האם יש חיוב להביא עצמו לידי מיתה על קדושת השם ?

1. אסור להביא עצמו בפועל לידי ניסיון למסור נפשו על קדושת השי”ת, ואם יכול לברוח ולהינצל מחוייב לברוח ולמנוע עצמו מלמסור נפשו למיתה.
2. אכן כתב השלה”ק שראוי לאדם שיחשוק ויתפלל שיזכה למסור נפשו על קדושת השי”ת, להדר אחרי מצות עשה של “ונקדשתי בתוך בני ישראל”, כמו שמצינו ברבי עקיבא (ברכות סא:), שאמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה “ובכל נפשך”, אפילו נוטל נפשך מתי יבא לידי ואקיימנו. ויזהר בתפילתו לבקש שהקב”ה יביא עליו ניסיון זה בסוף ימיו, רק אם ה’ חפץ בכך, ובתנאי קודם למעשה, שעתיד הוא לעמוד בניסיון כרצונו וחפצו של השי”ת[1].

[1] נוסח התפילה שתיקן השל”ה לזכות למסור נפשו על קדושת ה’

“אתה קדוש ושמך קדוש, וקדושים מקדושי ישראל הקדישו וקדשו ויקדישו שמך, לסבול סקילה שריפה הרג וחנק ובכל עינויים קשים ומרים, בעבור קדושת שמך ובעבור הצלת אומה ישראל. אנא האל הקדוש, באם יהיה רצונך להביא אלי נסיון, קדשני וטהרני, ותן במחשבתי ובפי, לקדש את שמך ברבים, כמו שעשו הקדושים עשרה הרוגי מלכות, ואלפי ורבבות מקדושי ישראל, כי אתה ה’ אלהי אתה ידעת מצפון ליבי, כי הנני מוכן ומזומן למסור את עצמי ובשרי וגידי ודמי וחלבי לארבע מיתות, ולכל העינויים הקשים והמרים שבעולם בעבור ייחודך, כי אתה ה’ אלהינו ה’ אחד, אחד האמתי. ובעבור תורתך הקדושה תורת אמת שהיא אחרית ונצחית, ובעבור עמך ישראל גוי אחד בארץ גוי קדוש וטהור, ענני ה’ ענני, ויתגלגל קדושה על ידי. דיין אמת ושופט צדק, למדונו חכמינו ז”ל (שו”ת מהר”ם מרוטנברג סי’ תקי”ז בשם ספר היכלות, וכן הוא בכל בו הל’ יוה”כ) המוסר את עצמו בלב שלם לקדושת שמך, אז אין מרגיש הצער הגדול. אמנם, אי אפשר בתקנת חכמים זו ויהיה מה שיהיה, רק היה תהיה עמדי, שלא יעכבני הצער מלהיות מחשבתי דבוקה בך, ואהיה שמח בלבי בעת הייסורין, ותוסף בפי כח הדיבור לדבר ולקדש בחכמה ובתבונה ובדעת, ברבים גלוי ומפורסם לכל, ונקני מחטאי ועונותיי ופשעי, ותן חלקי עם הקדושים הדבקים בקדושתך, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה’ צורי וגואלי”. זה נוסח התפילה שתיקן השלה”ק (מסכת תמיד נר מצוה אות ק”ל):