מקורות ונימוקים:
כתב בספר חסידים (סי’ ד) מעשה בחסיד אחד שהיה יושב בבית החופה ושמע אחד מן המשוררים במחולות שהיה מזכיר את השם בשירו והיה אותו חסיד מנדהו על כל פעם ופעם. אולם כתב היפה ללב שאם משורר פוסקים יכול לשורר כדרכו המקרא והאזכרות בקריאתן, וכ”כ מרן החיד”א בשו”ת חיים שאל ח”ב (סי’ לח או’ ע) דמותר לנגן בתיבת ה’, וע”ז נאמר: “רננו צדיקים בה’ “.
וכתב הרב כף החיים (סי’ רטו ס”ק כד) שהיינו דווקא אם מוציא ה’ באימה וביראה ושלא בדרך שחוק. וצ”ל שמ”ש בספר חסידים הנז’, היינו שהיה אומרן דרך שחוק וקלות ראש ולפיכך נידהו אותו חכם.
