מקורות ונימוקים:
גוי שגבה קרקע מישראל מחמת חוב ממון אין בו משום סיקריקון
בגמרא בגיטין נ”ח: איתא, ת”ר הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון, וכו’.
הבא מחמת חוב ומחמת אנפראות, פירושו, גוי שירד לקרקע של ישראל ונטלה מידו, מחמת שטוען שהישראל חייב לו כסף, או מחמת שטוען שהישראל הזיקו וכדו’.
בביאור דברי הגמרא אין בו משום סיקריקון נחלקו הראשונים, רש”י והרא”ש פירשו שאם אח”כ מכר הגוי את הקרקע לישראל אחר, אין בו דין סיקריקון, ולעולם יכולים הבעלים לתבוע את הקרקע שנגזלה מהם מאת הקונה הישראל, [בשונה מדין סיקריקון שזכות הבעלים לגבות את הקרקע מוגבל לי”ב חודש].
אולם הרמב”ם למד בדברי הגמרא שבאה לומר שאם מכר הגוי את הקרקע לישראל אחר, אין בו דין סיקריקון, כלומר ואין הבעלים יכולים להוציא מיד הישראל הלוקח כלל, אלא הרי הוא של הישראל הקונה. כפי שכתב הרמב”ם בריש פרק י’ מהלכות גזילה.
להלכה פסק השו”ע חו”מ סימן רל”ו סעיף ז’ כדברי הרמב”ם, וכתב בזה”ל: עובד כוכבים בעל זרוע שאנס נכסי ישראל וירד לתוך שדה מחמת שהיה לו חוב על בעל השדה, או מחמת שיש לו נזק ביד זה הישראל, או מחמת שהפסיד ממונו, ואחר שתקף לו את השדה מכרה לישראל אחר, אין הבעלים יכולים להוציאה מיד הלוקח.
עוד איתא בגמרא שם, אמר רב יוסף נקטינן אין אנפרות בבבל, והא קחזינן דאיכא, אלא אימא אין דין אנפרות בבבל, מ”ט כיון דאיכא בי דוואר ולא אזיל קביל אימא אחולי אחיל, ע”כ.
ופירש רש”י שאין דין אנפרות בבבל, ואם עובד כוכבים אנס קרקע מישראל בבבל בטענה שחייב לו כסף, וקנה ישראל את הקרקע מן הגוי, אם בא ישראל וערער על חבירו ואומר קרקע זו שלקחת מן העובד כוכבים שלי היתה וגזלה ממני הגוי אינו נאמן. ואין דין אנפרות בבבל להפסיד את הלוקח ולומר שהיא גזל ביד הגוי.
מאי טעמא משום שהרי יש בי דוואר, כלומר יש שופטים בארץ ומדוע לא הלך הישראל להתלונן על הגוי בדיניהם, אלא וודאי צודק הוא הגוי לפי דיניהם, לפיכך לא פנה היהודי אליהם. משום כך אין להוציא את הקרקע מן הישראל שקנה מן הגוי.
על פי זה הוסיף השו”ע על דבריו הנ”ל בסימן רל”ו סעיף ח’ בזה”ל: במה דברים אמורים, כשהודו הבעלים שאמת טען העובד כוכבים. וכן אם היה שם מלך או שר באותו מקום שיכול לכוף את העובד כוכבים שמכר, לדין, ולא תבעו הבעלים את העובד כוכבים, אינם יכולים להוציא מיד הלוקח מן העובד כוכבים אף על פי שאינם מודים לעובד כוכבים, ואף על פי שאין שם עדים שאמת טוען העובד כוכבים, שהרי אומר הלוקח לבעלים: אם גזלן הוא העובד כוכבים למה לא תבעתם אותו בדיניהם.
על פי זה גם הוסיף השו”ע וכתב בסעיפים ח’ – ט’ בנוגע לגוי שלקח שדה שלא כדין מיד הישראל, שאם יש שופטים בארץ, והיה אפשר להוציאו מיד עובד כוכבים בדין, ולא עשה כן, ודאי נתייאש הישראל, ותישאר הקרקע ביד הלוקח ולא יתן לבעלים כלום.
מה הטעם שגוי שנטל קרקע בחובו ומכרה לישראל אין מוציאין מידו
יש לתמוה מדוע גוי שנטל קרקע מישראל ומכרה לישראל אחר, אין בעל הקרקע יכול לקחתה מן הישראל הקונה, והרי הקרקע ניטלה מיד בעליה בגזל ושלא על פי דין התורה.
ולמרות שכפי שהבאנו לעיל, דעת רש”י והרא”ש דלא כדברי הרמב”ם, ולדעתם גוי שירד לנכסי הישראל ומכרה לישראל אחר, מוציאה הבעלים מיד הישראל ואפילו לאחר י”ב חודש. אולם הרמב”ם לא פסק כן, והשו”ע והרמ”א אפילו לא הביאו לדעת הרא”ש, ועלינו להתבונן מהו טעם דברי הרמב”ם. וכבר תמה כן בנתיבות המשפט סימן רל”ו ביאורים ס”ק ו’, וכן תמה הסמ”ע ס”ק ט”ו.
בביאור העניין כתב בנתיבות המשפט הנ”ל ס”ק ו’ כך, דהיינו טעמא הואיל וקים להו לחז”ל שבדיני הגויים מי שחייב כסף בעקבות חוב ממון או נזק, רשאי מי שחייבים לו לגבות את חובו מן הקרקע, ואין בעל הקרקע יכול להוציא הקרקע מידו לאחר מכן, אפילו אם יהיה לו כסף. משום כך אין בעל הקרקע יכול להוציא את הקרקע מיד הלוקח מן הגוי, שהרי קנה היהודי שקנה מן הגוי את זכות זו שהייתה לגוי.
ובכך ביאר הנתיבות גם את הדין המבואר בסעיף ט’ בשולחן ערוך, דכל דאיכא בי דואר במתא ולא אזיל קביל דאינו יכול להוציא, דהיינו טעמא דכיון שלא הלך לתבוע בדיניהם אנו רואים דאין לו כוח להוציא מיד הגוי בדיניהם, ולפיכך אף שעל פי דין תורה יש לבעלים זכות בקרקע ואין לומר שהתייאש שהרי אין יאוש בקרקע, מ”מ מאחר ולא הלך לתבוע את הגוי אצל השופטים שלהם, שוב אינו יכול להוציא מיד ישראל שקונה ממנו, דמצי אמר ליה אתינא מכח מאן דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה.
וכי תימא הרי כל דיני הגויים גזל הם על פי דין התורה, ומה בכך שעל פי דיניהם כן הוא, ביאר הנתיבות, דכיון שהתעסק עם הגוי ונטל ממנו הלוואה וכדו’, כל שנתחייב לגוי הוי כשיעבד עצמו לדיני הערכאות.
כראיה לדבריו ציין הנתיבות לדברי הריב”ש בסימן ר”צ, ולדברי התומים בסימן כ”ו ס”ק ב’.
מביאור זה של הנתיבות בדברי הרמב”ם והשו”ע, נוכל ללמוד לנידון השאלה שלפנינו, אם מותר לקנות דירה מכונס נכסים. שבכל מקום בו מעמיד בית משפט כונס נכסים למכור דירה, אפילו תמצי לומר שאין זה על פי דין התורה אלא בדיניהם, מכל מקום אם הישראל ירד מתחילה על דעת החוק, הרי קיבל על עצמו את דיניהם, ולפיכך אם פסק בית המשפט על פי דיניהם שהדירה תימכר באמצעות כונס נכסים, הרי זה תקף אף מדין תורה, הואיל וקיבל כך על עצמו. אולם אם לא ירד הישראל מתחילה על דעת החוק, ותבעוהו הערכאות שלא על פי דין התורה והעמידו את דירתו למכירה בהליך כינוס נכסים, יהיה אסור לקנות את הדירה מכונס הנכסים.
מקרה א’
מותר לקנות דירה שהועמדה למכירה בהליך כינוס נכסים מכוח חוב משכנתא
לאור האמור, ניתן להסיק כי מותר לקנות דירה שהועמדה למכירה בהליך כינוס נכסים מכוח חוב משכנתא, הואיל וכל אדם בעת נטילתו הלוואת משכנתא מהבנק למשכנתאות, חותם על טפסים רבים במסגרתם נותן סמכות לבנק לפעול לפי האמור בטפסים ולפי כל הזכויות העומדות לבנק בחוק, בכל מקרה בו לא יעמוד בתשלומי המשכנתא, ועל דעת החוק התחייב, והרי כל תנאי שבממון קיים, וניתן להתנות להתחייב אף בחיובים שאינם על פי דיני התורה.
לפיכך כפי שמצאנו בדברי השולחן ערוך הנ”ל חו”מ סימן רל”ו סעיף ח’ שגוי שנטל קרקע מישראל בחובו, ומכרו לישראל אחר אין הבעלים מוציאים מיד הקונה את הקרקע, כי הישראל בעל הקרקע קיבל על עצמו את דיני העכו”ם בכל ההשלכות הנובעות מחיובו לעכו”ם, כך גם בנידון דידן, כל לווה מבנק למשכנתאות מקבל על עצמו את דיני החוק ואת כל ההשלכות הנובעות מחוב המשכנתא שלו כלפי הבנק.
חשוב לציין שלמרות שפעמים רבות הבנק נוטל תוספת ריבית פיגורים ותוספת הצמדה ושאר תוספות למיניהם, גם הם נובעים מכוח הזכויות העומדות לבנק על פי החוק, ואף עליהם התחייבו הבעלים בשעת הלוואתם, למרות שאין חיובים אלו נובעים מדין תורה. ומצד איסורי ריבית אין למנוע את ההתחייבות, שהרי כל בנק חתום על היתר עסקא כידוע.
ואף שהבנק גובה את חובו על פי דיניהם ושלא כפי הנדרש מדין תורה על פי כללי דין ‘מסדרין לבעל חוב’ כמבואר בשו”ע חו”מ סימן צ”ז. מ”מ כיון שחתם הלווה לבנק על כל המסמכים המאפשרים להם להשתמש בכל הזכויות העומדות להם על פי החוק, הוי כאילו התנו עמו תחילה שיגבו ממנו בלא דין מסדרין לבעל חוב. וכבר פסק השו”ע שם חו”מ סימן צ”ז סעיף כ”ח, שאם התנו עם הלווה שלא יסדרו לו בחוב זה, תנאו קיים.
ויש שרצו להוכיח שאף בלא תנאי מפורש, מדין מנהג המדינה ניתן לגבות שלא כפי דין מסדרין לבעל חוב. שהרי הביא הגאון רבי עקיבא איגר על הגיליון חו”מ סימן י”ב סעיף י”ג, בשם מהרש”ך חלק ב’ סימן קי”ג שמדין סיטומתא אמרינן שיש לכוף את הלווה לקבל על עצמו את כללי מנהג המדינה אף לאפוקי מדין מסדרין לבעל חוב. שהרי כתב המהרש”ך על נידון לווה שנטל הלוואה גדולה, ועל פי דין מסדרין ימצא שהמלווים יקבלו סכום קטן, ורוב המלווים הסכימו לפשרה מסויימת למעט מלווה אחד, כופין את המלווה היחיד לפשרה מדין סיטומתא. על פי דבריו נראה שניתן לומר שכל אדם הנוטל משכנתא מבנק, הואיל ומנהג המדינה הוא שאם אין לו כסף לשלם גובים ממנו את הדירה בהליך כינוס נכסים בלא לעמוד בכללי דין מסדרין לבעל חוב, יש לכך תוקף אף שאין זה בכפוף לדין מסדרין לבעל חוב מדין סיטומתא כאמור. אולם לענ”ד לא מוכח מדברי המהרש”ך שם שהתפשרות הסוחרים איננה עומדת בכללי דין מסדרין לבעל חוב.
מלבד האמור, מבחינה מעשית ברוב המקרים מכירת הדירה משאירה כסף רב עודף בידי הלווים, העונה היטב על דרישות דין מסדרין לבעל חוב.
מקרה ב’
האם מותר לקנות מכונס נכסים דירה המוצעת למכירה עקב גירושין של בעלי הנכס
בנוגע למקרים בהם נמכרת הדירה באמצעות כונס נכסים שממונה על ידי בית המשפט או בית הדין הרבני, במסגרת הליך גירושין של בני זוג שלא השכילו להגיע להסכמה ביניהם בנוגע למכירת דירתם המשותפת. יש לחקור ולדרוש מי הם בני הזוג בעלי הדירה, והאם פסיקת בית המשפט בעניינם להעמיד כונס נכסים למכירת הדירה, סותרת את דיני התורה, וכדלהלן.
דירת בני זוג שאינם שומרים תורה ומצוות
דהנה כאשר בעלי הדירה הם בני זוג חילוניים, הרי נישאו הם מלכתחילה על דעת החוק במדינת ישראל, אשר במסגרת חוק יחסי ממון בין בני הזוג, כל זוג בנישואין מקים שותפות ממונית, וככל שרוכשים הם דירה במהלך חיי נישואיהן הדירה היא בבעלות שני בני הזוג בשווה, ומכוח זה בעת גירושי בני הזוג חולקים בני הזוג את הדירה בשווה.
אשר על כן, כאשר נמכרת דירה כזאת בעת גירושין על ידי כונס נכסים, יהיה מותר לכל המעוניין לרכוש אותה מכונס הנכסים, הואיל ומתחילה נישאו בני הזוג על דעת החוק וקיבלו על עצמם את הוראת החוק האזרחי בזה, ודומה הדבר לנידון השו”ע בחו”מ סימן רל”ו הנ”ל במי שהגוי נטל ממנו את שדהו מכוח חוקי הערכאות, ומכרה לישראל אחר, שאין בעל הקרקע יכול להוציאה מידו, הואיל ומתחילה מעת שהתעסק עם הגוי, השתעבד בעל הקרקע לחוקי הערכאות.
מטעם זה נבחין שגם בבתי הדין הרבניים חולקים הדיינים את נכסיהם של בני הזוג שאינם שומרי תורה ומצוות, שהגיעו לגירושין, על פי חוק יחסי ממון ולא על פי דין התורה שכל מה שקנתה אשה קנה בעלה, הואיל וכל בני זוג שאינם שומרי תורה ומצוות נישאו על דעת החוק, וכאילו התנו שמקבלים על עצמם את הוראות החוק בזה, וכל תנאי שבממון קיים.
כפי שמבואר בדברי שו”ת מהרשד”ם חו”מ סימן שכ”ז שם נשאל על זוג מאנוסי פורטוגל שנישאו על פי מנהגי העכו”ם ומת הבעל, ונטלה אשתו חצי מנכסיו על פי החוק והמנהג שם, והלינו על כך יורשי הבעל, ודרשו שתחזיר להם את מה שנטלה מנכסי בעלה שלא על פי דין התורה. והשיב המהרשד”ם בזה”ל, לע”ד הדין עם האלמנה שזכתה בחצי הנכסים, אלא שקודם שראיתי לבאר מהיכא תיסק אדעתין לומר שלא זכתה האלמנה בחצי הנכסים עד שהוצרכו רבני עולם להאריך בזה, כי כפי הנראה הדבר פשוט מאד, אחר שידוע אפילו לתינוקות שכל דיני הנישואין הם נדונים ע”פ המנהג וכל הנושא אשה סתם נושא אותה אדעתא לקיים מנהג מקומו, וכמ”ש הרמב”ם פכ”ג באישות וכו’, והרשב”א כתב בתשובה דסתמו כפרושו במקום שנהגו, ודברים אלו נקראים לשון הדיוט וכו’, והוא דבר כ”כ פשוט עד שאני תמה איך בא לנו ספק בדבר הזה, עכ”ל. וכן כתב גם מהריב”ל חלק ב’ סי’ כ”ג, על שאלה כזו ממש.
דירת בני זוג שומרי תורה ומצוות הרשומה על שם שני בני הזוג
גם כאשר בני הזוג בעלי הדירה הינם שומרי תורה ומצוות, פעמים רבות שהליך המכירה במסגרת כינוס הנכסים נעשה על פי דין התורה, כגון כאשר הדירה רשומה על שם שני בני הזוג, שבמקרה כזה אף על פי דין תורה הדירה שייכת לשני בני הזוג. וכאשר לא מצליחים להגיע להסכמה ביניהם על דרך מכירת הדירה, הדבר הנכון הוא להציע את הדירה לכל המרבה במחיר במסגרת העמדת כונס נכסים על ידי בית הדין. לפיכך גם במקרה כזה יהיה ניתן לרכוש את הדירה מכונס הנכסים.
אכן במקרה מעין זה יש לוודא שהדירה נמכרת במחיר שוק הוגן וראוי, שהרי אם נמכרת בפחות משוויה אין זה מכירה, כפי שכתב בנתיבות המשפט חו”מ סימן רל”ו ריש ס”ק ו’, כמו כן במקרה זה חשוב לוודא שהליך הכינוס עומד בכללי דין מסדרין לבעל חוב.
דירת בני זוג שומרי תורה ומצוות הרשומה על שם אחד מבני הזוג
אולם כאשר בני הזוג שומרי תורה ומצוות, והדירה רשומה על שם הבעל או האשה בלבד, ובכל זאת בית המשפט החליט שהדירה תימכר בהליך כינוס נכסים על מנת ליתן שווה בשווה לשני בני הזוג, מכוח חוק יחסי ממון, ושלא כדין התורה. במקרה מעין זה יהיה אסור לרכוש את הדירה מכונס הנכסים.
חשוב להוסיף שלא ניתן לומר במקרה זה, דינא דמלכותא דינא, הואיל וכתב הרמ”א סימן שס”ט סעיף י”א שאין אומרים דינא דמלכותא דינא בדינים שבין אדם לחבירו אלא בדינים הנוגעים כלפי המלכות. זה לשון הרמ”א שם, ועיין רמ”א חו”מ סימן שסט סעיף י”א בשם תשובות הרשב”א, דלא אמרינן דינא דמלכותא אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה אבל לא שידונו בדיני עכו”ם שא”כ בטלו כל דיני ישראל”.
אמנם לדברי האגרות משה חלק ב’ סימן ס”ב, גם בנידון זה יש לומר דינא דמלכותא דינא, ויהיה ניתן לרכוש את הדירה מכונס הנכסים, הואיל ולדעת האגרות משה, גם לדברי הרמ”א שפסק לדברי הרשב”א דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בדברים הנוגעים למלכות, אין הכוונה דווקא לדברים הנוגעים ישירות למלכות כמו מיסים וכדו’, אלא אף בכל מה שקבעה המלכות בדיני הממונות והקניינים ותשלומי הלוואות מהנכסים, הואיל והוא חסרון למלכות אם יהיו חילוקים דינים בין אדם לאדם, שעל ידי זה עלול להיות מחלוקות ומריבות. ולמד כן מדברי הסמ”ע חו”מ סימן שס”ט ס”ק כ”א.
אמור מעתה שלדברי האגרות משה, אם בית המשפט החליט על חלוקת דירה של בני זוג שומרי תורה ומצוות, מכח חוק יחסי ממון, אף שאין זה כדיני התורה, אמרינן דינא דמלכותא דינא, ויהיה ניתן לקנות את דירתם מכונס הנכסים. אמנם אין הדבר יוצא מכלל מחלוקת, ושב ואל תעשה עדיף.
מקרה ג’
לקנות דירה מכונס נכסים שנמכרת עקב חובות לרשויות
בנוגע לנידון רכישת דירה מכונס נכסים כאשר הדירה מוצעת למכירה בסיבת חובות מיסים לרשויות המדינה, הדבר תלוי ועומד במחלוקת הפוסקים.
דהנה כתב המרדכי בריש פרק האומנין ב”מ סימן שמ”א, דכל האמור בנוגע לגוי שנטל קרקע מן הגוי בעקיפין, שהבעלים מוציאים מיד הקונה מן הגוי, אלא”כ יש שופטים בארץ וכו’, הוא דווקא כאשר גוי יחיד מבני המדינה לקח מהישראל את הקרקע, אולם אם קצף השר על עבדיו ומשרתיו ולקח מאחד מהם ביתו דינא דמלכותא דינא.
וכן הביא הרמ”א להלכה חו”מ סימן רל”ו סעיף ח’ בזה”ל: וכל זה באנס שאין לו משפט עליו, אבל שר ומושל שקצף על עבדיו ומשרתיו ולקח מאחד מהן ביתו, דינא דמלכותא דינא ואין הלוקח חייב ליתן לבעלים כלום.
אמור מעתה כי בנידון השאלה האם כונס נכסים שהעמיד דירה למכירה עקב חובות לרשויות, הדבר תלוי ועומד במחלוקת הפוסקים, האם בזמנינו ובארצנו ארץ ישראל, אמרינן דינא דמלכותא דינא או לא.
שהרי אם אמרינן דינא דמלכותא דינא, חוב הממון לרשויות חוב הוא אף על פי דין התורה, ואף כונס הנכסים שהעמידו בשל כך הוא על פי חוקי המיסים שהם בכלל דינא דמלכותא. אולם אם לא אמרינן דינא דמלכותא דינא בזמנינו ובארצנו, הרי שכל הליך כינוס הנכסים גזל הוא, ואסור לקנות מיד כונס הנכסים גם משום גזל, וגם משום סיוע לדבר עבירה, כפי שפסק השו”ע בחו”מ סימן שנ”ו סעיף א’. אסור לקנות מהגנב החפץ שגנב, ועוון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גנבות אחרות וכו’.
להשלמת העניין נציין כי דעת הגאון הרב חיים פנחס שיינברג זצ”ל כי מותר לקנות מהוצאה לפועל משום דינא דמלכותא דינא, כפי שהביא בשמו הגאון הרב אלחנן פרץ שליט”א בספרו חוקת משפט – לא תגזול פרק ה’ סעיף ח’. ובוודאי שלדעתו יהיה ניתן לקנות גם מהליך כונס נכסים שנוצר מכוח חובות מיסים לרשויות.
ועיין עוד בשו”ת אגרות משה חלק ב’ סימן ס”ב שם כתב לגבי חברה שפשטה את הרגל וקדם אחד וגבה שלא כפי דינא דמלכותא שצריך להחזיר מה שנטל, כי כל הרכישות והמכירות נעשות מראש על דעת חוקי המדינה, ומדבריו עולה שאם העמידה המדינה חברה בהליך פשיטת רגל והעמידה כונס נכסים, אסור לקנות את נכסי החברה אלא מכונס הנכסים מכוח דינא דמלכותא דינא. [אמנם הוא דיבר על דיני המלכות בארצות הברית, ויש מקום לחלק בין חו”ל לארץ ישראל בנושא זה].
מאידך בסדר הדין פרק ט”ו הערה רכ”ג מובא בשם הגאון הרב נפתלי נוסבויים שליט”א שאסר לרכוש מכונס נכסים אא”כ הכונס מונה בהסכמת הצדדים.
