מותר לאכול בשר מתורבת? – והאם הוא בשרי או פרווה?

מקורות ונימוקים:

בשר מתורבת – תיאור

לפני כעשרים שנה התחילו בני האדם במרוץ אחר ניסיון ייצור בשר מתורבת, כלומר בשר תעשייתי שאיננו בשר בעלי חיים, אלא יוצר במעבדה.

לפני כשלש שנים בסינגפור נתנו אישור לשיווק בשר מתורבת, ולפני שנה וחצי ארגון הבריאות האמריקאי FDA נתן אישור לשיווק בשר מתורבת בארה”ב. גם ישראל הצטרפה לחגיגה ובעיר נס ציונה בפאתי מפעל לייצור ופיתוח בשר מתורבת שוכנת לה מסעדה המגישה לאורחיה בשר מתורבת לאחר הסיור במפעל ובמעבדה.

מחירו של הבשר המתורבת עדיין יקר מאוד, כל קציצת בשר מתורבת עולה כיום כ-11 $  וקילו בשר מתורבת עומד על 80 $. אולם ככל הנראה תוך זמן לא רב יוזל מחירו ויגיע למטבחי הבתים הפרטיים. בלי ספק כמו כל דבר מאכל גם לבשר מתורבת יהיה צורך בחותמת כשרות, השאלה היא מהי מעמדו של הבשר הזה מבחינת ההלכה, האם הוא כשר או לא, ככל שהוא כשר האם דינו כדין בשר ואין לאוכלו עם חלב, או שמא דינו כדין מאכל פרווה.

הליך ייצור בשר מתורבת

ככל הנראה כמה שיטות ישנם בדרך ייצור וגידול הבשר המתורבת, אכן באופן כללי, ייצור הבשר מתורבת, [מתורבת מלשון תרבית], מיוצר על ידי תא בשר שנלקח מן החי, בדרך כלל מעדיפים תא חי מעובר של פרה, בדרך כלל עוד לפני שהוא נקלט ברחם הפרה, כיון שבשלב זה הוא עשיר בהרומונים של התפתחות, או תא מבשר שריר כל שהוא מן החי, אשר ממנו מפיקים תאים המיועדים לתיקון תאים ורקמות שריר פגועות, ואת התא המיקרוסקופי הזה מניחים על מצע עשיר בתנאי גידול, כמו חמצן אצות ים, קולגן וחלבונים וכדו’. כך מתפתח לו הבשר בתנאי מעבדה בקצב זמן מהיר, ותוך כשלשה חודשים מגיעים לבשר מוכן וטעים.

הנידונים ההלכתיים:

כמה וכמה נידונים הלכתיים שייכים בדין הבשר המתורבת

תחילה יש לדון האם מחמת שהתא הראשוני נלקח מן החי, יש לאסור את כל הבשר באכילה הואיל ונלקח מבשר מן החי ללא שחיטה.

שנית יש לדון האם יש לאסור את הבשר, כדין בשר בהמה אשר איננה טהורה, הואיל ותא הבשר הראשוני פעמים רבות נלקח מבשר בהמות שאינן טהורות.

שלישית יש לדון, גם במקרה בו נלקח תא הבשר מן החי מבהמה כשרה ולאחר שחיטה, האם דין הבשר המתורבת לאחר שגדל כדין בשר ואין לאוכלו יחד עם חלב, או שמא דינו כדין מאכל פרווה.

הבשר המתורבת – תא בשר מן החי שהתפתח או יצירה חדשה

ככל הנראה התשובה לכל השאלות הללו, נעוצה בשאלה היסודית האם אנו מסתכלים על הבשר הזה כבשר שהתפתח, כלומר שתא הבשר הראשון שנלקח מן החי הוא זה שגדל והתפתח והגיע לכדי מצבו הנוכחי, כמין בצק שתפח, או שמא התא החי הינו אמנם מרכיב מרכזי, אולם מזערי בחלקו, והבשר שהתרבה הינו בעצם בשר חדש תעשייתי ופרווה שיוצר בידי אדם ללא קשר דיני לתא הבשר שנלקח מן החי.

צד שלישי שייך לומר בזה שמעמדו כבשר שנוצר על ידי ספר יצירה יש מאין, כך ראיתי שציין הרב צבי רייזמן במאמר שכתב על נושא זה. ולפי זה איננו בשרי ואין לו קשר עם בשר מן החי, ואין מניעה לאכלו בחלב. כפי שכתב בפתחי תשובה יו”ד סימן ס”ב ס”ק ב’ להביא את דברי השל”ה הקדוש לפרשת וישב שביאר שהאחים לא אכלו אבר מן החי כיון שאכלו עגל שבראו בספר יצירה.

אכן לענ”ד אין זה דימוי נכון, שהרי יצירה על פי ספר יצירה איננה על בסיס תא מן החי, אלא על בסיס יש מאין, או על בסיס עפר ומים, אך לא על בסיס בשר, בשונה מבשר מתורבת. וראיתי שהרב יעקב אריאל הביא ראיה יפה נגדו, שהרי שואלים בנס חנוכה כיצד הדליקו בבית המקדש את המנורה משמן זית של נס והרי צריך להדליק בשמן זית, ולא בשמן נס, אלא שכיון שהבסיס היה שמן זית, הנס היה רק שהשמן יתרבה וזה לא נקרא שמן נס אלא שמן זית, בשונה משמן נס שנוצר יש מאין, ולכן גם אסוך השמן של האלמנה שהתרבה היה פטור ממעשרות, כי השמן הראשוני שהתרבה היה פטור ממעשרות.

מעמדו של תא הבשר שנלקח מן החי ומשמש כבסיס לייצור הבשר המתורבת

שורש לנידון זה הוא שאלת מעמדו ותפקידו של תא הבשר שנלקח מן החי כבסיס לייצור הבשר המתורבת. כאשר כמה סוגיות שונות יש לבחון לגביו וכדלהלן:

ראשית יש לדון, האם כיון שתא זה הינו תא מקרוסקופי, האם נושא הוא את דיני התורה כלפיו, או שמא כיון שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת, ואין איסור לאכול חיידקים או תולעים אשר אינם נראים לעין בשר ודם, הרי שגם בנוגע לתא הבשר המקרוסקופי שמהווה תשתית לבשר המתורבת אין להחשיבו כבשר הנושא את דיני התורה כלפיו.

אכן בעניין זה, לעניות דעתי נראה ברור, כי למרות שלא אסרה תורה תא מיקרוסקופי אולם ככל שהתא הזה התפתח לכדי בשר הנראה לעין, לא ניתן להתעלם מדינו של התא הראשוני. על כן יש לדון בדין תא הבשר הראשוני שנלקח מן החי ולא נוכל לומר שאיבד את דינו בשעה שהיה קטן ולא נראה לעין.

עוד יש לדון במקרה מסויימים בהם נלקח התא הראשוני מן החי מעובר מופרה של בקר טרם קליטתו ברחם הפרה, האם יש לדון תא חי זה כפירשא בעלמא שאינו נושא את דין הפרה. כעין מה שמצינו בנוגע לחלב הכנוס בקיבה וכדו’.

אכן אין עניין זה אלא בנוגע לתא מן החי שנלקח מעובר מופרה שלא נקלט ברחם הפרה, אכן ישנם סוגי בשר מתורבת אשר התא הראשוני מן החי נלקח מדגימה מבשר שריר של עגל או בעל חי קיים ומפותח, אשר כלפיו לא שייך נידון זה.

האם תא הבשר מן החי מתבטל בבשר המתורבת

אכן גם אם אכן תא הבשר מן החי נושא את דין הבשר ממנו הופרש, עדיין עלינו לדון מדוע לא יתבטל בשישים בכלל הבשר המתורבת, שהרי חלקו של תא הבשר מן החי מועט הוא מאוד ומדוע לא יתבטל לרוב מיעוטו ביחס לנתח הבשר המתורבת

לעניין זה יש לנו לחקור ולדרוש האם אין לדין התא הזה שנלקח מן הבשר החי דין ‘מעמיד’, אשר מונע את דין הביטול ברוב במצב מעין זה.

‘מעמיד’ אינו בטל ברוב

התורה מלמדת אותנו כי המיעוט בטל ברוב, למרות זאת כאשר המיעוט הוא ‘מעמיד’ אינו בטל ברוב.

כפי שמבואר בדברי המשנה במסכת עבודה זרה דף כ”ט: שאל ר’ ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך, אמר לו: מפני מה אסרו גבינות עובדי כוכבים? אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה.

ושם בגמרא בדף ל”ה. התבאר שטעם הדבר שטעם הנבילה המועט לא בטל בגבינה, דהיינו מפני שהוא מעמיד “כיון דאוקמיה קא מוקים, חשיב ליה כמאן דאיתיה לאיסורא בעיניה”. כלומר, מאחר שהדבר האסור מעמיד ויוצר את דבר ההיתר כולו הרי הוא חשוב ולא מתבטל ברוב.

וביאר הרדב”ז ”דכיון שמעמיד, ממילא ניכרת ונראית פעולת האיסור בהיתר, והרי זה כאילו ניכר האיסור בכל חלק מהתערובת, וחשוב כאילו האיסור בעין”. כן משמע קצת גם מלשון הרמב”ם שכתב בזה”ל: ”שהרי הדבר האסור הוא הניכר”.

לפיכך גם בנידון שלפנינו יש לדון, אף אם תאמר שאין ההבנה שהתא החי התפתח ותפח, אלא תאים אחרים חדשים באו לכאן, עדיין התא החי איננו בטל הואיל והוא ‘מעמיד’ ואינו בטל ברוב. ויש להחשיב את האיסור כעומד בעינו כאמור.

‘זה וזה גורם מותר’

אכן בנידון שלפנינו נראה שגם אם נדון את התא החי כ’מעמיד’ יש להתירו מדין ביטול ברוב, כיון שהרי אין התא החי מוגדר בנידון כמעמיד יחיד, אלא מצטרפים עמו גורמים נוספים המייצרים את הבשר ומעמידים אותו והם אינם של איסור, דוגמת הורמונים קולגן וחלבונים, וכתבו הפוסקים שכאשר זה וזה גורם אין דין ‘מעמיד’ ובטלים ברוב.

כפי שציין הרמ”א בהגהתו לשו”ע יו”ד פ”ז סעיף י”א בעניין הגבינות הנז’ בזה”ל:

אם העמיד גבינה בעור קיבת כשרה, יש בה טעם בשר, אסורה. ואם לאו, מותרת.  אבל המעמיד בעור קיבת נבלה, וטריפה, ובהמה טמאה, אוסר בכל שהוא. הגה: משום דדבר האסור בעצמו, ומעמיד, אפילו באלף לא בטיל. ודווקא שלא היה שם מעמיד אחר, רק האסור,  אבל אם היה שם ג”כ מעמיד היתר, הוי זה וזה גורם, ומותר אם איכא ס’ נגד האסור.

לסיכום:

למעשה קשה להכריע בנידון זה באוויר, הואיל וישנם כמה וכמה סוגים שונים של פטנטים לגידול בשר מתורבת, ויש הבדלים דקים ומהותיים ביניהם, המשליכים על הנידון ההלכתי, רק כאשר נדע בדיוק את סוג הבשר המתורבת ונבחון את מרכיביו והליך גידולו נוכל לדון ולהכריע על כשרותו.

אכן לאור האמור בהחלט יש בסיס איתן להתיר את הבשר המתורבת באכילה כבשר כשר, על פי האמור, הואיל ותא הבשר החי בטל ברוב ואין לו דין ‘מעמיד’ כיון שישנם גורמים נוספים מרכזיים חוץ ממנו, והו”ל ‘זה וזה גורם’.

יתירה מזאת גם המחמירים יוכלו למצוא פתרונות יצירתיים יותר, כמו למשל לקחת את תא הבשר מן החי מבהמות כשרות לאחר שחיטתן, או מעוברים מופרים קודם קליטתם ברחם הפרה, שאז דינם יהיה כפירשא בעלמא, וכאמור לעיל.