מקורות:
א). כתב הרמ”א (סי’ רסג סעיף י’) ועיקר ההדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השולחן, אבל לא בשאר הנרות שבבית. ומקורו טהור בדברי רש”י (שבת דף כה: ד”ה חובה) שכתב, דאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא. וכ”כ התוס’ (שם ד”ה הדלקת), הדלקת נר בשבת חובה, פי’ במקום סעודה, דחובה הוא שיסעד במקום הנר משום עונג. וכ”כ התוס’ הרא”ש (שם) דהא דאמרינן הדלקת הנר בשבת חובה, היינו במקום סעודה. וכ”כ בחי’ הרשב”א (שבת כג:), ובשיבולי הלקט (סי’ נט). וע”ע בב”י (סו”ס רעג). וראיתי להרב בית חדש (סו”ס רעג) שכתב, דלפי”ד אם מברך על הנר שלא במקום סעודה, הוי ברכה לבטלה.
אלא שהמג”א (סי’ רסג ס”ק כא) כתב, דמ”מ דעת השו”ע אינה כן, ואם מדליק בחדרים אחרים מברך על הנרות אפילו שאינם מקום אכילה, והוכיח כן ממ”ש השו”ע (סי’ רסג סעיף ט’) דהמדליקין בזויות הבית ואוכלים בחצר, אם אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה הוי ברכה לבטלה. ומשמע, דאם דולקות עד הלילה לא הוי ברכה לבטלה, אע”ג דלא סעד לאורם אלא בחצר. וכן מוכח מהשו”ע (שם סעיף ו’) שכתב, בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם צריכים להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו. והיינו אפילו אם החדר מיועד רק ללינה ואוכלים בבית אחר. וכ”כ המ”ב (ס”ק כט). וכן מבואר בשו”ע (סי’ רעג סעיף ז’). והיינו טעמא, כמ”ש המרדכי שהוא משום שלום בית, היינו כדי שלא יכשל בעץ או באבן. וע”ע ברש”י (שם ד”ה הדלקת הנר). וע”ז אנו סומכים להדליק נר ביוהכ”פ ולברך עליו, אע”ג דאין אנו סועדים לאורו. וא”כ בנד”ד אי אתינן עלה מצד זה שאינו מקום אכילה, אכתי אין בו כדי להפקיע את ברכת ההדלקה, אולם מטעם אחר יש לצדד בזה וכפי שיבואר.
ב). כתב המג”א (סי’ רסג ס”ק כא), דאותם המדליקין בבית האכסדרה, אין מברכין אפילו לא בירכו על נר אחר, שאין זו מצווה המוטלת עליהם וגם אין משתמשים שם לצורך אכילה, אבל במקום שמשתמשים לצורך אכילה, אפילו אחר רשאי לברך. עכ”ד. וביאר במחצית השקל כוונתו, דאיירי באורח שאין לו חדר מיוחד, ועל השולחן כבר מדליק בעה”ב, אפילו הכי אינו יכול לברך האורח בבית האכסדרה כיון שאינו מקום המיועד לאכילה, וא”כ אין החיוב מוטל על האורח אלא על בעה”ב, אבל במקום אכילה אפילו אורח מצי לברך. ומיניה לנד”ד, דאין המתארחים יכולים להדליק ולברך בלובי ובפרוזדורים של בית ההארחה, משום שאינו מקום סעודתם וגם אינו משמש לסעודתם (עי’ במג”א ס”ק יג), ומה גם דחיוב ההדלקה במקומות הללו אינו מוטל על האורחים אלא על הנהלת המלון – בעלי הבית, ואלו האורחים אין להם אלא שכירות חדר גרידא. וע”ע בפמ”ג (א”א ס”ק כא) מה שפי’ בדברי המג”א, והעולה מדבריו, דכל שהמקום מואר כאכסדרה תו ליכא למיחש לשמא יכשל בעץ, ואינו יכול לברך שם, אא”כ זהו מקום אכילה דאז גם אם אורו רב מברך. ולפי”ז במקומות אלו שיש אור חשמל רב ותו ליכא למיחש לשמא יכשל, א”כ כיצד יברכו שם “וצוונו” על ההדלקה.
ג). ובאמת שכדברי המג”א מבואר במהרי”ל (סי’ נג) שכתב, דנשים ההולכות לטבול בליל שבת, אין להם לברך על הנרות בבית הטבילה, כיון שאינו מקום אכילתם, ואע”ג שנהנות מאורו. (ועי’ במחצה”ש ובלבושי שרד שביארו, דזהו כוונת המג”א שם במה שציין לס”ק טו), וכ”כ בשו”ת פנים מאירות ח”א (סימן סט) גבי נרות בית הכנסת, דאע”ג שנהנים מאורו המברכים שם על הדלקת נרות שבת, ברכתם לבטלה כיון שאינו מקום דירתם ולא מקום אכילתם. והוב”ד בשע”ת (סי’ רסג סק”ג). וכן כתב הגר”ז (סי’ רסג סעיף יא).
ד). זאת ועוד, דהנה כבר ידוע מאד מה שנתחבטו גדולי האחרונים מה טעם יש בזה”ז להדליק נרות שבת הלא אור החשמל מצוי בכל בית, ועוד, דהוי שרגא בטיהרא ומאי מהני ליה, ובפרט לבני ספרד דלא מברכין על תוספת אורה כמ”ש השו”ע (סי’ רסג סעיף ה’), א”כ כיצד מברכין על הנרות. ויש מן הפוסקים שכתבו, דגם האידנא יש כבוד לסעודת השבת שדולקים על השולחן או לידו נרות שבת, וכפי שאנו רואים בהרבה חתונות, מסעדות ושמחות, שמניחים על השולחנות נרות, למרות שיש די בחשמל הנמצא כדי להאיר, וא”כ הוא הדין בנרות שבת שיש היכר שלכבוד שבת הודלקו. וראה גם במ”ב (סי’ רסג ס”ק מ) שכתב גבי אותם האוכלים בבית בעוד יום, דכיון דיש לו הנאה ושמחה “בשעת אכילה” מן הנרות, יכול לברך אף שיכבו קודם הלילה. וע”ע משכ”ב בשו”ת דברי יציב (חאו”ח סי’ קכ או’ ה), ובשו”ת באר משה ח”ח (סי’ סח), ובשו”ת משנה הלכות ח”ד (סי’ מא).
וא”כ י”ל, דכ”ז דווקא בהודלקו הנרות על השולחנות שאוכלים בהם, או עכ”פ בחדר שבו סועדים שמתווסף בזה כבוד שבת, אבל במעברים ובמזדרונות המוארים כבר באור יקרות ע”י החשמל ולא מתוסף בזה כבוד, אין להדליק ולברך שם. וע”ע בס’ שולחן שלמה – אויערבאך ח”א (סי’ רסג סעיף ח’ או’ יג ושם בהערה יב).
ה). וכן כתב להלכה בנד”ד בשו”ת חמדת צבי (ח”א סי’ יט סעיף ד’ או’ י’). וכן העלה להלכה בספר חזו”ע שבת – ח”א (עמ’ רטו) דנשים המדליקות בבתי מלון ע”ג שולחנות הנמצאות בפרוזדורים, ברכתם לבטלה, ועל כן נכון שידליקו בחדרם, ואם חוששות לשריפה, ידליקו את אור החשמל בברכה. וכ”כ בשו”ת באר משה ח”א (סי’ יד), וע”ע בספר פסקי תשובות (מהדו”ת סי’ רסג או’ כז), דאין להדליק בלובי המלון כפי שעושות נשים רבות, וברכתם לבטלה היא.
ו). ומה שכתבנו שעדיף לברך על הדלקת אור החשמל בחדר שישנים בו, הנה כן העלו אחרונים רבים ולא ע”ט האסף, רק אכתוב מעט מראי מקומות, כ”כ בשו”ת בית יצחק – שמלקיס (חיו”ד סי’ קכ), ובשו”ת לבושי מרדכי (בתרא חאו”ח סוף סי’ יט), והכי נהג הגר”ח מבריסק שבירך אפילו על נר החשמל אפי’ במוצאי שבת וכפי שהעיד בשו”ת נחלת שמעון (סי’ טו). וכן פסק הגר”צ פראנק בשו”ת הר צבי ח”א (חאו”ח סי’ קמג), ובשו”ת מהרש”ם ח”ח (סי’ לז). וכן דעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל, הב”ד בס’ שבות יצחק (הדלקת נרות). וכ”כ בשו”ת תשובות והנהגות ח”ב (סי’ קנו). וכן פסק בספר חזו”ע – שבת ח”א (עמ’ ריב).
עוד יש להוסיף, דנראה דגם לבני אשכנז יש לנהוג כן לכתחילה להדליק בחדרם, ואע”ג דאינהו ס”ל כהרמ”א (סי’ רסג סעיף ח’) שמברכים על תוספת אורה ודלא כהאו”ז והשו”ע (שם), היינו משום דס”ל דכל דמתווסף אורה בבית מתווסף שמחה. אולם נראה דכל זה היה בזמנם שלא היה מנורת חשמל וא”כ תוספת נרות הוי תוספת שמחה, משא”כ בזה”ז שלילה כיום יאיר חשיכה כאורה, מאי הנאה איכא גביה בתוספת נר גם אליבא דהרמ”א, ושו”ר שכן כתב למעשה גם בשו”ת באר משה ח”א (סי’ יד או’ ג’).
ז). אולם זאת ראיתי לכתוב, דהרבה פעמים אם ידליקו את המנורה הנמצאת בחדר, יפריע אור החשמל ולא יוכלו להירדם, ע”כ נראה דהעצה לזה, שתדליק את מנורת בית הכסא ותברך (מחוץ לבית הכסא), ואין בזה ביזוי מצווה כפי שחושבות כמה נשים ע”פ הרגש ליבן, דהא זהו מהות ומצוות ההדלקה, שיאירו לו הנרות במקום תשמישו ולא יכשל בעץ או באבן, וא”כ מה לי מקום זה או מקום אחר. ולא דמי למה שהסתפק הביה”ל (סי’ תקפח ד”ה שמע) אם מותר לקיים מצווה במקום המטונף, ע”ש. דהכא כל עיקר המצווה היא להוסיף אורה בכל המקומות החשוכים כדי שלא ייכשל, ואם הדבר נצרך לבית הכסא שם היא מצוותו ואין בזה ביזוי. ודו”ק.
ומה שהעיר על דברינו אלו הגר”ב שרגא שליט”א בהסכמתו לספרנו, ממה שפסק הרמ”א (סימן ערה סעיף יב) נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות משום ביזוי מצווה. לענ”ד אי מהא יש לחלק, דשאני בית הכסא דזהו מקומו, ואין בכך פיחות כבוד וביזוי מצווה, דלשם כך הדליקוהו. וכן ראיתי שכן העלה בנד”ד בס’ אגן הסהר (עמ’ 69) בשם הגר”א גניחובסקי זצ”ל, שמותר להדליק ולברך על אור בית הכסא. וכן הראני אחייני המופלג הרב שמואל פנחסי שליט”א שכן העלה הגרנ”ק שליט”א בספר חוט שני ח”ד (פרק פג סק”ד). (ובלא”ה, עיין בירושלמי פ”ק דדמאי הלכה ד’, דמחללים דמאי בבית המרחץ, מפני שאינו טעון ברכה. וע”ע ברחיד”א בספרו טוב עין סי’ יח אות לז שהביא ראיה מההיא דקדושין לב: יכול יעמוד לפניו בבית הכסא וכו’, ואצטריך קרא לומר דבעינן קימה שיש בה הידור. וכ”כ הגר”ח פלאג’י בספרו מועד לכל חי סי’ ה’ או’ ו’. וע”ע בספר חזו”ע – יו”ט עמ’ רנב).
