מקורות ונימוקים:
כתב מרן השולחן ערוך (אבן העזר שולחן הלכות אישות סימן כג סעיף א’): אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה. ועי’ באחרונים שם, דיש עבירות חמורות ממנו כמו הבא על הנדה, וכו’. וע”ע בגמרא נדה (דף יג.) שדימתה זאת לרציחה. וכן הוא בפועל ממש שהרי המסתכל על ידי מיקרסקופ יראה עוברים קטנים שזזים בטיפות הזרע.
ואע”ג דמצינו בטור (אהע”ז סי’ כה) דמותר לשמש שלא כדרכה ובלבד שלא יהיה רגיל כן, ומשמע דיש היתר בהוצאת זרע אע”פ שאינו בא לידי עיבור אלא לבטלה כשאינו רגיל כן. ומקורו בדברי התוספות (יבמות לד:) אהא דקאמר דמעשה ער ואונן הוה שלא כדרכה הקשו התוספות (שם ד”ה ולא) מהא דשרי בנדרים שלא כדרכה ואור”י דהתם איירי בלא הוצאת זרע דשרי דכיון דליכא השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן ועוד אומר ר”י דלא הוי כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד אבל באקראי בעלמא שמתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי.
אלא שכבר כתב מרן הבית יוסף (שם) וז”ל: ודבר קשה הוא להתיר לו להיכשל בהוצאת זרע לבטלה אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה ומכיוצא בו וכבר כתבתי בזה. ואילו היה ר”י רואה מה שאמר הזוהר בעונש המוציא זרע לבטלה כי הוא גדול משאר עבירות שבתורה לא היה כותב זה שכתב.
ומ”מ גם לדברי ר”י ראה בספר אוצר הפוסקים בשם הרבה אחרונים דהכוונה לפעם בחיים ולא לכל חודש.
