הדלקת נרות שבת בנרות חשמליים

מקורות:

כבר ידועה הוראתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל שיוצאים ידי חובה הדלקת נרות שבת בנרות להט (וברוכי נמי מברכינן), כנפסק בשו”ת יביע אומר ח”ב או”ח סי’ טו”ב, וח”ט חאו”ח סי’ קח’ אות קכד’, ובשו”ת יחוה דעת דיליה ח”א סוס”י ד’ וח”ה סי’ כד’, ובהליכות עולם פרשת נח סע’ ז’. הנה לפני זמן מה נשאלנו בדלותנו אודות המתארח בבית מלון ומוכרח להדליק נרות שבת באור חשמלי, מהו לברך על הדלקתו. ואין צורך להוסיף דבר וחצי דבר על נועם אמריו [ומה שכתב ביבי”א חלק ב’ הנ”ל דבחשמל המיוצר בארץ ישראל אין לברך, כבר נשתנו הטבעים וכמו שכתב להדיא בשו”ת יבי”א חלק ט’ הנ”ל. ומה שכתב בשו”ת וללוי אמר ח”ב סי’ ט”ל בשם הטוב של מרן הגרע”י שליט”א דאין לברך, אהמחי”ר זה אינו]. והארכתי בעניי בזה בספרי הדל ללקוט שושנים חלק ה’, ושם הבאנו (בין היתר) שכן פסקו בשו”ת בית יצחק שמעלקיס בחיו”ד ח”א סי’ קכ’ אות ה’ וח”ב סי’ לא’ אות ח’, ובשו”ת מחזה אברהם מבראדי חאו”ח סי’ מא’ (וע”ע בסי’ מב’ וסי’ נא’ בענינא דידן), ובספר פתחי שערים ליב על מס’ שבת דף כא’ ע”א, ובתשובת מוהר”ר יוחנן פרעשיל (מח”ס שו”ת וישב משה) והיא ל”ו נדפסה בירחון אהל יצחק שנת תרס”ח חדש אייר סי’ ד’, ובאורחות חיים מספינקא סי’ רסד’ סע’ ג’ בשם הבית יצחק הנ”ל, ובשו”ת מלמד להועיל סי’ מז’ ובספר אשל אברהם ניימרק על מס’ שבת דף כב’ ע”א, ובספר מנחת שבת בהשמטות לסי’ עה’ סע’ ג’ (דצדיק עת”ק דברי הרב בית יצחק, ושתוק”י הוא), ובקונטרס עדות לישראל הנדפס בקובץ לוח היובל (מק”ק עזרת התורה בארה”ב) להרה”ג ר’ יוסף אליהו הענקין עמוד פא’ אות כ’, ובשו”ת מים חיים משאש ח”ב או”ח סי’ עא’ (ועיין בספרו נר מצוה דף ח’), ובשו”ת זכרון יעקב זובער סי’ יד’ אות ב’, ובשו”ת משיב הלכה לוריא ח”א סי’ רכ’^[1], ובשו”ת ים הגדול סי’ לב’, והרה”ג ר’ פנחס עפשטיין זצ”ל בתשובה שבשו”ת ישכיל עבדי ח”ג דף קב’ ע”ב אות א’, ובשו”ת הר צבי או”ח ח”א סי’ קמא’ וסי’ קמג’ (שמצדד כן, אך אין הכרעה ברורה. וע”ע במקראי קדש דיליה הל’ חנוכה סי’ כ’), ובשו”ת יד מרדכי סי’ ה’, ובספר החשמל לאור ההלכה סי’ ג’ פרק ו’, ובשו”ת שאילת יצחק ח”א סי’ לא’, ובשו”ת דרכי שלום לייטר ח”א סי’ סג’ אות ד’ (דבהסכמ”ה עלה לבית יצחק), ובספר שמירת שבת כהלכתה פרק מג’ סע’ ד’, (ברם עיי”ש בהערות, ובשלחן שלמה סי’ רנה’ אות ב’ ע”פ ר”י), ובשו”ת אז נדברו ח”ג סי’ א’ (וע”ע שם בסי’ ב’), ושם ח”ד סוס”י לח’, וח”ה סי’ ג’, וח”ז סוס”י ו’, וח”ח סי’ ב’, ובספרו ברית עולם על אמירה לנכרי סי’ כא’, ובשו”ת משנה הלכות ח”ה סי’ מה’, ובשו”ת ארחות יושר שרביט ח”ג סי’ ז”ך אות ב’, ובשו”ת נהרות איתן ח”א סי’ טז’ ד”ה כמו”כ, ובשו”ת תשובות והנהגות ח”ב סי’ קנו, ושם בסי’ קנז’ אות ו’, ובספר מגילת ספר על שבת סוף סי’ לח’, ובשו”ת באר שרים ח”ג סי’ לג’, ובספר מנוחת אהבה ח”א פ”ד הערה ט’ והערה יד’, ובספרו שו”ת תפילה למשה ח”א סי’ ז’ אות ו’, ובספר אוצר דינים לאשה ולבת סי’ יד’ סע’ סב’, ובשו”ת שאילת יצחק תניינא סי’ לא’ ובספר נשמת אברהם ח”א סי’ רסג’ סוף סק”ג, ובשו”ת קול אברך ח”א סי’ כ’, ובקונטרס אור השבת הכהן סי’ א’, ובספר מעדני שמואל על הל’ שבת סי’ רסג’ אות יט’, ובשו”ת נחלת לוי (לאחר מבחירי בית מדרשנו “ברכת אברהם” הרה”ג ר’ אסי הלוי שליט”א) ח”א חאו”ח סי’ כא’, ועוד.

ואולם מוד”ע לבינה, דגם מרן הגאון יביע אומר ושאר הרבנים הגאונים שכתבו דברוכי נמי מברכינן – נראה דלא כתבו כן אלא בנוגע לנורת חשמל דאית בה חוט להט, אך יומא כהאידנא בארץ ישראל רוב ככל המנורות החשמליות הם נורות לד (ליד) או נורות “פלורסנטים” (פלואורסנט – ניאון), בהן רבו כמו רבו החששות אי שייך לצאת בהן י”ח הדלקת נרות שבת, ובפרט דלדעת גדולים וטובים – האור שבמנורת לד וכן במנורת פלורסנטית לא מקרי אש לענין זה, כיון דהוא בגדר “אור” ולא “אש” (ונהי דלענין איסור שבת אסור להדליק נרות לד משום איסור דרבנן “מוליד”, וכל שכן שאסור להדליק נרות פלורסנט מדאורייתא מפני שישנם שני חוטי להט בצדדים, מ”מ לענין הדלקת נרות לא חשיבי “אש” כיון שאף אותם חוטי להט שבפלורסנט תיכף בעת ההדלקה נכבים אותם חוטי להט ולא נשאר בשבת כי אם ה”אור” שע”י הגזים שבמנורת הניאון. ועוד יש חילוק בין ענין “איסור שבת” לענין “נרות שבת”, דיש שהבינו דאיסור הבערה שייך גם “באור” ועם זאת להחשב כ”נר” לצאת בו ידי חובת נרות שבת בעינן “אש” ולא סגי ב”אור”), ואלו הן (הכותבים דהוי “אור” ולא “אש”): הרב החשמל לאור ההלכה סי’ ג’ פרק ז’, והרב שמירת שבת כהלכתה פרק לב’ הערה קע’ (עיי”ש היטב), ושם בפרק סא’ סע’ ל”ב, ובשו”ת מנחת שלמה ח”ב סי’ יט’ (ועיין גם במנח”ש ח”א סי’ יב’ ד”ה אך מסופקני), ובספרו שלחן שלמה סי’ קעז’ סקי”ב אות ה’, ובשו”ת חמדה גנוזה ח”ב סי’ מב’ אות יא’, ובקו’ אוצר החשמל פרק ז’ אות ה’, ובספר יסודי ישורון ח”ג מערכת נר שבת עמוד קלב’, והרב המגיה בספר הליכות הגר”ח עמוד מא’ הערה ד’, ובשו”ת תשובות והנהגות ח”ד סי’ סג’, ובשו”ת מעשה חושב ח”א סי’ ב’ אות ה’, ובתשובתו שבשו”ת יחל ישראל ח”ג סי’ ו’, ובספר מנוחת אהבה פרק כד’ סע ד’, והרב הכותב בקובץ “תחומין” תשמ”ח (ח”ט) עמ’ שכ’, והרב הכותב בקובץ “בית אהרן וישראל” סיון תשנ”ב (גליון מא’) עמוד קכט’, ובקונטרס פינחס יפלל על פורים שחל במוצ”ש עמ’ כט’, ועוד.

[ברם בשו”ת אור לציון ח”ב פרק ח”י סי’ יב’ בהערה, כתבו דגם במנורה פלורסנטית יוצאים י”ח הדלקת נרות שבת (אם הוא חשמל מסוללה), ולא נתבאר שם טעמן ונימוקן אשר עמם, וצ”ע].

והא דנקט בשו”ת יביע אומר ח”א סי’ יז’ אות יא’, דאור הניאון – אש הוא ג”כ, כמו בנורה חשמלית רגילה, וכל ההבדל הוא בעובי הזכוכית, עיי”ש, י”ל דהוא יען וביען כי דבימים ההם בזמן ההוא שכתב מרן הראש”ל תשובתו הרמת”ה (שנת תרנ”ן), לא היה מודעת זאת בכל הארץ ובכל הגויים אנשי מדע, דגם הם עדיין לא היו בקיאים בטיב הניאון [ובאמת הנה הגאון יביע אומר סמך סמיכה בכל כחו על מה שבירר וכתב הרב מאורי אש, ואיהו גופיה הדר תבר לגזיזיה בספריו האחרונים כמו שהזכרנו].

ולאחר זמן יצא לאור קובץ בית הלל טבת תשס”ג, ושם העיר ידידינו החביב, ונוגה לו סביב, הרה”ג ר’ אבנר קבץ נר”ו – כדאמרן, דגם המתירין לברך על נרות חשמל, אין דבריהם אמורים לענין נרות ניאון. עיי”ש. ולאחר כשני גליונות שוב כתב ת”ח מפורסם שליט”א דזה אינו, דהרי בנר הפלורסנט ישנם שני חוטי להט, והוסיף דכל אחד יכול לבדוק זאת בעצמו ע”י שבירת הנורה עיי”ש. ובתר דסגידנא קמיה, אותם שני חוטי שבצדדים נועדים רק ליצור תחילת ההדלקה, ותיכף נכבים, כך שלענין נרות שבת לא מועילים כלל. ושוב שמעתי גם מהג”ר דוד יונה שליט”א בשם אחיו הי”ם הגדול שליט”א, שמרן הגרע”י זצוק“ל הורה בע”פ כמה פעמים דנר פלורסנט לא מהני לנרות שבת. (וא“כ כל שכן לד).

והיה נראה כפענ”ד דמצוה לפרסם דבר זה, דבתאורת לד ובנרות פלורסנטיות לא יוצאים י”ח הדלקת נרות שבת, ועכ”פ אין לברך על הדלקה זו לכו”ע, דהלא הן עתה רבים עם הארץ עושים מעשה להדליק ולברך על נרות חשמל בבתי מלון וכיוצא (כאשר הוגד לי עדות נאמנה מפי מו”ח הרב נתיבות החיים שליט”א), ולא ידעו ולא יבינו כי יש הבדל מהותי בין נורה חשמלית לבין תאורת לד ופלורסנטית, כי בספרי הקיצורים – אשר מהן יוצא תורה לרוב עם – אינו מוזכר חילוק זה (הואיל והוא חילוק חדש, כי בתחילה כל הנורות היו נורות אגס – להט – הלוגן), והוא רחום יכפר עוון כי לכל העם בשגגה.

ולאחר מופלג יצא לאור שו”ת אשר חנן (לאחד מבוגרי בית מדרשנו “ברכת אברהם”, הרה”ג ר’ חנן אפללו שליט”א) חלק שלישי, ושם בחאו”ח סי’ לב’ כתב דניתן להדליק בברכה בנרות פלורסנט, ולא נפניתי לעיין טעמו הטוב. וכן בשו”ת מעין אומר חלק ט”ו ב”ענות עני” (כלומר בחלק שאינם תשובות ממרן הגרע”י זצוק”ל אלא תשובות הגר”י נקי נר”ו מעצמו) כתב כן, על אף שבמקורות הביא כמה וכמה סברות לומר דבמנורות כאלו לא יוצאים ידי חובה, ולא חשש לסב”ל. ולענ”ד אין לנטות מן הנאמר לעיל, ובוודאי לענין הברכה.

[1] וכתב שם דהאריך הרחיב בזה בחידושיו לאו”ח סי’ תרעב’. ולכאו’ כוונתו רצויה לספרו “מגיני חיים”, אך בקשתיהו בסימן הנז’ ולא מצאתיהו. וכן בכמה דוכתי בנה לעצמו ציו”ן לחידושיו באו”ח, ולפנינו איננו [ולדוגמא שם בסי’ ד’, וסי’ ה’, וסי’ ו’, וכן הלאה בכמה וכמה סימנים דרבנ”ן]. ומהנראה דהכוונה לחידושים אשר המה בכתובים, ולא זכינו לאורו. וחבל על דאבדין.