מקורות:
הנה אנא עניא בעניותין כבר נדרשנו בענין זה בספרי הדל ללקוט שושנים חלק ד’ שורש ד’, וכתבנו שם בדלתינו בארוכה מאוד (קנ”ז עמודים) באופן שאי אפשר להעתיק את הדברים כאן. ויסוד הדברים הוא עפ”י הוראת שו”ת מהר”ח אור זרוע סי’ קכ”ח (אחד מהראשונים כמלאכים ז”ל), דאע”פ שאפשר לצאת ידי חובת נרות חנוכה ע”י שאחרים מדליקים עבורו, מ”מ אין לזה “תורת שליחות” ממש להחשב שלוחו של אדם כמותו, רק שליחות מעשה בעלמא (דלדעת מהר”ח אור זרוע מצות הדלקת נר חנוכה היא כמו מצות תפילין דלא שייך תורת שליחות, ומה שבכל זאת יוצא י”ח ע”י הדלקת אחרים הוא משום שאין צריך לזה תורת שליחות או משום שמדלקים בשמן שלו וסגי בזה – כפי שמבואר כל זה שם בספרי הדל בס”ד), ולכן כתב מהר”ח או”ז לענין נרות חנוכה “שלא יברך [השליח] אלא א”כ יעמוד המשלח בצדו ויצא בברכתו” עכ”ל, דס”ל דמה ששליח יכול לברך הוא משום דהברכה היא חלק מהשליחות (ובספרי הקטן הנ”ל מייתינן בעניי דביסוד זה נחלקו האחרונים חביבים ז”ל בכמה דוכתי) ולכן הכא שאין תורת שליחות לא יכול לברך, אלא א”כ עומד המשלח בצדו שאז יכול לברך כפי לפרטו מהברכה. נהי דהבאנו שם דיש לפרש בדעת כמה וכמה מהראשונים דלא כשיטת הר”ח או”ז, מ”מ קיי”ל ספק ברכות להקל. ובפרט כי לא מצינו בראשונים מי שיחלוק להדיא על מהר”ח[1]. וכן הכריעו האחרונים, הב”ח והמג”א בסי’ תרע”ה שהזכירו בשתיקה יפה את דברות הר”ח או”ז, וכן העלה גם הרב עולת שבת סי’ תרעה’ סק”א, וכ”כ הא”ר סי’ תרעו’ סק”ב, והרב פרמ”ג סי’ תרעה’ א”א סק”ד, ומהר”י מולכו זלה”ה בשלחן גבוה שם סוף סק”ו, והגאון החבי”ף זיע”א במועד לכל חי סי’ ז”ך אות כה’, וכמוהר”ר חיים דוד עמאר זלה”ה בספר תפלה לדוד דף פד’ ע”א ד”ה אשה, והרב ברכת הבית איינהורן ח”ב בשערי ברכה שער ד”ן סע’ ח’, וכן הוא שאר אחרונים חביבים (ואכמ”ל). וכן העלה הרב משנ”ב סי’ תרעה’ סק”ט, והרב כה”ח סופר שם סקי”ט וסק”כ ובסי’ תרעו’ סקי”ב.
וכן היא דעת גדולי דורינו, דכן להורו”ת נתן הגאון כמוהרש”ז אוייערבאך זלה”ה בספר הליכות שלמה הל’ חנוכה פרק טז’, דאם השליח מדליק שלא לפני המשלח, אינו רשאי לברך, ומ”מ ידי מצוה שפיר יוצא [וע”ע בשו”ת מנחת שלמה ח”ב סי’ נו’]. וכן בספר מקראי קודש הררי על חנוכה עמ’ עט’ ד”ה וכשהרצתי, כתב בשם הר”מ אליהו דיש להצריך המצאות המשלח, ושהוא לעיכובא, עיי”ש. וכן צידד בשו”ת רבבות אפרים ח”ח סי’ רסז’ אות ג’, דמשום סב”ל אין לברך כי אם בפני המשלח (אלא דסיים: “ומ”מ יש עוד לעיין בזה”. עכ”ל). וכ”כ בשו”ת ודברת בם סוף סי’ קפד’ בשם הרה”ג ר’ דוד פיינשטיין זצ”ל. ובספר שבות יצחק על הל’ נרות שבת פרק י’, כתב לענין נרות חנוכה בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל, דאי אפשר לברך ללא נוכחות המשלח [ונתן עצה ותושיה להיכא דהמשלח אינו בעיר וכיוצא, והוא, דהשליח ידליק קודם לעצמו בביתו הפרטי, וכשיברך יכוין ג”כ לפטור את ההדלקה שיעשה בתורת שליחות בבית חבירו. ואין ההליכה בין הבתים נחשבת הפסק. עיי”ש]. וכן הוא בקונטרס “פניני הלכה” (פסקי הגרי”ש אלישיב) על חנוכה עמ’ כה’. (וזיל קרי בספר רץ כצבי על חנוכה ריש סי’ יג’, שהאריך למעניתו ברוח מבינתו על אודות שיטת הגרי”ש אלישיב זצ”ל). וכן שמעתי מפי מגידי אמת, דהיה מעשה באדם אחד איש ירושלים, שבשעת הדלקת נרות חנוכה נאלץ להיות בעיר חיפה דרך העברי”ם, ולשאו”ל הגיע מן קמיה דהרה”ג ר’ בן ציון אבא שאול זלה”ה האם יכול יוכל למנות שליח להדליק עבורו בתוככי ירושלים כי שם ביתו, והורה זקן זצ”ל דאין השליח רשאי לברך, יען כי יש להצריך נוכחות המשלח בברכה. ע”כ שמעתי. וכן פסק בספר מעדני דניאל פלבני על חנוכה סי’ תרעה’ הערה כג’, דאין השליח רשאי לברך כי אם בנוכחות המשלח, ודחה דברי המחלקים חילוקים. עיי”ש. וכ”כ הרה”ג ר’ אליהו שלזינגר שליט”א בספר מצות נר איש וביתו סי’ ח’ הערה ו’. וכ”כ הרה”ג ר’ חיים דוד הלוי ז”ל (מח”ס שו”ת עשה לך רב) בספר “מקור חיים לבנות ישראל” פרק לג’ סע’ ג’ (ועיין היטב גם בספרו מקור חיים ח”ד סי’ זכ”ר אות כא’). וכן העלה בשו”ת שערי יושר חנניה ח”א חאו”ח סי’ לא’ וח”ב חאו”ח סי’ עז’, דבנר חנוכה יש להצריך שהמשלח יעמוד ע”ג השליח בשעת הברכה, והוא לעיכובא. והבט נא מש”כ בזה מו”ח הרב נתיבות החיים שליט”א בקובץ הבאר (ת”א) כסלו תשמ”ו עמ’ טו’ אות נא’.
איברא דכפי שכבר הבאנו בספרי הדל שם, שמעתי באומרים לי דמרן הגרע”י זלה”ה הורה בעל פה דהשליח יכול להדליק נר חנוכה בברכה גם שלא בנוכחות המשלח. וכן משמע ממה שנכתב משמו הטוב בספר “משיעורי הראש”ל” שנת ה’תש”ס פרשת לך לך עמ’ קיג’, וז”ל: “וכן הדין בהלכות חנוכה, בעל הבית שמדליק הנרות מברך ‘להדליק נר חנוכה’, אך אם מינה שליח להדליק נרותיו, כגון שצריכים לנסוע ונותן לשכנו להדליק במקומו, מברך ‘על הדלקת נר חנוכה’, וכו’.” עכ”ל. ואפשר דהבין דדברי הר”ח או”ז הם למצוה מן המובחר ולא לעיכובא – עיין שו”ת יחוה דעת ח”ו עמוד רמב’ מש”כ על אודות דברי הב”ח ז”ל, עיי”ש, ואפשר דכוונתו כאמור. אלא דאם דרחוק מאוד הדבר לומר שזהו פשר דברי הגאון מוהרע”י זלה”ה, דהרי מלשון מוהר”ח או”ז ניכר החוש”ה אל העי”ן דלענין הברכה אינו רשאי לברך כלל אם לא בנוכחות המשלח, ורק לענין עצם המצוה מבואר בב”ח דאין הנוכחות לעיכובא, וכמו שנתבאר בארוכה בספרי הקטן הנ”ל, ועיי”ש שיטות שונות בזה. ובכן, שוב האיר וזרח באור הדפוס ספר “חזון עובדיה” על הל’ חנוכה, והגם דלא נחת לדון בפתגם דנן האם יש להצריך נוכחות המשלח, מ”מ בעמ’ קי”ח הביא (לצורך ענין אחר) מה שכתב בספר הליכות שלמה הנ”ל דאין השליח יכול לברך כי אם היכא דמוציא את המשלח י”ח בברכתו, וע”ז כתב מרן מלכא זלה”ה בזה”ל: “ודו”ק היטב”, אלמא דבהסכמ”ה עלה לדבריו. ומעתה, כן יש להורות, דמשנה אחרונה עדיפא, ובפרט שגם המשנה הראשונה אינם דברים שבכתב אלא דברים שבע”פ.
הערות:
[1] ומ”מ יתכן דראוי לחוש ג”כ להחמיר דלא כמהר”ח אור זרוע, והיינו דהיכא דמוכרח להדליק ע”י שליח, ימנהו שליח (דהרי לענין זה מהר”ח או”ז מיקל, דמה שמדליק בממונו סגי ולא שייך כלל דין שליחות. משא”כ לפי מה שדייקנו מלשון הרמב”ן והר”ן ועוד ראשונים, משמע דבעינן תרתי לטיבותא: גם שליחות וגם פריטי (ולא דמי לאכסנאי דסגי בפריטי לכו”ע, כי גבי אכסנאי הרי הדלקת בעה”ב היא הדלקה גמורה מצד החיוב העצמי). וראה להגאון מהרש”ק בספר החיים סי’ תרעז’ (דף עג’ רע”ג), דמחמיר בזה טובא, דכתב דאפי’ היכא שמשתתף בפריטי ואפי’ היכא דאשתו מדליקה עבורו – יש להצריך ג”כ תורת שליחות ממש. ויש בזה הנחות באחרונים לכאן ולכאן. וקצרתי בכל זה.
