מקורות
ע”פ מה שאמרו רבותינו במדרש (עי’ רש”י ט”ז כ’), שדתן ואבירם פיזרו מהמן שבידיהם על פני המדבר בליל שבת, כדי להכחיש את דברי משה רבינו שאמר שבשבת לא ירד מן, כמאמר הכתוב “וביום השביעי שבת לא יהיה בו” (שמות ט”ז), ובאו הציפורים ואכלוהו, וזה מה שנאמר “ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו”, שיצאו אותם רשעים להוכיח ולהוודע שגם בשבת ירד מן, אך לא מצאו, כי אכלום כבר הציפורים טרם בואם. ועל זה נאמר (ט”ז, כ”ח) “עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורתי”. ולזכר נס זה נהגו בשבת שירה שקוראים בה בפרשת המן, ליתן לציפורים ולעופות חיטים, וכן מניחים לפניהם חיטים כתמורה על מעשיהם. ומתוך פירוש זה, רואים גם שורש למידת הכרת הטוב, וידוע המעשה עם הגה”צ רבי אליהו לופיאן זצ”ל שהשקה חלב לחתולה ששהתה בישיבתו, וביאר לבני הישיבה שנהג כן מדין הכרת הטוב, לפי שהביאוה לישיבה שתאכל ותמגר את העכברים שהיו באותה עת בישיבה. וכאמור, ראה עוד באריכות עוד טעמים נפלאים בדבר, בספר אשכול יוסף על התורה פרשת בשלח.
2 תגובות
לכאורה צ”ע דממילא כתוב בתורה שאם היו משאירים מהמן ליום המחרת היה מתליע, א”כ למה היו צריכות הצפרים לאכול זאת?
לכבוד מר משה היקר!
אודות שאלתך הנפלאה:
לכאורה צ”ע דממילא כתוב בתורה שאם היו משאירים מהמן ליום המחרת היה מתליע, א”כ למה היו צריכות הצפרים לאכול זאת?
הנני להשיבך כדלהלן:
ראשית, יתכן שהבטחת הנס שנאמרה שהמן יתליע, זה רק ממה שיותירו לאכול ממנו למחרת, כמפורש בפסוקים. אבל לא מי שיותירו מהמן לדבר אחר, כמו במקרה הזה שדתן ואבירם הותירו מהמן, לא כדי לאוכלו, אלא רק להוכיח לעם שיורד מן גם בשבת, היפך דברי משה רבינו.
בנוסף, הגם שמסברא נראה יותר, שבכל מקרה יתליע מהמן שיותירו, לאיזה סיבה שתהיה. מ”מ ברור שהיה כאן תועלת ונס גדול במה שהציפורים אכלו את המן, כי אפילו אם היה המן מתליע, עדיין היה רושם לקיום המן בשדה ביום השבת, ומאחר והחשש היה מפני אותם שיצאו בשבת בניגוד לציווי ה’, וגם הוציאו עמהם כלים, ובכך חיללו את השבת, מהם החשש שגם כשיראו מן שהתליע, יאמרו שירד הוא בשבת והתליע, ולא כפי שאמר משה בשם ה’, שלא ירד מן בשבת כלל. כך, שע”י שהציפורים אכלו וחיסלו את המן לגמרי, כשיצאו העם ללקוט, לא ראו כלום, ובכך לא התחלל שם ה’.
זאת ועוד, הנה דתן ואבירם פזרו ממנת המן של שבת, וא”כ אינו עתיד להבאיש אלא רק בבוקרו של יום ראשון, וכמ”ש בספר טעמי המנהגים (ליקוטים סי’ צ”ח), שדתן ואבירם פזרו מן המן שבידיהם על פני המדבר בליל שבת, והציפורים הקדימו ואכלו מקודם בואם של העם ללקוט.
בברכת אך טוב וחסד כל הימים, שפע ברכה והצלחה
יוסף חי סימן טוב
בהמ”ד לדיינות “ברכת אברהם”