מקורות ונימוקים:
חומר עוון הוצאת זרע לבטלה
עוון הוצאת זרע לבטלה הוא עוון חמור מאוד, והבית יוסף באבן העזר סימן כ”ג אות ד’ הביא את דברי הזוהר הקדוש שכתב שהוא עוון חמור יותר מכל העבירות שבתורה, וכן הביא השו”ע להלכה באבן העזר סימן כ”ג סעיף א’. ובזוהר הקדוש פרשת ויחי רי”ט ע”ב כתב שהמשחית את זרעו נטרד מהעולם הבא בעוון זה יותר מכל העבירות, ואין עוון שאין לו תשובה מלבד עוון זה, ובגללו אין רואה פני שכינה יותר מכל העוונות.
אמנם ראה בבראשית חכמה [שער הקדושה יז, טו] שביאר, שאין כוונת הזוהר לומר שאין תשובה כלל לעוון הזה, הואיל ואין דבר שאין עליו אפשרות של תשובה, וכמו שמוכח מדור המבול, שחטאם היה השחתת הזרע. אלא כוונת הזוהר היא, שתשובתו קשה.
עוון ראיית קרי לילה שנגרם מהרהורים שאינם טובים
אולם אין הדברים אמורים אלא כאשר בהוצאת זרע לבטלה בהקיץ ובמזיד. שונה הוא עוון קרי לילה, שהוא נגרם באונס בעת השינה. עניין זה שונה הוא, ולעניין זה מצאנו כי אסרתו התורה בלאו, כפי שאמרה תורה דברים כ”ג, “ונשמרתם מכל דבר רע”. ובגמרא במסכת עבודה זרה דף כ’: איתא, ת”ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, ע”כ.
ראיית קרי לילה באונס הגוף אינו עוון
אכן אין הדברים אמורים, אלא בראיית קרי לילה שנגרמה עקב מחשבות שאינן טובות והרהורים רעים, כפי שדרשה הגמרא שלא יהרהר אדם וכו’, אולם ראיית קרי שנגרמה מחמת אונס כגון מחמת חולשת הגוף, או חולי, או מאמץ גופני, או ריבוי אכילה וכדו’, אין בדבר עוון מהתורה, שהרי על כגון זה אמר הגמרא במסכת עירובין דף י”ח אנוס רחמנא פטריה.
ולא מצאנו שאסרו חז”ל אכילה מרובה מחשש ראיית קרי, אלא לכהן גדול קודם יום הכפורים כפי המבואר במסכת יומא דף י”ח, וכן בכל מקום שיש להיזהר מטומאה כגון בערב יום הכיפורים כפי שכתבו הפוסקים באכילת יום ט’ בתשרי.
ראיה לזה ישנה מדברי הגמרא בשבת קכ”ז: מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו, למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו. אמר להם בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני, אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי. בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני, אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי. אמר להם העבודה כך היה, ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות. משמע שכאשר ראיית הקרי איננה מחמת הרהור אלא מחמת טורח הדרך אין הדבר נחשב לעוון.
כמו כן מבואר בגמרא בברכות נ”ז כי חולה הרואה קרי לאונסו סימן יפה הוא לו, ובגמרא ביומא דף פ”ח מבואר כי הרואה קרי ביום הכיפורים, ידאג כל השנה כולה, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא ועוונותיו מחולים לו ויאריך ימים.
גם מראיית קרי לאונס הגוף נוצרים מזיקים
למרות האמור שאין עוון בראיית קרי לאונס הגוף ממש, יש לדעת כי זרע היוצא לבטלה בורא עמו מזיקים, ויש צורך בתיקון על עניין זה. ובדברי הגמרא בעירובין י”ח: איתא, כי הדבר גורם להולדת רוחין שידין ולילין, זה לשון הגמרא שם: ואמר רבי ירמיה בן אלעזר כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין. כמו כן, גם טומאה היוצאת באונס הגוף מטמאת את האדם.
על כן מוטל על האדם להימנע ולהשתדל בכל תוקף שלא לבוא לידי כך, על כן אין לישון פרקדן, ויש להקפיד שלא ללבוש מכנסים צמודות ועוד כיוצ”ב הנהגות שישמרו את האדם מלבוא לידי טומאה חמורה זו.
כפי שמצאנו כי גדולי אומתנו נשתבחו שלא אירע להם קרי, ויעקב אבינו ע”ה אמר על בנו ראובן “כוחי וראשית אוני” ופירש רש”י שלא ראה קרי מימיו. וכן במסכת ברכות י’: איתא כי אלישע נשתבח שלא נמצא טיפות קרי על סדינו.
האם צריך תיקון על עוון קרי לילה באונס
בעניין זה אציין בזאת לתשובתו של הגאון הגדול הרב יוסף חיים זוננפלד זצ”ל בשו”ת שלמת חיים אבן העזר סימן צ”ז, שם נשאל על עניין זה מדברי מוהר”ן מברסלב שכתב שעל ראיית קרי לילה באונס הגוף אין צריך תיקון.
אולם הוא עצמו פליג עליה וכתב שצריך תיקון, אלא שאין זה עוון חמור כעוון קרי מחמת הרהור. ולאמור לעיל הדברים מבוארים בפשיטות, כי למרות שאין בכך עוון אולם תיקון צריך, כי מזרע לבטלה נוצרים מזיקים, אף אם אין בכך עוון.
להשלמת העניין אציין כאן לדברי קודשו של הגאון הרב יוסף חיים זוננפלד ככתבו וכלשונו:
במש”כ בתיקון הכללי למוהר”ן מברסלב זצ”ל, דדוקא אם נכשל ע”י שהרהר ביום, אבל אם ע”י אכילה וכדומה אין זה נקרא בגדר עוון, והוי כמו שיצא לקטנים ואין צריך לתיקון כלל, ע”כ. ויש לעורר ראיה לדבריו משבת (קכ”ז ע”ב), בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני, אמרו לו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי. והנה זה היה כף זכות, משמע דזה לא נחשב לעוון אפילו באונס. ועוד דהוי ליה להזהר שלא יטריח עצמו כ”כ כי אם להנפש מעט שלא יבוא לעבירה, אבל להנ”ל כיון שנגרם לא ע”י הרהור אינו בכלל. ועוד דאפילו באונס הוי פגם כי רגלי חסידיו ישמור. ועוד, בברכות (נ”ז ע”ב) דקרי הוי סימן יפה לחולה, ואיך יתכן שעבירה חמורה תהא סימן יפה, וכזה הקשו ביוהכ”פ שאם עלתה לו שנה מובטח לו וכו’. גם ראיה מיומא (י”ח ע”ב) אכסנאי לא יאכל ביצים שמא יתגנה, וליכא איסור.
אולם יש לעורר בענין הנ”ל דא”כ למה אסרו לישן פרקדן. וזה שאסור לרכוב בלי אוכף, בזה י”ל דמביאו להרהור, אבל מפרקדן קשה. גם מש”כ במשנ”ב בהלכות יוהכ”פ (סי’ תרט”ו ס”ק ג’) בשם אחרונים דידאג כל השנה ואם עלתה כו’, זה דוקא שלא הרהר וגם ליכא לתלות ע”י אכילה וסיבה אחרת, א”כ זה לא היה ע”פ טבע כי אם רמזו לו מן השמים, אבל אם הרהר או ע”י אכילה אף שעוונו גדול אין בזה רמז לא לדאוג ולא אם עלתה, ע”כ (בסי’ תרט”ו סק”ג, ברכ”י וכת”ס ורב”פ וש”א), והנה הרי כתב דעוונו גדול אף ע”י אכילה.
תשובה: פשיטא שבכל ענין יש ליזהר הרבה, אבל אינן בגדר שלא יהיה לו כפרה.
בדבריו מבואר, כי הוא סובר שיש בכך עוון וצריך על כך תיקון, אמנם אין העוון חמור כל כך בגדר שאין לו כפרה. אכן לפי מה שביארנו לעיל, יתכן ואין בכך עוון, ולמרות זאת צריך תיקון כי הדבר בורא מזיקים בעולם כאמור.
עיקר התיקון הוא לימוד התורה הקדושה
לסיום אציין בזאת לדברי מרן הסטייפלער זצ”ל בספרו קריינא דאיגרתא י”ב – י”ג] שכתב, כי עיקר התיקון לחטא זה הוא לימוד התורה, ובפרט יגיעת התורה בשעה שאין לו תענוג מלימודו, ולומד משום שכן ציווה השי”ת.
כמובן שנוסף לתיקון שבכך, היא הדרך היחידה להימנע מכל טומאה חטא ועוון, כי היא איילת אהבים ויעלת חן, וכפי שכתב הרמב”ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ”ב.
