מקורות ונימוקים:
איסור חילול שבת במקום ספק נפשות של גויים
במשנה ביומא דף פ”ג. מבואר, מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל, מפקחין עליו את הגל, מצאוהו חי מפקחין ואם מת יניחוהו, ע”כ.
מבואר בדברי המשנה, וכן הוא שם בגמרא דף פ”ד: כי מעיקר הדין אין לחלל שבת עבור ספק הצלת נפש של גויים, אלא עבור הצלת נפש של יהודים בלבד.
וכן פסק השולחן ערוך להלכה בהלכות שבת סימן שכ”ט סעיף ג’, בזה”ל: מי שנפלה עליו מפולת, ספק חי ספק מת, ספק הוא שם ספק אינו שם, אפילו אם תמצי לומר שהוא שם ספק עכו”ם ספק ישראל, מפקחין עליו אף על פי שיש בו כמה ספיקות.
לאור האמור, מתבקש כי באזור בו אנו יודעים בוודאות שלא התגוררו יהודים, אין היתר לחלל שבת בעבודות החילוץ לאחר רעידת האדמה.
היתר חילול שבת דרבנן להצלת גויים משום איבה
למרות האמור, במקום שיש איבה, כלומר שההימנעות מהצלת גויים במקום ספק פיקוח נפש, תגרום לשנאת אומות העולם על עם ישראל או על המצילים עצמם, נחלקו הפוסקים אם ישנו לחלל שבת במלאכות דרבנן.
מקור מחלוקתם הוא בנידון השאלה האם מחללים שבת ליילד נכרית בשבת, דפסק השו”ע להלכה באו”ח סימן ש”ל שאין מיילדין נכרית, וכתב שם המגן אברהם ס”ק ה’, שבמקום שיש איבה מותר במקום שאין חילול שבת. וכתב הפרי מגדים באשל אברהם שם להסתפק האם הוא במקום שאין חילול שבת דאורייתא דווקא או שמא הוא גם במקום שאין חילול שבת דרבנן.
ועיין במאמרו של הגאון הגדול הרב דוד יוסף שליט”א שכותרתו חילול שבת לצורך חולה גוי, פורסם בירחון אור תורה תמוז תשנ”ב שם כתב להוכיח כי ספק זה הוא מחלוקת ראשונים, עיי”ש.
על פי האמור כתב בשו”ת דברי חיים מצאנז חלק ב’ יורה דעה סימן כ”ה, שבמקום חילול שבת במלאכות דרבנן רופא רשאי לחלל שבת לטיפול בגוי, והיינו משום איבה.
לאור האמור, גם בנידון השאלה שלפנינו, במציאות בה נמצאים כבר צוותי החילוץ בשטח, על מנת למנוע איבה, רשאים לפעול מלאכות חילול שבת דרבנן על מנת להציל נפשות גויים מבין ההריסות.
אכן לעניין איסורי דאורייתא משמע שישנו איסור אף במקום איבה, וכפי שכתב המשנה ברורה בסימן ש”ל ס”ק ח’ בזה”ל: ודע שהרופאים בזמנינו אפילו היותר כשרים אינם נזהרים בזה כלל, דמעשים בכל שבת שנוסעים כמה פרסאות לרפאות עובדי כוכבים, וכותבין ושוחקין סממנים בעצמן, ואין להם על מה שיסמוכו. דאפילו אם נימא דמותר לחלל שבת באיסור דרבנן משום איבה בין העובדי כוכבים, [אף דג”ז אינו ברור עיין בפמ”ג]. איסור דאורייתא בודאי אסור לכו”ע, ומחללי שבת גמורים הם במזיד השם ישמרנו, ע”כ.
היתר חילול שבת דאורייתא להצלת גויים במקום איבה שיש בה סכנה
למרות האמור, כתבו הפוסקים כי למעשה יש להתיר לרופאים לפעול אף מלאכות דאורייתא למען חולים גויים, וזאת משום שהימנעות יהודיים לטיפול בחולים גויים, עלולה בהכרח לגרום למניעת טיפול הגויים בחולים יהודים במקרה הפוך, ועלולה גם לגרום לסכנה מיידית בהתלקחות השנאה בין אומות העולם ליהודים. לפיכך משום פיקוח נפש רחוק של יהודים, יש להתיר אף לחלל שבת במלאכות דאורייתא, להצלת גויים.
מקור היתר זה הם דברי החתם סופר בתשובה, שו”ת החת”ס חלק ב’ יורה דעה סימן קל”א, שם כתב החתם סופר בנידון השאלה האם מותר ליילד נוכריה, וכתב בזה”ל:
להלכתא נ”ל דיש לסמוך אהרמב”ן דעביד עובדא בנפשיה הלכה למעשה וא”כ מותר אפילו בשבת במאי דלית ביה חילול שבת, דהיינו ביושבת על המשבר שכבר עקרו הולד וכמ”ש מג”א סי’ ש”ל סק”ו. אמנם לחתוך הטבור שהוא מלאכה דאורייתא תצווה לנכריה הבריאה העומדת על צידה לחתוך, “ואם יש באיבה זו חשש סכנת נפשות יש להתיר אפילו מלאכה דאורייתא”. אע”ג דמלשון המג”א סס”י של”ד משמע דוקא כיבוי דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה הותר ולא מלאכה גמורה, מיהו עיין עירובין מ”ד ע”ב במתניתין ומ”ש עליו שלטי גבורים שם יראה להדיא אפילו מלאכה דאורייתא הותר אם אי אפשר בלעדה, ע”כ.
בדבריו מבואר כי ישנו היתר חילול שבת אף במלאכות דאורייתא, במקום שקיים חשש איבה שיש בה סכנה, ועלול לגרום למניעת הצלת נפשות היהודים על ידי הגויים.
על פי היתר זה של החתם סופר כתבו הפוסקים להלכה להתיר במקום צורך טיפול בחולה גוי על ידי יהודי אף במקום חילול שבת דאורייתא, כפי שכתב בספר שמירת שבת כהלכתה פרק מ’ הערה מ”ז, בשם מרן הגרש”ז אוייערבך שסמך על דברי החתם סופר הללו להלכה. הואיל ובימינו ברגע אחר ידיעה מתפרסמת בכל העולם, ואם לא יטפלו בנוכרי ודאי ישנה סכנה גדולה ליהודים.
ועל פי זה התיר גם בשו”ת משנה הלכות חלק ג’ סימן מ”ה, לרופא שיצא לרפא חולים נוכרים לחזור לביתם, כדין היוצאים ברשות, להציל מן הגייס. וכן העלה הגאון הגדול הרב דוד יוסף שליט”א במאמרו הנזכר לעיל.
לפיכך למעשה, לכתחילה יש להשתדל בכל דרך, שלא להגיע למצב בו מוכרחים אנו להיכנס למקום חילול שבת על מנת להציל אותם שאינם יהודים. אכן במקום בו נקלעו יהודים למקום שיכולים להציל, או שהגיעו כבר בימות החול וכדו’, יש להתיר להם להמשיך בפעולות החילוץ גם בשבת קודש, על מנת להימנע מאיבה שיש בה סכנה כאמור, בפרט שכיום הכל מתוקשר, ובפרט פעילות החילוץ מתוקשרת מאוד, ובנקל ממש עוברות הידיעות בכל העולם כולו, והשבתת פעילות הצלת הלכודים בין ההריסות בגין חשש חילול שבת בהיות והלכודים אינם יהודים, תגרום בהכרח להתלקחות השנאה, השם יצילנו.
