּה”
אכן בנוגע להקרבת קרבנות במקום הקודש והמקדש, במקום המזבח אשר בירושלים, מעיקר הדין מותר להקריב שם קורבנות גם כיום, אלא שישנם כמה בעיות הלכתיות אחרות. כמו למשל אי הידיעה היכן הוא המקום המדוייק של המזבח, וכמו הבעיה שאין לנו כהנים מיוחסים, ואין לנו אפר פרה אדומה לטהר את הטמאים ועוד כמה בעיות שאציין בנימוקים.
בתפילה שנזכה במהרה להקריב קורבנות בבית קדשנו ותפארתנו שיבנה במהרה בימינו אמן.
הרב דוד אוחיון
ירושלים עיר הקודש
מקורות ונימוקים:
כתב הרמב”ם בהלכות בית הבחירה פרק ב הלכה א’, המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית יי’ בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי.
בדברי הרמב”ם מבואר שמקום המזבח מדוייק ומכוון ביותר ולא ניתן לשנותו לעולם, הלכה זאת מהווה מכשול חמור עבור כל החפץ להקריב קרבנות בזמן הזה, שהרי אין ידוע לנו היכן הוא המקום המדוייק של המזבח, וכיצד נקריב קורבנות שמא אין זה מקום המזבח.
מלבד בעיה זאת, ישנם כמה בעיות נוספות, כמו הבעיה שכולנו כיום טמאי מתים ואין לנו אפר פרה אדומה. אף שטומאה איננה מעכבת בציבור, הרי פסק הרמב”ם שטומאה ‘דחויה’ היא בציבור ולא הותרה בציבור, הואיל וכך כתבו הפוסקים שצריכים אנו לציץ של הכהן הגדול שיכפר על הטומאה שנדחתה בציבור, והרי כיום אין לנו ציץ של כהן גדול.
בעיה נוספת ישנה שהכהנים בזמננו אינם כהנים מיוחסים אלא כהני חזקה, שמא אינם כשרים להקרבה.
מלבד בעיות אלו, ישנה את הבעיה הטכנית המרכזית שלצערנו אין לנו יכולת טכנית לגשת למקום הקודש והמקדש להקריב שם קרבנות על מקום המזבח, הואיל ודה פאקטו השליטה שם היא בידי המוסלמים, ואין ברצון גורמי הביטחון לאפשר שם כל שינוי בססטוס קוו, ק”ו שלא לאפשר שם הקמת מזבח והקרבת קרבנות.
אציין בזה את מכתבו של בעל ההתעוררות תשובה נכדו של החתם סופר זיע”א, ששלח מכתב לרבה של ירושלים דאז הגאון הגדול הרב יוסף חיים זוננלפד, ולראשון לציון דאז הגאון הגדול הרב יעקב מאיר זצ”ל, מיד לאחר כיבוש ירושלים ע”י היהודים בארץ ישראל, לפני כמאה שנה, בבקשה לחדש את הקרבת הקרבנות במקום הקודש והמקדש, ותוכן תשובתו של הגרי”ח זוננפלד נכון עד ליום זה לצערנו. [מכתב זה הובא בשו”ת תורת חיים סימן ק”י]
בענין הקרבת קרבנות בזמן הזה.
ערלוי, יום ה’ ד’ שבט, לסדר “ועבדת את העבודה הזאת”, ה’תרפ”ה.
כבוד רב האי גאון, האלוף, נר ישראל, עמוד העולם, פטיש החזק, שר התורה וכו’, כקש”ת מו”ה יוסף חיים נ”י רב דקהל אשכנזים יצ”ו.
אחרי קידה לפני כהדר”ג באתי לעוררו, הנה בחסד עליון אשר נתן קצת חירות ויט עלינו חסד בעיני המלכים ונתן כבוד לישראל וממשלה בארצנו הקדושה להתנהג הכל עפ”י התורה והמצוה, אולי הגיע עת דודים באתערותא דלמטה לתן לנו חן להרשות לנו לבנות מזבח להקריב עלי’ קרבנות כאשר הי’ בתחילת בית שני וכאשר הוא בירושלמי מע”ש פ”ה ה”ב שתחילה יבנה בית המקדש, לכל הפחות מזבח להקריב עלי’ קרבנות, נא יעוין בפירוש תוספות יום טוב מסכת מעשר שני פ”ה מ”ב בד”ה ותנאי הי’ בדבר.
וכבר התעורר בזה אבי אֵם אבי הגאון מו”ה עקיבא איגר זצ”ל וכתב בזה לאבי אבי הגאון חת”ם סופר זצ”ל. כמבואר בחת”ס שו”ת חלק יור”ד סי’ רל”ו. וגם דיברו מזה רבותינו האחרונים בתשובותיהם ובפרט בשו”ת התעוררות תשובה חלק א’ (סי’ כ”ט), כמה תשובות בזה הענין, והמה לדעתי מאירות עינים. אם יתאספו כל חכמי ארץ ישראל, או אולי די בלבד בחכמי ירושלים, חכמי’ וזקני’ יראי ה’ לבקש כן מהממשלה, בלא ספק יסכימו לזה. ועל מוצא כסף אין לדאוג כי בשמחה גדולה יתנו כל בני ישראל כל אחד מחצית השקל ויעלה להון רב מאד מאד. חוץ מזה מה שיתנדבו נגידי עם. ובענין הלכה למעשה היאך להתנהג בענין הקרבת קרבנות ובענין כהנים, הלא חכמי א”י הגאונים והגדולים הי”ו יתעסקו בהלכות אלו וישאו ויתנו בדבר ואחרי רבים להטות.
ובזה הנני מוקירו ומכבדו כערכו הרמה, משתחו’ מול קדש פנימה וביראת הכבוד הדוש”ת שמעון בה”ה מה”ר אש”ב זצ”ל אב”ד ערלוי יצ”ו.
נ. ב. כתבתי בענין זה גם לכבוד רבי יעקב מאיר חכם הספרדים.
תשובת רבה של ירושלים הגאון הגדול הרב יוסף חיים זוננפלד זצ”ל
יום כ’ לחודש שבט שנת תרפ”ה, פעה”ק ירושלם ת”ו.
ברכות קודש מהר הקודש לראש כבוד הרב הגאון הגדול והמפורסם צדיק נשגב בנש”ק וכו’ וכו’ כקש”ת מו”ה שמעון סופר שליט”א אב”ד בעוב”י ערלוי יע”א.
אחדש”ת כמשפט, מכתבו הבהיר מיום ד’ שבט קבלתי על נכון, והנני מתכבד להשיב לכת”ר, לצערנו הגדול לא נכונה הידיעה שהגיעה לאזני כת”ר כי ניתן כבוד לישראל מהממשלה קצת להתנהג הכל ע”פ התורה והמצוה, ידוה הלב על המצב שאיננו כן לגמרי דאדרבא וכו’, די להבין המצב מעובדא אחת קטנה, כי לפני שנים אחדות בבוא הנה הנציב היהודי, שלחתי אליו מכתב בקשה שהממשלה תתן לנו רשות לתלות שלט ברחוב הסמוך למקום המקדש שיבב”א, להודיע את האיסור של הכניסה להר הבית בזה”ז, אשר בעוה”ר יהודים רבים נכשלים בזה מבני חו”ל הבאים לבקר את אה”ק, ועוברים איסור כרת רח”ל בשגגה, והודעתי את גודל האיסור להנציב, ולדאבון לבי קבלתי תשובה בשלילה, מפני כי מודעה כזאת תהי’ למורת רוח להחפשים מבני פריצי עמינו.
ולבד זה הנה מקום מקדשינו שועלים הלכו בו, ונמצא כולו בידי הערבים מקדמת דנא דקיימי עלן ככסלא לאוגיא, ושמועות בדויות על דבר רצון של היהודים לקחת מידם את הר הבית כבר גרם שנאה רבה ומשטמה מצד הערבים עלינו, ומכל שכן ח”ו אם באמת יגלו היהודים דעתם על זה, והי’ ח”ו למשיסה יעקב, ולכן עלינו לחכות לישועת ה’ ולהתפלל אליו ית’ שישלח לנו משיחו ויגל לבנו בישועתו בב”א.
והנני המכבדו ומוקירו כרום ערכו, ואברכו מהר הקודש בברכות עולמים ברו”ג כנה”ר וכע”ת המחכה לישועה קרובה.
יוסף חיים זאננענפעלד.
