מקורות ונימוקים:
מצוות לימוד תורה בקריאה ללא הבנה
בגמרא בקידושין דף ל’. איתא, תנו רבנן ושננתם שיהו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד שנאמר אמור לחכמה אחותי את. מבואר שחובת לימוד התורה היא ללמוד על מנת להבין ולדעת בידיעה ברורה את דברי התורה הקדושה.
בנוגע ללימוד ללא הבנה, נחלקו הפוסקים אם יוצאים ידי חובת לימוד תורה. דעת המגן אברהם או”ח סימן נ’ ס”ק ב, שהקורא משניות ואינו מבין מה קורא, אין לו על זה שכר לימוד תורה. כדברי המגן אברהם פסק המשנה ברורה ופסקו רוב הפוסקים להלכה.
אולם בשולחן ערוך הרב סוף פרק ב’ מהלכות ת”ת, כתב לחלק בדיון זה בין תורה שבכתב לבין תורה שבעל פה, זה לשונו שם: אם מוציא בשפתיו אע”פ שאינו מבין אפילו פירוש המילות מפני שהוא עם הארץ, ה”ז מקיים מצות ולמדתם וכו’, במה דברים אמורים בתורה שבכתב, אבל בתורה שבעל פה אם אינו מבין הפירוש אינו נחשב לימוד כלל. ע”כ.
מה ראוי ללמוד בליל שבועות
על פי האמור מתבקש היה כי יש להעדיף ללמוד תורה בהבנה, לצאת ידי חובת כל הדעות בלילה הגדול ליל מתן תורה. אולם בשו”ת אור לציון כתב כי אין הדברים כך, אלא בליל שבועות יש להעדיף את לימוד התיקון מאשר לימוד גמרא בעיון.
כן כתב בשו”ת אור לציון חלק ג’ הערות פרק י”ח הלכות יו”ט בהערות, מנהג ישראל להיות נעורים ולעסוק בתורה בליל שבועות. וכבר מוזכר בזוהר הקדוש בהקדמת הזוהר דף ח’ ע”א ובפרשת אמור דף צ”ח ע”א, שחסידים הראשונים היו נעורים בליל שבועות, ושיש לעסוק בתורה ונביאים וכתובים, ובמדרשות ורזי התורה, ע”ש. וכבר נפוץ סדר תיקון ליל שבועות הכולל בתוכו תנ”ך תרי”ג מצוות מדרש ורזי תורה, ועיקרו על פי דברי האריז”ל בשער הכוונות דף פ”ט ע”א, ע”ש באורך. (והובא בכה”ח בסימן תצ”ד אות ז’).
על כן, אף שבכל השנה אדם לומד מה שלבו חפץ, מכל מקום בליל שבועות לא ישנה מן הסדר שמסר האריז”ל, שהוא תיקון גדול, והוא עדיף מלימוד גמרא בלילה זה. ואף אם לא מבינים את כל מה שקוראים, וקוראים קריאה בעלמא, עדיף הוא על לימוד גמרא. (וראה בשו”ע הגר”ז הלכות תלמוד תורה פרק ב’ סעיף י”ב וי”ג). וראה בבא”ח בפרשת במדבר אות ג’ שכתב, שהלימוד המתוקן ללילה הזה, עושה פרי גדול למעלה, וממשיך לנפש האדם קדושה וטהרה.
ועל כן, אף שבחק יעקב בסימן תצ”ד ס”ק א’ כתב, שאין צריך ללמוד דוקא את התיקון, שלא נתקן אלא לעמי הארץ שלא יודעים ללמוד, מכל מקום העיקר הוא שאף בני תורה אין להם להמנע מקריאת התיקון שמסר האריז”ל שיש לאומרו. וצא וראה מה שכתב החיד”א בספר לב דוד פרק ל”א, שקרא תגר על קצת לומדים, שלומדים אז את ספרי הרמב”ם או האדרא, ולא לומדים את תיקון האריז”ל, שלא טוב עשו בזה, וחיובא רמיא עלייהו ללמוד הסדר הלז בכלל כל ישראל, והאריך בזה ע”ש. וראה גם בדברי השל”ה בריש מסכת שבועות ובספר מועד לכל חי סימן ח’, ע”ש. ועל כן יש לקרוא את סדר התיקון, תנ”ך, תרי”ג מצוות, מדרש, וקבלה דהיינו האדרה רבא.
ואף מי שחשקה נפשו יותר בלימוד גמרא ונהנה בזה יותר, מכל מקום לא ימנע מקריאת התיקון בליל שבועות. ויעסוק ביום בגמרא. ואף די לו בקריאת כל התנ”ך וקטע זוהר כדי לצאת את חיוב התיקון, שכן לענין זה לא נאמר בשער הכוונות שם כמה שיעור ילמד, ורק בתנ”ך יש סדר מסוים המוכרח ללילה זה, ע”ש לשונו. (וראה גם בספר אור לציון תשובות ח”ב פרק י’ תשובה ה’).
לכן יכול לקרות התיקון עד חצות, ואחר חצות יעסוק בגמרא כאוות נפשו. או ילמד את הציבור תרי”ג מצוות, ויעמוד יותר על המצוות השייכות בזמנינו. ויש בזה מעלה גדולה, וגם מקיים בזה מצות עשה מן התורה של ושננתם לבניך – אלו תלמידך, כמבואר בדברי הרמב”ם בפרק א’ מהלכות תלמוד תורה הלכה ב’.
ובכל השנה יכול ללמוד כאשר תאוה נפשו, מלבד שני לילות, ליל הושענא רבה וליל שבועות, שיש ללמוד התיקון שעל פי האריז”ל. ועל כל פנים, בחורים הלומדים בישיבה, וראשי הישיבה דורשים מהם ללמוד גמרא וכדו’, צריכים לעשות כדבריהם, שהרי כפופים הם למרותם.
כעין דברים אלו כתב בשו”ת משנה הלכות חלק ט”ו סימן קס”ח, שלמרות שעיקר המצווה היא לימוד בעיון מ”מ מנהג ישראל שהונהג מאבותינו אוני ארץ עוד מרבינו השל”ה ועוד למעלה בקודש איננו פחות במעלה, ואדרבה גדול הלימוד שמביא לידי מעשה, ומנהג ישראל נמי מעשה הוא וכ”ש שיש בו גם לימוד, ולא על חנם אמרו חז”ל יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, ומעשה בר”א ור”י ור”ע וראב”ע שהיו מסובין בבני ברק כל אותו הלילה וסיפרו מעשיות ביציאת מצרים ואמרו כל המרבה הרי זה משובח, ואטו לא ידעו שלימוד התורה עדיף מכל והי’ להם לצאת ידי סיפור, ולחזור ללימוד ובפרט גדולי עולם כמוהם, ובאמת אולי דזה היתה טענת התלמידים שבאו ואמרו רבותינו הגיע זמן ק”ש של שחרית, והקושיא מפורסמת ואטו תלמיד מורה את רבו והם לא חששו במצות ק”ש, אלא לפי הנ”ל י”ל דהם סיפרו ביציאת מצרים, ואמרו תלמידיהם שעכ”פ יעסקו בק”ש שהוא תורה וגם יציאת מצרים נכלל בו, אבל רבותינו לא חששו אלא עסקו בסיפור יציאת מצרים וזמן תורה לחוד וזמן סיפור לחוד, ומצות ת”ת גדולה היא ואפ”ה חייבין להתפלל ולקיים מצות וזהו נמי בכלל והגדת לבנך שכן נהגו אבותינו בליל שבועות, ויש להאריך ולא כתבתי רק מפני שראיתי שכמה ממנהגי ישראל שהנהיגו אבותינו מבטלים בטענה דת”ת כנגד כולם, ושמעתי בשם גדול אחד שאמר שלא הצליח עם בניו על שלא ישב בש”ק לערוך בשלחן בסעודת שבת ולומר זמירות, כי מיד שאכל הלך ללמוד והדברים מפורסמים. עכ”פ אנחנו בעקבי אבותינו נלך, ובגלל אבות תושיע בנים ותביא גאולה לבני בניהם, וקצרתי מאד בזה מפני טעמים כמוסים.
והגאון החיד”א בספרו “לב דוד” פרק ל”א כתב על כך דברים כדורבנות, ז”ל שם, ויען שמעתי כי קצת לומדים קבעו ללמוד פרק מהרמב”ם מהי”ד החזקה, ויש שלמד האדרא, ולא רצו ללמוד תיקון האר”י זצ”ל, פסוקי התחלת הפרשיות ונביאים וכתובים וסופן. את קסתי נתתי אשר לא טוב עשו, לעשות במה לעצמם, ולשנות מנהג כל ישראל. והגם כי יאמרו כי דלים הם, ולא אסיקו בסתרי תורה, כמה דמסיק תעלא מבי כרבא, והתיקון הלז בנוי ומשוכלל על פי הסוד, רוח יזרעו, כי הגם כי לא ידעו רזי תורה, מכל מקום חיובא רמיא עלייהו ללמוד הסדר הלז בכלל כל ישראל. ומה גם, כי כן יסד המלך רבנו האר”י זצ”ל, ובשגם לא ידעו ולא יבינו על מה אדניה הטבעו”
ובכן, “ישתקע ולא יאמר שום לימוד בלילה הקדוש הזה, עד אשר יקראו מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים, ואחר כך ילמדו במקום שלבם חפץ, בזוהר הקדוש ובמאמרי המדרשים המודפסים אצל התיקון, כי בזה יצאו ידי חובת אמרי קדוש בספר הזוהר. ותימה על האנשים האלה המשנים מנהג כל ישראל, דמי שאמר לקרות הלילה הזו בחבורה, שהם רשב”י וחברוהי קדישין והאר”י זצ”ל, הן הם אמרו שילמדו תנ”ך וכו’. ומאחר דנחתי לקיים דבריהם, מדוע מאנו לקבל הסדר דתקון רבנן. ואשרי הנזהר בזה בשמרם עקב רב, ועם שונים אל תתערב”.
